הוכחות ללא תצהיר מקדים לטובת הבנק בחוק שיקים ללא כיסוי

בתא"מ 4955-01-19, המדובר בבקשה לבצוע שני שיקים ע"ס 4,000 ₪ כל אחד, אשר נמשכו ע"י הנתבע (להלן: "זיסו"), נרשמו לפקודת נח חיים (להלן: "נח") והוסבו לטובת התובע (להלן: "טל").

עקב חוב הלוואה לטל, ומשביקש ממנו אלירז מזומן כנגד השיקים, מסר נח את שני השיקים בסך 4,000 ₪ כל אחד, לטל, לכסוי החוב ומסר לאלירז מזומן כנגד השיקים.

החוק מגדיר בסעיף 1 לו, סעיף ההגדרות, כי מלווה הוא "מי שנותן הלוואה, וכן מי שעוסק בהפעלת מערכת לתיווך באשראי". מכאן שבהתאם להוראות החוק כל הלוואה היא הלוואה חוץ בנקאית שהחוק חל עליה, ובכלל זה ההלוואה הנטענת שבין טל לנח, ועל כן תביעת טל תבחן לאור הוראות החוק המחייבות.

אולם, הוראות מחייבות אלה חלות למעט אם המדובר בהלוואה שנתן מלווה יחיד שלא דרך עיסוק, וכהוראת סעיף 15(א) לחוק: "הוראות סעיפים 2, 3, 5(ב) ו-(ג)(1) ו-(2), 6(ב) ו-(ג)(1) ו-(2) ו-7, לא יחולו על מלווה יחיד שנתן הלוואה שלא דרך עיסוק; לעניין זה יראו מלווה שנתן הלוואה למי שאינו קרוב משפחתו כמי שנתן הלוואה דרך עיסוק, אלא אם כן הוכיח המלווה אחרת..." החוק קובע איפוא כי הנטל להוכיח כי המלווה אינו עושה כן בדרך עיסוק, מוטל עליו, ובמקרה זה על טל, וכפי שנקבע בפסק דין בס (ס' 26 לפסק הדין): "בהתאם לס' 1 לחוק, כל הנותן הלוואה הנו בגדר מלווה לפי החוק ככל שאינו תאגיד בנקאי. עם זאת חובת חוזה הלוואה בכתב וכן הוראות נוספות של החוק, לא יחולו על מלווה שנותן הלוואות שלא בדרך עיסוק, כהוראת ס' 15 לחוק. דהיינו, הכלל הוא כי מי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנתן הלוואה בדרך עיסוק אלא אם יוכיח שלא כן הדבר". הלכה היא כי בחינת השאלה האם הוכיח המלווה כי אין המדובר בהלוואה שניתנה דרך עיסוק נעשית בראי כלל הראיות והנסיבות.

(ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נידרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: (1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב) לרבות כפי שהוחל בסעיפים 15א ו-15ב, ולעניין מלווה מוסדי – גם הפרטים שעליו לגלותם לפי חוק אחר החל בעיניין כאמור בסעיף 16, וכן קיומן של התראות בשל הפגור בתשלומים; (2) התשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; (3)יתרת החוב במועד הגשת התובענה; (4)התשלומים שבפיגור, בחלוקה לפי קרן, הצמדה, ריבית, וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; (5) כל סכום שמועד פירעונו הוקדם, וסכום הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; (5א) הסכום שהמלווה דורש מהלווה בשל הוצאות שהוציא לגביית תשלום שהלווה פיגר בתשלומו, כאמור בסעיף 7א; (6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ונגיד בנק ישראל.

" (סעיף 35 לפסק הדין) ברע"א 2132/09 אברהם אריה נ' ארנון בס לעיל, נדחתה בקשת הרשות לערער על פסק דין בס לאחר שאושרה הקביעה בפסק הדין כי התובע לא הוכיח את עסקת היסוד, תוך הפניה לדברי כבוד השופט י' שנלר בפסק דין בס אשר קבע כי יש לדחות את התביעה בין עקרי הדברים מאחר שלא הוכחו נתוני ההלוואה, ובכלל זאת מה היה סכומה והאם בסכומי השיקים גולמה ריבית כזו או אחרת.

מטיעוני טל ונח עולה כי לאחר שהשיקים לא כובדו נותר חובו של נח לטל בעינו, אלא שבאופן מתמיה סגר טל את תיק ההוצאה לפועל כנגד נח, כאשר זיסו נותר כנתבע יחיד, ואף העיד טל כי כלל לא התכוון לתבוע את נח וכי לא ידע שעורך הדין שהגיש עבורו את בקשת הבצוע ציין בה כנתבע גם את מוסר השיקים – נח (עמ' 16-17 לפרוטוקול).

בעדות זו יש כדי לכרסם בגירסת זיסו בדבר ערבותו של נח כלפיו, גרסה שבאה בסתירה מוחלטת לגירסת זיסו בתצהיר היתנגדותו ולפיה עניין ערבותו של נח עלה רק לאחר אי פרעון השיקים כאשר נח פנה לזיסו וטען כי הוא ערב בגינם לאלירז כלפי טל (ס' 12 לתצהיר ההיתנגדות).

...

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בראיות הקיימות, ושמעתי את העדויות ואת סיכומי טענות הצדדים לפני, ומתוך הדין הקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בתא"מ 4955-01-19 להידחות, ודין התביעה בתאד"מ 25207-11-19 להידחות כנגד הנתבע 2 (כנגד הנתבע 1 בתביעה זו ניתן זה מכבר פסק דין בהעדר הגנה).

לאור כל האמור לעיל, התביעה בתא"מ 4955-01-19 נדחית, והתביעה בתאד"מ 25207-11-19, נדחית כנגד הנתבע 2 (כנגד הנתבע 1 בתביעה זו ניתן זה מכבר פסק דין בהעדר הגנה, והוא עומד בעינו).

בתא"מ 4955-01-19 ישלם התובע לנתבע הוצאות המשפט בסך 1,500 ₪.

בתאד"מ 25207-11-19 ישלם התובע לנתבע 2 הוצאות המשפט בסך 1,500 ₪.

בטרם נחתם החוזה, לאחד בדיקה מקיפה על בסיס מסמכים רבים שהעבירה לה אסיא, אישרה קרדיטפלייס את יכולתה של אסיא לעמוד במסגרת האשראי בהתאם לחוזה, את הקצאת מסגרת האשראי, את הקף המימון לחשבונית, ואת הלקוח המרכזי של אסיא, חברת שפיר הנדסה/תעשיות (להלן "שפיר"), הגם שידעה "כי החשבוניות אשר בגינן התבקש המימון מול הלקוח (שפיר) אין הם מאשרים לחתום על המחאת זכות". בכפוף להצגת התמונה המלאה בפני קרדיטפלייס, פתחה קרדיטפלייס חשבון מימון לטובת אסיא בהתאם לחוזה, הקצתה לה מסגרת אשראי פקטורינג בסך 400,000 ₪, והתחייבה להעניק לאסיא מימון כנגד חשבוניות של צד ג'.

מתצהיר מנהלת הבנק עולה, שמזה זמן מצבה הכלכלי של אסיא היה בכי רע. נעשו שלושה ניסיונות מטעם הבנק להסדר חוב עם אסיא, אך זו לא הסירה מחדליה, שיקים רבים שהופקדו בה חוללו, וחשבונה הוגבל בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א-1981.

הוכח כי אי הגשת השטר לפרעון לא הייתה הגורם היחיד, או הראשון, למצבה הכספי הקשה של אסיא, שבגינו מלכתחילה ביקשה שלא להגיש השטר לפרעון במועד הפרעון, וכי חשבון הבנק של אסיא הוגבל מאחר שחוללו בו שיקים רבים, כך אישר סאמר בחקירתו (פרוטוקול מיום 22.9.2019 עמ' 6 שו' 9-2).בתצהירו הודה סאמר כי עובר ליום 15.2.2018 לא הייתה לאסיא יכולת כלכלית לפרוע את השטר.

אין בחוזה כל התחייבות של קרדיטפלייס להקדים מימון חשבונית חדשה, בפרעון חשבונית ישנה.

לתצהיר עדותו הראשית צירף סאמר כראיות מסמכים על מצב אסיא כיום, אולם אסיא וסאמר לא הוכיחו את ניזקם בפירוט ולא הוכיחו כמה מתוכו קשור סיבתית להתנהלות קרדיטפלייס, ולא להצטברות חובות אחרים ונוספים לאסיא.

...

סיבת ההחזרה היא "נתקבלה הוראת ביטול". תמצית טענות הצדדים טענות הנתבעת והתובעת שכנגד (אסיא) טוענת הנתבעת והתובעת שכנגד, כי על הבקשה לביצוע השטר להידחות על הסף נוכח הסתרה, העלמה, מצג שווא, ואי נימוק מספק של עילת התביעה ושל מהות ההחזקה בשטר על ידי קרדיטפלייס (תצהיר ההתנגדות ותצהיר הבקשה להסרת עיקול מיום 13.3.2018, המהווה חלק ממנו).

בדיון מיום 22.09.2019, טענה קרדיטפלייס כי מבחינה פרוצדורלית, דין התביעה שכנגד להידחות, הואיל ואסיא לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשתו (פרוטוקול מיום 22.9.2019 עמ' 4 שו' 22-15).

איני מקבל את טענת אסיא כי יש לראות בהיעדר מימון החשבונית הנוספת, ביטול של החוזה על ידי קרדיטפלייס.

סוף דבר הגם שהנתבעת לא העלתה עילת הגנה כנגד פירעון השיק נשוא ההליך יש לקחת בחשבון גם האמור להלן: עילת הסירוב הראשונה, מוצג נ/1, היתה ביום 14.2.2018, וכאשר כמפורט במסמך זה, מקורה היה ב :"יש לנו משקיע גדול מאוד שיצא מהמערכת ונוצר לנו בור..." .יום לאחר מכן, 15.2.2018 ,התקבל אצל הנתבעת התשלום מחברת שפיר מבנים ובהמשך לכך, ובמהלך בדיקה שנעשתה מספר ימים לאחר הבקשה למימון החשבונית, והתברר כי הנתבעת קיבלה את הכסף מחברת שפיר, נוסף נימוק אחר לאי מימון החשבונית ועיקרו: הפרת ההסכם והפרת אמון מצד הנתבעת שבעטיה הופסק האשראי.

לפיכך מורה כי לסילוק סופי ומלא של התביעה תשלם הנתבעת לתובעת סך נוסף של 45,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

להבטחת פרעון חובות הנתבעת לתובעת חתם הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") על כתב ערבות אישית לטובת התובעת.

כמו כן אין חולק כי בהתאם לאישור בנק ישראל שצורף כחלק מנספח ד' לתצהיר נס, חשבון הבנק הוגבל עד ליום 27.7.2012, דהיינו, תקופת ההגבלה החלה ביום 27.7.2011 (סעיף 3ב לחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א – 1981), ובמילים אחרות - יום לאחר חתימת ההסכם ומסירת השיקים לנס.

בפתח הדברים - שתי הערות מקדימות.

גם הודאתם של הנתבע ושל ווסאם שנס בדק את מהימנות מוסר השיקים טרם שקבל אותם לידיו - אף שלא הוכחה, שכן נס מכחיש עניין זה – וכן העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה נס ביקש לראות את ההסכם שהיווה מקור השיקים (עיסקת הסוסים) כדי להיתחקות על מקורם, מלמדת כי לב העיסקה היה בפרעון השיקים ולא בעצם מסירתם, וכי אומד דעתם של הצדדים היה כי החוב ייחשב מסולק רק אם השיקים ייפרעו.

...

סבורני כי השכל הישר, ההגיון וכלל הנסיבות כמפורט לעיל, אינם מאפשרים לקבל את פרשנות הנתבעת כפרשנות סבירה ומתקבלת על הדעת.

בטענה זו אין ממש שכן איש לא מנע מהנתבעים להגיש הודעת צד שלישי כנגד סרגיי במסגרת הגנתם מפני תביעה זו. עם זאת, לשיהוי בו נגועה תביעת התובעת יש משמעות במישור שיערוך החוב, ולפיכך אני סבור כי על החוב לשאת הפרשי הצמדה בלבד, עד למועד הגשת התביעה.

נוכח האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 280,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 26.7.2011 ועד למועד הגשת התביעה.

בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי ביום 1.7.2014, במועד חתימת הסכם המכר, עמד חוב התובע לנתבע בגין עיסקאות קודמות על סך של 100,000 ש"ח. בתצהירו של הנתבע ניתן למצוא פירוט של מרכיבי חוב התובע כפי שנטען אך לא ניתן ללמוד מהתצהיר כיצד חישב הנתבע את החוב נכון למועד רכישת הדירה בחיפה, שכן מדובר בחיובים בגין תקופות שונות, כולל חיובים שנוצרו לאחר רכישת הדירה בחיפה.

למותר להעיר כי בהחלט לא הוברר בפניי מדוע היה על הנתבע להעביר כספים שמשך מחשבון הבנק שלו – במזומן לתובע חלף העברה בנקאית או בהמחאה – העברה הנתנת להוכחה.

ולא זאת אף זאת, אלא שלגירסת הנתבע הוא הקדים בהעברת התשלומים לתובע עוד לפני שהגיעו מועדי התשלום על פי הסכם המכר.

לא למותר בהקשר זה לבסס את מסקנתי גם על הוראות סעיף 50 לחוק החוזים חלק כללי לאמור: "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן". זקיפת תשלומים בחיובים אחד בנוגע לתשלום שהועבר במזומן בסכום של 48,000 ש"ח, שעל פי גרסת הנתבע העביר לתובע, בעיניין זה בשונה מתשלום באמצעות שיקים אין בידי הנתבע הוכחות לבצוע העברה בפועל לידי התובע על אף שמדובר בסכום נכבד.

אשר על כן אדגיש כי אין בקביעותיי דלעיל לפיהן הנתבע לא הוכיח כי העביר תשלומים לתובע לצורך כסוי חובו במסגרת רכישת הדירה ברחוב אושא, נוכח התשלומים שביצע התובע על חשבון חלקם של הנתבעים ברכישת הדירה, על מנת לקבוע מסמרות לגבי התחייבויות אחרות שקיימות בין הצדדים בגין עיסקאות אחרות שביצעו במשותף.

מאחר שאין בידי התובע ראיה המוכיחה כי אכן היה קיים הסכם בין הצדדים שמכוחו זכאי היה התובע לגבות את מלוא דמי השכירות בגין החניה לשנת 2014, נוכח זכות קזוז שטען שעמדה לו למועד הנ"ל, אני קובעת כי יש לקזז את חלקו של הנתבע בתשלום זה בסך 5,900 ש"ח מכל סכום שייפסק לטובת התובע בפסק דין זה. שפוץ נכס ברח' החלוץ 40 – לטענת הנתבע, לאחר שהצדדים רכשו את הנכס נדרשו לבצע בו שפוץ נרחב.

...

על כל האמור לעיל יש להוסיף ולציין כי הנתבע גם לא הוכיח את גובה דמי הניהול והאופן הראוי לחישובם שכן חוות דעת שהגיש נגרעה כאמור מתיק בית המשפט בהחלטה שניתנה בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 27.3.2019.

זאת יצוין כי התובע לא תבע מהנתבע במסגרת כתב התביעה השבה של סכומים שנגבו עבור עמלות שכירת הכספת אף שהוא מחויב להכליל במסגרת התביעה את כל הסעדים הקיימים כנגד הנתבע ומשטענת קיזוז היא טענה שרשאי להעלות נתבע במסגרת כתב ההגנה, איני מקבלת את טענות התובע בעניין זה שהועלו לראשונה רק כנגד טענת קיזוז שהעלה הנתבע.

טענות התובע בנוגע למתן צו להשבת כספי המט"ח - נדחות.

עוד הוסף כי חשבון הבנק של החברה, אשר ממנו נמשך שיק לתובעת וחולל בנסיבות א.כ.מ ביום 12.8.2016, הוגבל עד ליום 13.8.2023.

במסגרת התשובה נטען כי הבקשה הוגשה תוך שימוש לרעה בהליך השפוטי, בניסיון להכביד על ההליך ולעכבו ובנגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), עת לא צורף תצהיר לתמיכה בחלק העובדתי הכלול בה. כן נטען כי הסעד של "עיכוב הליכים" הוגנב לבקשה, מבלי ששולמה אגרה בגינו, ושעה שהתובעת 1 כלל אינה צד לבקשה.

לדברי המשיב הוא הגיע לכלל הסדר עם נושיו בהתייחס למרבית חובותיו האקוטיים וחלק מתביעות החוב אשר הוגשו כנגדו אינן סופיות ומוחלטות אלא קיימים הליכים משפטיים תלויים ועומדים לצורך בירורן; הוסיף המשיב וטען כי שיק החברה אשר לא כובד מהטעם של העידר כסוי מספיק וצורף לבקשה הנו שיק מזויף אותו הוא רואה לראשונה; כי החברה אינה מנהלת פעילות עסקית מזה כ- 5 שנים; כי תיקי ההוצל"פ שפורטו בתדפיס רשם החברות הם תיקים זניחים עם יתרות קטנות של חובות לספקים ואחד מהם אף הסתיים בהסדר.

מן הכלל אל הפרט; בהתייחס להיבט הכלכלי, יובהר כי אין מטרת החיוב בהפקדה הטלת עונש מקדים, ואין היא מיועדת להוות חסם בפני ניהולם של הליכים משפטיים.

אלו האחרונים אינם מלמדים על קיומה של איתנות כלכלית, וודאי לא זו אשר יהא בה כדי להבטיח יכולת לשלם את הוצאות ההליך, אם וככל שאלה ייפסקו, לטובת הנתבעים.

לעניין זה, של סכויי ההליך, אבהיר כי יידרש לצורך קבלת התביעה מעבר על פני משוכות גבוהות, לרבות הוכחת הסכומים הנתבעים, אובדן הרווחים (בהקף נטען של כ- 3.385 מיליון ₪ וכל זאת עת עסקינן בעסק אשר לכאורה היה מצוי בשלביו הראשונים), הנזקים הלא ממוניים הנטענים, הקשר הסיבתי, חיובו האישי של המבקש מקום בו הסכם שכירת נחתם מול המבקשת בלבד וכיוצא באלו.

...

במסגרת רע"א 4128/17 Lauderbaie vachts Ltd (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (פורסם; 29.6.2017) קבע כב' השופט דנציגר כדלהלן: "על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר), [פורסם בנבו] פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה 12, 2015)]. הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג." גם מתוך החלטתו זו של כב' בית המשפט העליון עולה כי שיקול הדעת אותו מפעיל בית המשפט נעשה תוך בחינת מכלול שלם של נתונים רלוונטיים.

כפועל יוצא אני מורה כי כל אחד מן המשיבים יפקיד, עד לא יאוחר מיום 3.11.2021, סך של 55,000 ₪, כערובה לתשלום הוצאות המבקשים וזאת כתנאי להמשך ניהול ההליכים בתיק זה על ידם.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.