המילניום טוענת שלא קיבלה מנטורל גרין תשלום עבור סחורה שהוחזרה (צורפו חשבוניות זכוי ותכתובות דוא"ל), ואילו נטורל גרין טוענת שהמעמדים לא הוחזרו לה כשהפסיקה ההיתקשרות בין הצדדים (צורפה חשבונית שהוצאה לקראת הגשת התביעה על מעמדים אלה).
בנוסף, הוגש תצהיר מפורט של מר קוזושנר, שכן תביעתה של המילניום הוגשה במקור בסדר דין מקוצר, ונטורל גרין נאלצה להגיש בקשת רשות להיתגונן (לאחר מכן נמחקה בהסכמה כותרת התביעה, ושני התיקים נדונו בסדר דין מהיר).
הצדדים סיכמו טענותיהם, ולא חידשו, וכבר עתה אומר, כי דין התביעות להדחות, הדדית, הגם שהרושם שהיתקבל (לא ברמה של הבאת ראיות מספקת אפילו במשפט האזרחי) היתה כי אכן ישנו חוב של נטורל גרין להמילניום, אלא – שקיומו של חוב זה לא הוכח, בפועל.
...
אין מנוס, אפוא, מדחיית התביעה.
הפועל היוצא, כאמור, הוא שדין התביעות להידחות, הדדית.
בהתאם, אני דוחה את שתי התביעות, ובנסיבות, נמנע מלעשות צו להוצאות; כל צד ישא בהוצאותיו-שלו.