הוכחת זהות נהג בתאונה נטל ההוכחה

על פי ההלכה הפסוקה, מקום בו הרכב המבוטח ידוע, אך כפות המאזניים לגבי זהות הנהג בעת התאונה מעויינות - נטל ההוכחה להוכחת זהות הנהג מונח לפתחה של החברה המבטחת.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 2 - מתקבלת.

התביעה כנגד קרנית והנתבעת 4 – נדחית, וכן נדחות ההודעות שהוגשו מטעם קרנית לצדדים השלישיים.

בשל הכחשת החבות, תשלם הנתבעת 2, לקרנית ולנתבעת 4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ לכל אחת, תוך 30 ימים, אחרת יתווספו לסכומים הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

טענות הפול לטענת הפול בסיכומיה, בהתאם לפסיקה על התובע מוטל הנטל להוכיח את רכיבי תביעתו, לרבות זהות הקטנוע המעורב בתאונה ופוליסת ביטוח לקטנוע זה, והוא לא עשה כן. לתובע אין מידע בדבר זהות האופנוע עליו רכב במועד התאונה, ומעדותו עלה כי הוא קיבל את פרטי הקטנוע מהמעסיק כחודש לאחר התאונה.

דיון והכרעה בשאלת החבות ייאמר כבר עתה כי לאחר ששמעתי העדויות שהובאו, עיינתי בכלל הראיות שהוצגו, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בשאלת החבות, מצאתי כי התובע הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי במועד התאונה נהג בקטנוע המבוטח, וכי לא עלה בידי הנתבעת להפריך גרסת התובע, או לבסס טענתה שהתובע נהג בקטנוע אחר.

...

בהינתן נכותו הנמוכה, ומן הראיות שהובאו בפניי, אין בידי לקבוע כי התובע לא יכול היה לחזור לעבוד כלל לאחר תום תקופת אי הכושר, ודאי לאחר תום תקופת הנכות הזמנית.

בהיעדר ראיות אובייקטיביות ולנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לגילו הצעיר של התובע, מצאתי להעמיד את הפיצוי ברכיב של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך של 10,000 ₪.

סוף דבר דין התביעה כנגד הפול להתקבל, ודין התביעה כנגד קרנית ודין ההודעה לצד השלישי להידחות.

בית המשפט העליון קובע באופן מפורש, בין היתר, כי תפקידה של קרנית היא שיורית לתפקידה של חברת הביטוח, ופרשנות לפיה קרנית תהיה בררת המחדל בכל מקום בו לא הוכחה זהות הנהג, למרות שהרכב מבוטח בביטוח חובה, תאפשר לצרף את קרנית בכל תיק, דבר החוטא לתכלית החקיקתית של סעיף 12 לחוק הפלת"ד, ואין זה המצב הרצוי, לפיכך קבע בית המשפט העליון כי הנטל מוטל על כתפי חברת הביטוח.

בנסיבות אלה אין מנוס מלקבוע כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל הוכחת הטענה כי לנהג המלגזה לא היה רישיון נהיגה בתוקף במועד התאונה.

...

סוף דבר התביעה נגד חברת הביטוח מתקבלת.

התביעה כנגד קרנית נדחית.

ברע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו (21.10.2009) (להלן: "הלכת ג'ינו"), בית המשפט העליון דן בסוגיית ההוצאות בין בעלי דין שאינם יריבים וקבע כי : "בעבר נפסק כי כאשר תביעתו של תובע מתקבלת ביחס לנתבע אחד ונדחית ביחס לנתבע אחר, ניתן לחייב את התובע בהוצאותיו של הנתבע אשר התביעה נגדו נדחתה (הנתבע שזכה), ולחייב את הנתבע השני, אשר התביעה נגדו התקבלה (הנתבע שהפסיד), בתשלום הוצאות גבוהות יותר לתובע, על-מנת לשפות אותו על ההוצאות שבהן חויב לטובת הנתבע שזכה. עוד נקבע כי בית המשפט יוכל לעשות קפנדריה ולחייב את הנתבע שהפסיד לשלם לנתבע שזכה במישרין את ההוצאות המגיעות לזה האחרון מן התובע, זאת על-מנת לפשט את תהליך הגבייה... אולם דרך זו, שנועדה כאמור רק לפשט את ההליכים, אין בה כדי להשפיע על הזכויות המהותיות של הצדדים. יריבו של הנתבע שהפסיד הוא עדיין התובע – גם לעניין ההוצאות ששילם לנתבע שזכה". בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שחברת הביטוח עמדה על טענתה בנוגע להיעדר כיסוי ביטוחי, אך למעשה לא הגישה תיק מוצגים, לא ניסתה להוכיח את טענתה ובשל כך גררה את קרנית להליך סרק, אני אמנם מחייב את התובע בהוצאות נתבעת מס' 1 (קרנית) בסך כולל של 15,000 ₪, אך בהתאמה מחייב את הנתבעת מס' 2 (חברת הביטוח) לשלם לתובע סך של 15,000 ש"ח. בפועל ועל מנת לפשט את תהליך הגבייה, על הנתבעת מס' 2 להעביר לנתבעת מס' 1 סך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווסף לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

במקרה בו עסקינן, אין מחלוקת כי הנתבעת לא נהגה ברכבה בזמן התאונה אולם הנטל מוטל עליה, להוכיח את זהותו של האדם אשר נהג ברכב, בהיותה בעלת הרכב אשר היה נתון לשליטתה בעת הרלוואנטית.

...

מכל האמור לעיל, אני קובעת כממצא, כי הרכב אשר פגע ברכבה של התובעת היה רכבה של הנתבעת, כאשר קיימת אפשרות כי היה נהוג על ידי בנה.

מכל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבעת.

משכך, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 8327 ₪ בגין הנזק אשר נגרם לרכב התובעת.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי "לא ארעה תאונה כנטען". גם אם נאמר כי מינוח זה עשוי היה להביא את התובע לסבור כי הנתבעת אינה מכחישה את עצם קרות התאונה אלא את נסיבותיה בלבד זו כמובן רק אפשרות אחת מבין שתיים ובכל מקרה הנטל להוכיח את התביעה, על כל מרכיביה ובכלל זה עצם קרות התאונה, מוטל על התובע.

זהות הנהג ברכב הנתבעת גם אם היה מוכיח התובע כי ארעה תאונה הרי שלא היה בכך כדי לסייע בידו בנסיבות בהן לא הוכח מי הנהג שנהג ברכב הנתבעת בעת התאונה.

...

הנתבעת טענה כי פנתה לסלימאן אולם הוא לא שיתף פעולה ונמנעה ממנה אפוא האפשרות לברר את שאלת החבות והכיסוי הביטוחי ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדה.

סיכומו של דבר, לא עלה בידי התובע להוכיח כי איוב, ולא סלימאן או כל אדם אחר, הוא שנהג ברכב הנתבעת ולא ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי בעניין זה. הכיסוי הביטוחי הספק שהתעורר ביחס לזהותו של הנהג ברכב הנתבעת מביא למצב בו אכן נמנעה מהנתבעת האפשרות לברר באופן סביר את החבות.

סיכומו של דבר, טענת הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי מתקבלת.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מורה על דחיית התובענה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪.