הוכחת החלטת פיטורין ללא שימוע

לפנינו תביעות התובע, מר אלכסנדר זלובינסקי (להלן: "התובע"), לתשלום פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע"); קרן הישתלמות; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע; ופצוי מכוח חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השויון" או "חוק שויון לאנשים עם מוגבלות").

ואולם, דעתנו היא, כי בהיתחשב במצבו הרפואי של התובע, עמידת הנתבעת על קיום השימוע במועד סמוך למועד בו החליטה הנתבעת לקיימו ובמנותק ממצבו הרפואי של התובע באותה העת, ובסופו של דבר החלטת הפיטורים ללא קיום השימוע, הייתה שלא כדין.

במכתב הזימון לשימוע פורטו עילות הפיטורים - מיזוגה של חברת ריבוק עם לייף ספורט (שבנתיים שינתה שמה ל"אדידס"), ו"סיבות נוספות" אשר "ידועות" לתובע "היטב, אך מפאת שמירה על" כבוד התובע "ונוכח העובדה כי אלה מיותרות נוכח המפורט לעיל, החברה בחרה שלא לציינן במסגרת זימון זה". כפי שפורט בפרק ד' לעיל (ראו סעיפים127-131 לפסק הדין), הנתבעת לא הוכיחה כי עילת הפיטורים האמיתית הייתה הליך מיזוג החברות.

...

בתשובתה, ציינה חברת ריבוק כי בשים לב לכך שלא ברור מתי התובע צפוי לשוב לאיתנו ובנסיבות העניין, אין מניעה לקיים את השימוע בכתב וזאת בשים לב לכך כי התובע "מקיים תכתובת תדירה וענפה עם החברה ומבצע בדיקות שונות, באופן המוכיח כי הוא מסוגל לבטא היטב את טענותיו בכתב". חברת ריבוק הציעה לקיים את השימוע בטווח הקרוב באחת משלוש חלופות: להגיש את טיעוני התובע בכתב עד ליום 10.5.18; לקיים את השימוע באמצעות באת-כוחו במועד מוסכם; ככל שהתובע צפוי להשתחרר עד ליום 14.5.18, לקיים את השימוע בנוכחותו בטווח זמנים זה. התובע התבקש להודיע עד למחרת היום (1.5.18) איזו מהחלופות מקובלת עליו, או האם ברשותו הצעה סבירה אחרת לקיום הליך השימוע בטווח הקרוב[footnoteRef:30].

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעות, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובע פיצוי בגין הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים בסכום של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעות פסק הדין.

יתר תביעות התובע ובכלל זה, תביעותיו לתשלום פיצוי לפי חוק לשון הרע, הפרשות לקרן השתלמות, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות ותשלום פיצוי מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- נדחות.

בשים לב לכך כי מרבית רכיבי התביעות נדחו, בשים לב לפער שבין גובה סכום התביעות לסכום שנפסק בסופו של יום, בשים לב להיקף ההוצאות להן נדרשו הנתבעות לצורך ניהול ההליכים ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע, התובע ישלם את הוצאות הנתבעות, ביחד ולחוד, בסכום של 5,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע סכום זה. הליך הפיטורים האם השימוע שנערך לתובע נערך על פי חוזר נש"מ מספר 1246-2009 – נוהל פיטורי אי התאמה? האם 13 עובדים התלוננו על התובע כפי שנכתב במכתב סיום יחסי העבודה מיום 25.5.16? האם המדינה טיפלה בנושא תלונותיו של התובע טרם עריכת השימוע? האם פיטורי התובע נערכו שלא כדין כמפורט בכתב התביעה או שמא נערכו כדין ובהתאם לנסיבות כטענת הנתבעת? האם נשקלו הערכות העובד וההמלצות שניתנו לתובע על ידי מנהלו הישיר ואחרים, טרם ההחלטה על פיטוריו? האם ניתנה לתובע אזהרה טרם עריכת השימוע? האם היתקיימה שיחת בירור טרם עריכת השימוע בין התובע לבין גב' גב' גד? האם התובע זכאי לפצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין? התובע טען כי על פי חוזר נש"מ 1246-2009 (נספח 32 לתצהיר התובע) (להלן: החוזר) בעת פיטורי עובד בעל קביעות בעילת אי התאמה, נדרשים לנקוט בהיררכיית פעולות ברורה, אשר לא קוימה בעיניינו.

וכן נוכח העדר תעוד לניסיון לחפש העברה לתפקיד אחר ברשות או במדינה, וכן נוכח היתעלמות מוחלטת ממקצועיותו והעובדה שחסך לרשות כספים רבים ,בהקף ניכר, בפועל - כעולה מכל ההתכתבויות נספח 1 לתצהירו ונספחים אחרים , הוכח כי ההחלטה על פיטורי התובע התגבשה עוד קודם לקיום השימוע, ולא היה בשימוע לשנות מכך.

...

הנתבעת טענה כי אין ממש בטענות התובע, התובע פוטר על רקע התנהלות לקויה במישור האישי והמקצועי, לא נפל פגם בהליך הפיטורים שנערך לו ודין התביעה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות.

הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים, בגין העילות כדלקמן: פגיעה בהתארגנות והפרת חוק הסכמים קיבוציים, בסך של 25,000 ₪.

התביעה לביטול הפיטורים ושיבוץ התובע בשירות המדינה בתפקיד הדומה בדרגתו הכספית לתפקיד שמילא טרם הפיטורים, נדחית.

בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות התובע בסך 20,000 ₪.

לא מצאנו שמזמנים אדם לשימוע ללא שיש מחשבה או כוונה לפטרו.

לא הוכח כי ההחלטה הסופית על פיטורי התובע התקבלה לפני השימוע.

...

ממכלול הראיות עולה כי הוכח שהתובע היה מנהל טוב מאד, שתפקד באופן מצוין בכל הנוגע להיבט התפעולי של המלון, וזכה לשבחים על כך. מאידך, עלה מחוות הדעת שצורפו, כי מנכ"ל המלון הציב לתובע יעדים גבוהים ביותר בנוגע להתפתחות שלו כמנהל בכיר בנושאי אסטרטגיה וראיית רוחב.

סיכומו של דבר, משהוכח כי מתן הבונוס נתון לשיקול דעתו של מנכ"ל הנתבעת, משהוכח כי נדרש ציון 2 לפחות כתנאי לקבלת הבונוס והתובע קיבל ציון 1.5, ומשהוכח כי הטענות של המנכ"ל כלפי התובע ותפקודו לא עלו לראשונה בסמוך לפיטורים אלא היו טענות עקביות במשך מספר שנים, הרי שלא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול הדעת של המנכ"ל שלא להעניק את הבונוס השנתי לתובע.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

השאלה העומדת לדיון בתובענה זו היא האם התובע פוטר תוך הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (בשל שירות מילואים) ואם פיטוריו היו שלא כדין (ללא שימוע).

תנא מסייע למסקנה זו ניתן למצוא בסעיף 111 להחלטת ועדת התעסוקה: "הנתבעת לא הוכיחה את טענתה, לפיה הייתה הצדקה לפיטורין ו/או כי היא ראויה לקבל היתר רטרואקטיבי לפיטורין. הנתבעת - שנטל ההוכחה כאמור רובץ על כתפיה - לא הציגה בדל של ראייה לטענותיה החמורות באשר להתנהלות התובע ולהיפך, העיד מר סטולרו מנהלה שהוא שמר דוקא לתובע פרוייקט מבין היוקרתיים שנמסרו לבצוע הנתבעת - מה שסותר את הטענה לפיה למשך שנים רבות היתנהלות התובע לא הייתה אחראית, בלשון ההמעטה." גרסת הנתבעת גם אינה מתיישבת עם האמור במכתב הפיטורים שנימסר לתובע, שם צוין כי התובע פוטר בשל "צמצומים", ונושא הליקויים בעבודתו אינו מוזכר בו כלל.

...

בנסיבות העניין בשים לב לכך שבגין פיטוריו של התובע כבר נפסקו פיצויים בגין נזקים בלתי ממוניים (הגם שהמקור הנורמטיבי לכל פיצויי הוא בהוראת דין שונה), מצאנו לפסוק פיצויים בגין אי קיומו של הליך שימוע בסך 10,000.

כך או כך, טענות הנתבעת בעניין זה נדחות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת כמפורט להלן: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2017 ועד התשלום בפועל: פיצויים בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות, תשמ"ח - 1988, בסך 15,000 ₪; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך 10,000 ₪.

החלטת הפיטורים לא התקבלה לפני השימוע אלא רק אחריו, בין היתר נוכח דברים מפורשים שאמר התובע באותו מעמד.

הנתבעת טענה להגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע הקובע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום עניָן צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." במקרה דנן, הנתבעת לא פירסמה שהמתרגל שפוטר הטריד מינית, אלא שניהל קשר אינטימי עם מי שהיתה סטודנטית שלו.

...

התובע לא התייחס לטענות אלו בתצהירו או בסיכומיו, וגם לא הצביע על תלוש כלשהו בו הופחת השכר בגין ימי חג. לכן, דין הרכיב להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, תביעתו של התובע נדחית על כל רכיביה.

בנסיבות אלו, נוכח דחיית התביעה וגובה הסעדים שנדרשו, כמו גם ההליכים הדיוניים בתיק, ישלם התובע לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.