הוכחת חתימה שנויה במחלוקת בבית המשפט

בית משפט לתביעות קטנות בבת ים ת"ק 54263-01-22 דיגה ואח' נ' אלקין ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר תובע/ נתבע שכנגד דביר דיגה נתבעת/ תובעת שכנגד ענת אלקין פסק דין

ברם, הכלל הוא, שהמסתמך על החתימה שנויה במחלוקת חייב להוכיח את אמיתותה (ראו ע״א 268/56 ששון נוי נ׳ עריית חדרה (פורסם במאגרים) ועוד פסקי דין רבים שחזרו על הלכה זו לאורך השנים).

הכלל הנ״ל נגזר מהעקרון כי ״המוציא מחברו עליו הראיה״, ומשמעו שבעל דין המבקש לזכות ביתרון או בהנאה כלשהיא מכוח המשפט המהותי, עליו להוכיח המאזן הסתברויות כי מתקיימות העובדות המבססות את אותה זכות.

...

לסיכום, דין התביעה העיקרית להידחות.

דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

התובע (הנתבע שכנגד) ישיב לנתבעת (התובעת שכנגד) את סך התשלומים שהעבירה על סך 5,265 ש״ח. סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה העיקרית נדחית ואפוא, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240 (1993) קבע בית המשפט העליון כי ישנן שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח שחתימה כלשהי היא אכן חתימתו של פלוני: הראשונה - עדות ישירה, דהיינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה - באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה אמיתית תוך היתחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן; השלישית - על ידי עדות של מי שמכיר היטב את החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על מידת התאמתה במסמך השנוי במחלוקת.

...

לסיכום, לא נתתי שום אמון בעדות התובע והעד מטעמו לעניין נסיבות החתימה הנטענת של הנתבעת על גבי השטר.

אני דוחה את עדויות התובע בעניין זה ומאמצת את קביעת המומחית מטעם בית המשפט לפיה קיימת סבירות גבוהה מאוד שהשטר לא נחתם על ידי הנתבעת.

סוף דבר בסופו של יום לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת חתמה על השטר נשוא התביעה והמסקנה הנלמדת מכך ברורה: התביעה נדחית.

מצאתי לקבל טענה זו ולדחות את התביעה ברכיב זה, כמפורט להלן: הכלל הוא שהמסתמך על חתימה שנויה במחלוקת חייב להוכיח את אמיתותה (ע"א 268/56 ששון נוי ואח' נ' עריית חדרה ואח', פ"ד י"ב(1) 353, 358 (1953); בע"א 641/66 צבי אריה נ' אוה קליבנסקי, פ"ד כא(2) 358 (1967)).

אומנם, בהיעדר השיק המקורי חוות דעת מומחה תהיה מסויגת ומסקנותיה אינן צפויות להיות מוחלטות, אולם אני סבור כי בנסיבותיו של מקרה זה, בו הצדדים מבקשים להשוות בעצמם את החתימות ואף מפנים את בית המשפט להשוות את החתימות, היה בידי מומחה לתמוך בטענות הצדדים בדבר הדמיון או השוני שבין דוגמאות החתימות שהוצגו.

...

לאור כל האמור לא מצאתי שהנסיבות מלמדות על כך שהנתבע מסר לתובע שיק על סך של 250,000 ש"ח, במסגרת עסקת הלוואה או מכירת זכות לדירה נוספת וממילא אין בכך לתמוך בטענה שהנתבע חתם על השיק.

משכך, ושעה שהתובע לא טען שאחר חתם על השיק בהרשאתו של הנתבע ומשפרץ העיד כי מעולם לא חתם על שיק בשם הנתבע, ממילא דין התביעה השטרית בגין שיק זה להידחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, התביעה השטרית מתקבלת בחלקה בלבד, כך שהתביעה מתקבלת רק לעניין השיק הראשון על סך של 165,000 ש"ח (שיק מספר 5000333).

הכלל הוא שהמסתמך על חתימה שנויה במחלוקת חייב להוכיח את אמיתותה (ע"א 268/56 ששון נוי ואח' נ' עריית חדרה ואח', פ"ד י"ב(1) 353, 358 (1953); בע"א 641/66 צבי אריה נ' אוה קליבנסקי, פ"ד כא(2) 358 (1967)).

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הייתה מסויגת ביותר, המומחה קבע, כי מצא "דמיון בתכונות כתיבה בין חתימות הערב שמעון פחימה, שבגב השיקים לבין הדוגמאות של שמו שקבלתי לבדיקה ואינני יכול להוציא מכלל אפשרות שהחתימות נכתבו על ידו" וכי "דרגת הזהות במסקנה שבהשוואה זו נמוכה". בכך אין להוות הוכחה לכך שהנתבע חתם על גב השיקים, בפרט מקום בו ציין המומחה בחוות דעתו, כי קיים קושי בבצוע הבדיקה בהיעדר מסמכים מקוריים, כי "ניתן לבדוק רק חלק קטן מתכונות הכתיבה", כי "לא קיימת זהות בין כתב היד שבמילוי הפרטים בתוך חותמות הערבות בכל השיקים" וכי חתימות המיוחסות לנתבע על גב השיקים "יוצאות דופן מבין הדוגמאות האקראיות ע"ש שמעון פחימה [הנתבע] שקבלתי לבדיקה, בכך שהן כתובות בצורה מקוצרת יותר". מנהל התובעת לא טען כי ראה את הנתבע חותם על השיק, לא הובאה כל עדות של אדם אחר המכיר את חתימת הנתבע וגם שותפו לא זומן לעדות על ידי התובעת.

...

לאור כל האמור, מצאתי לדחות את התביעה ואיני מוצא להידרש לטענות הנתבע לעניין סכום החוב, הרכבו והאם הוא כולל סכומים שבאלאנס התחייבה לשלם בגין עסקה אחרת (בסך של כ- 70,000 ש"ח) שאין חולק כי הנתבע לא ערב להם.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, ובהעדר עילת תביעה של התובעת נגד הנתבע, דין התביעה להידחות.

על כן התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של כ 2,500 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין.

כמפורט לעיל, בנגוד לגירסתם הראשונית של הנתבעים, מעדותם עולה כי לאורך כל התקופה הם ידעו על הפערים הנטענים, אולם לא רק שהם לא פנו בטענות בכתב (למעט הפניה שצירפו לעניין ההנחות – ולא הזיכויים - שלא הובהר כיצד הסתיימה), אלא שהם אף המשיכו שלא לתעד את ההחזרות וההנחות בזמן אמת ולא שמרו (או שמא לא הציגו בפני בית המשפט) את המסמכים המהותיים בעיניין זה. עריכת חישוב עתה, בחלוף זמן רב, מתוך השוואת המלאי שנמכר לנתונים החלקיים של הנתבעות (שאינם תואמים לכרטסת הנהלת החשבונות בזמן אמת) תוך הסקת מסקנה שמקור הפערים במחדלי התובעת אינה הדרך להוכחת הטענות, לא כל שכן בהיעדר חוות דעת מומחה ואישור רואה חשבון על היתרות בכרטסות הנתבעות ובהיעדר מסמכים בנוגע למלאי שנמכר.

ב-ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאוול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240 (1993) נפסק כי קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהם ניתן להוכיח שחתימה כלשהיא היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה- עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמתית, תוך היתחקות אחרי נקודת הדמיון והשוני ביניהן (חוות דעת מומחה); והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.

...

לאור כל האמור לעיל מצאתי את גרסת התובעת מהימנה יותר ומצאתי שהנתבעים לא הוכיחו את טענת הקיזוז ואת סכומי הקיזוז ולפיכך דין הטענה להידחות.

סוף דבר: התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 15,494 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.