הוכחת יחסי עובד ומעביד לצורך זכאות לדמי חופשה

אושרה זכאות לדמי לידה בגין עבודה אצל מעסיקה זו. ביום 2.6.2020 דחה הנתבע את בקשת התובעת להיתחשב גם בהכנסתה אשר לטענתה נתקבלה מעבודתה כמנהלת חשבונות ב"גבריאל לה פרוטה", שבבעלות גיסה, מר גבי ספיאשוילי, בתקופה שמיום 1.3.2019 ועד 16.1.2020 (להלן – תקופת העסקה).

מקום בו חלוקים הצדדים בשאלה האם היתקיימו ביניהם יחסי עובד-מעסיק, נטל השיכנוע להוכיח קיומם של יחסי עבודה מוטל על התובע (ע"ע(ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – GOITOM TWELDE (9.6.2020) סעיף 45 לפסק הדין).

הנתבע ביקש לראות בעובדה שהתובעת חזרה בתום חופשת הלידה לעבוד בעסק מביתה ולא מהסניף ברעננה חזוק לכך שלא היתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין גבי (ס' 27 לסיכומים).

...

סוף דבר: מכל המקובץ עד כה ומכל הראיות בתיק עולה כי כפות המאזניים נוטות לטובת גרסת התובעת, לפיה בתקופת העסקה התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין גיסה, גבי.

על כן התביעה מתקבלת.

טענת הדחיה של הנתבע מיום 2.6.2020 (נספח א' לכתב התביעה) – נדחית.

התובעת צברה תקופת אכשרה בת חודשיים בלבד אצל המעסיקה ולא הוכח קיומם של יחסי עובד ומעסיק בתקופה כלשהיא עובר לכך.

מסעיף זה עולה כי הזכאות לדמי אבטלה חלה על מי שמוגדר כעובד בלבד.

] התובעת טענה כי בגין השנים 2018 ו-2019 הועסקה אצל מעסיקתה, אולם לא הציגה אסמכתא להעסקה כאמור - התובעת לא צרפה תלושי שכר ממעסיקתה, לא הציגה הסכם עבודה או הודעה על תנאי העסקה, לא צרפה אישור כי הועסקה אצלה בתקופה הרלוואנטית ואף לא המציאה אסמכתא על קבלת שכר או זכויות סוציאליות כלשהן ממנה.

] על אף שלטענת התובעת היא ניצלה ימי חופשה ומחלה, ימים אלה לא השתקפו בתלושי השכר.

...

הכרעה לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת, עיינתי בכל המסמכים שהונחו בפני בית הדין ובסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל הכרעה כי דין התביעה להידחות.

אשר על כן התביעה נדחית בזאת.

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מה היתה תקופת העסקתה של התובעת ע"י הנתבעים; האם הסיכום בין הצדדים היה כי הנתבעים ישלמו לתובעת (בתקופת העבודה השניה) משכורת חודשית בערכי נטו; האם נותרה התובעת זכאית לשכר עבודה שלא שולם לה; האם ביצעה התובעת שעות נוספות וכן שעות עבודה בימי שבת והאם היא זכאית בשל כך להפרשי שכר; האם נותרה התובעת זכאית לפצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; האם נותרה התובעת זכאית לזכויות סוציאליות שלא שולמו לה לאורך תקופת עבודתה כמו דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשות לתגמולים ופיצויים; האם התובעת זכאית לפצוי בגין "אי תשלום נכויים למס הכנסה"; וכן שאלת זכאותה לפצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ופצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ועריכתם שלא כדין.

כך קובע סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר: "(ג)   בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בנגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחר". מסעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר עולה כי תלוש שכר שהוציא מעסיק שסעיף 24 לאותו חוק לא חל עליו, אינו מקים חזקה שמדובר בשכר כולל לפי סעיף 5 לחוק.

דמי חופשה: דמי חופשה לתקופה הראשונה: התובעת טענה כי היתה זכאית לדמי חופשה בתקופה הראשונה וכי אלה לא שולמו לה. בהתאם לחישובה, היא זכאית לדמי חופשה בסך 25 חודשים X 1.16 ימים בחודש X 209.3 ₪ ליום (חושב באופן יחסי) = 6,072 ₪.

הנתבעים טענו כי בתקופה שבה הועסקה התובעת ע"י משרד הבטחון – חברת תיגבור, לא היו יחסי עובד מעסיק בינה לבין הנתבעים, ושכרה וכל תנאי העסקתה שולמו לה ע"י משרד הבטחון.

משלא הוכח לפנינו כי שולמו לתובעת דמי חופשה בגין תקופת העסקתה ע"י המנוח והשכר שקבלה ממנו, אנו מקבלים את טענתה בעיניין זה וקובעים כי היא זכאית לדמי חופשה גם בגין תקופה זו. הנתבעים לא הציגו חישוב חלופי לחישוב מספר ימי החופשה של התובעת ומשכך אנו מקבלים אותו.

...

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מה היתה תקופת העסקתה של התובעת ע"י הנתבעים; האם הסיכום בין הצדדים היה כי הנתבעים ישלמו לתובעת (בתקופת העבודה השניה) משכורת חודשית בערכי נטו; האם נותרה התובעת זכאית לשכר עבודה שלא שולם לה; האם ביצעה התובעת שעות נוספות וכן שעות עבודה בימי שבת והאם היא זכאית בשל כך להפרשי שכר; האם נותרה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; האם נותרה התובעת זכאית לזכויות סוציאליות שלא שולמו לה לאורך תקופת עבודתה כמו דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשות לתגמולים ופיצויים; האם התובעת זכאית לפיצוי בגין "אי תשלום ניכויים למס הכנסה"; וכן שאלת זכאותה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ועריכתם שלא כדין.

הכרעה: בנסיבות העניין, ומבלי להיכנס לטענות בדבר התיישנות פיצויי ההלנה, אנו סבורים כי לנוכח הוראות סעיף 18 לחוק הגנת השכר, והעובדה שרכיבי השכר בהם חוייבו הנתבעים נבעו לכל הפחות מחילוקי דעות לגבי עצם החוב שיש בהם ממש, החלטנו שלא לפסוק פיצויי הלנה.

אנו דוחים את הטענות מכל וכל.

לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי הפרשות לקרן פנסיה – 34,084 ₪ השלמת פיצויי פיטורים – 6,381 ₪ חלף הודעה מוקדמת – 6,324 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה הראשונה – 4,234 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה השניה – 6,448 ₪ החזר סכומים שנדרשו מהתובעת ע"י שלטונות המס – 27,012 ₪ לכל הסכומים הללו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקת התובעת, יום פטירת המנוחה – 26.3.19 ועד מועד התשלום בפועל.

התובע פנה בתביעה לבית הדין, בטענה כי היה עובד של הנתבעת משך כל תקופת ההיתקשרות, ובתביעתו עתר לתשלום הרכיבים והסכומים להלן: פצויי פיטורים בסך 335,460 ₪; תגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 94,500 ₪; דמי חופשה בסך 55,080 ₪; דמי הבראה בסך 26,460 ₪; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 24,192 ₪; דמי נסיעות בסך 20,412 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 16,7540 ₪.

בעניינינו, לאור מכלול הסממנים המאפיינים את מערכת היחסים בין הצדדים, שוכנענו כי הוכחו יחסי עובד ומעסיק בתקופה נשוא התביעה.

לאחרונה, אף נפסק בע"ע 50946-11-19 ברנס- רהיטי רגבה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (17.5.23), כי: "בעיניין כותה התוה בית דין זה את הכללים לחישוב זכויותיו של מועסק שסיווג בדיעבד כעובד, וקבע כי יש לבחון את זכאותו לפצוי ממוני, על יסוד השוואת עלות העסקתו של המועסק כעובד שכיר (עת על המעסיק מוטל הנטל להוכיח את השכר החלופי) לתמורה הקבלנית ששולמה לו, בעקרו של דבר בהתאם ל"שיטה החישובית" שנקבעה בעיניין עמיר.

נוכח הפער בין עלות ההעסקה של עובד שכיר מקביל לבין התמורה ששולמה לתובע, אין התובע זכאי לפצוי ממוני בגין הזכויות להלן, שתבע כעובד ונכללו בחישוב: פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי חלף הפרשות לפנסיה, דמי נסיעות.

...

הנתבעת לא הוכיחה חוב העולה על סכום זה. לא מצאנו כי החוב בא לידי ביטוי בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה (נספח 10 לתצהיר הנתבעת), הנחזית להיות מאוזנת, והנתבעת לא הבהירה היכן ברישומי הכרטסת ניתן לאתר את הסכומים ששולמו לתובע כהלוואות, לשיטתה.

לאור כל האמור, עומדת לנתבעת זכות קיזוז למול התובע בסך 28,000 ₪, בהתאם להודאת התובע בעדותו.

סיכום סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה בלבד, כך שהנתבעת תשלם לתובע תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 22,960 ₪, וכן השלמת פיצויי פיטורים בסך 58,406 ₪.

הנתבעת מנגד אינה מכחישה כי התובע זכאי לפצויי פיטורים, כמו גם לזכויות קוגנטיות נוספות, בהן, דמי חופשה, דמי הבראה ועוד, ואולם לטענתה יש לחשב את הסכומים בהתאם לתקופת העבודה בה הועסק התובע, כפי טענתה, וכי יש לקזז מן הסכומים, כספים שקבל התובע כהלוואה כמו גם בגין נזקים שגרם התובע, כך שהתובע אינו זכאי לתשלום כלשהוא.

התובע הוכיח כי הוא עבד בנתבעת בחודש 10/2019, ולא ניתן לקבל את גירסתה של הנתבעת כי התובע קיבל את מכתב הפיטורים ביום 1.9.2019 בתוקף מיום 1.10.2019.

לטענת הנתבעת, עוד ביום 1.10.2019, נותקו יחסי עובד מעביד, ולפיכך התובע לא זכאי לדמי מחלה, בגין ארוע ו/או מחלה שתחילתם לאחר מועד סיום העסקתו.

...

בכל הנוגע להלוואה בסך 2,000, מאחר שהוצג בפנינו העתק שיק לפקודת התובע מחודש 10/2019, אנו קובעים כי יש לקזז תשלום זה מן הסכומים שפסקנו לטובת התובע.

כן אנו קובעים כי מאחר כי אין מקום לתשלום פיצויי הלנה בנסיבות אלו, לאור עמדת הנתבעת באשר להליך הפיטורים, כמו גם טענת הקיזוז אשר התקבלה בחלקה.

לסיכום - לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש 1/2020 ועד למועד התשלום בפועל.