הוועדה קבעה כי הנכות אינה ניתנת ליישום במסגרת הסכם הניידות

טענות נוספות של המערער יועלו במסגרת פסק דין זה. טענות המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

זאת ועוד, הועדה בעצמה קובעת : "בסיכום ההיבט הנורולוגי הועדה מודעת למגבלותיו עקב מחלת מיאסטניה גרביס והבעיות האורטופדיות אך הממצאים אינם ניתנים ליישום". על פי ההלכה הפסוקה במקרים בהם קיים במבוטח ליקוי אולם הוא אינו מופיע ברשימת הליקויים, ניתן לבצע התאמה קלה: "מתי ניתן לערוך "תאום" של פריט ברשימת הליקויים על פי הסכם הניידות ­ תנאי יסודי לעריכת התאום הוא כי במבוטח יתקיים "הליקוי" כמפורט בסעיף שבתוספת על כל ממצאיו, אך במקרה שקיימת סטיה קלה מהנקוב ברשימת הליקויים, או חסר קל, ניתן להתאים את אחוזי המוגבלות המופיעים בסעיף למצבו של הנכה.

הוועדה קבעה כי הנכות לא ניתנת ליישום ולא ניסתה לבצע התאמה.

...

הכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת הוועדה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

עוד מציין ב"כ המשיב, כי הממצאים שמצאה הועדה מיוחסים להגבלה תנועה ולא להפרעה נוירולוגית ומשמדובר בליקוי בגב לא בגפיים, לא ניתן ליישם את סעיף הליקוי במסגרת הסכם הניידות.

עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

מדובר בקביעה רפואית של הועדה על סמך מימצאי בדיקתה הקלינית והחומר הרפואי שעמד בפניה ואין מקום להתערב בה. אשר לקביעתה כי הליקוי אינו נימנה עם רשימת הליקויים המפורטים בתוספת הראשונה להסכם הניידות, גם כאן לא מצאתי מקום להתערב.

משמצאה הועדה כי מקור הפגיעה הוא בגב וכי המערער אינו סובל מאחד הליקויים שברשימה לרבות המפורט בסעיף א-6 לרשימה (כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון) ואשר עניינו שיתוק חלקי של שרירי גפה תחתונה, ואף המערער אינו טוען לתחולה של סעיף מסוים, לא ניתן להחיל על המערער את הסכם הניידות.

...

בממצאיה קבעה הוועדה: "מתהלך ללא אביזרי עזר באופן עצמאי הצליעה בולטת יותר מימין" וכך סיכמה את הבדיקה הנוירולוגית: "הכוח תקין בשרירי הרגליים קיימת הגבלה משמעותית אנטלגית בתנועות אקטיביות החזרי גידיים לא הופקו". הוועדה החליטה: "לנבדק יש מגבלה משמעותית בניידות על רקע קישיון הגב במיוחד בגב התחתון. אין הפרעה נוירולוגית ואין הפרעה בטווח התנועה של מפרקי הגפיים. הוועדה מדרג ראשון ייחסו את מגבלת התנועה במפרקי הרגליים לחולשה והוועדה אינה חושבת שהדבר נכון. לסיכום אינו נכלל. ערר המוסד התקבל". עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה אינה חולקת על טענת המערער שלפיה קיימת פגיעה נוירולוגית ואינה מתעלמת מהמוגבלות בניידות.

לאור כל האמור, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

משהערעור נדחה, יישא המערער בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זהו ערעור על החלטת ועדת ערר (ניידות) מיום 15.7.20 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי מיגבלת המערער לא ניתנת ליישום לפי רשימת הליקויים הקבועים בתוספת הראשונה להסכם הניידות (להלן: "ההחלטה").

" לסיכום, קבעה הועדה כדלקמן (פרק ו.1 לפרוטוקול): "בבדיקה הנוריולוגית של היום, הנוירופתייה התחושתית לא ניתנת ליישום. אין לועדה הסבר מדוע הוענקה לו נכות בגובה 40% לפי סעיף א-4." החלטה זו של הועדה היא מושא העירעור שלפני.

טענות הצדדים לטענת המערער, שגתה הועדה עת שינתה את החלטת הועדה המחוזית ולא התייחסה למימצאי בדיקת הועדה המחוזית לפיהן: "... קיים חשד למחלת CIDP. הולכות EMG בשנת 2017 הדגימו פגיעה סנסורית מופשטת", או לקביעה כי קיים "... דילדול קל בכפות הרגליים. חולשה 3/5 EHL, חולשה 4+ / 5 TA דוצ'... ההחזרים לא הופקו. דיסטזיה בכפות הרגליים. ירידה בתחושה באצבעות הרגליים;" אף אין היתייחסות לקביעת הועדה המחוזית, כי מדובר ב"חולה עם נוירופאטיה היקפית כואבת עם חולשה קלה בכפות הרגליים".

עוד ציינה הועדה במפורש, כי "החזרים גידיים לא הופקו בבירכיים ובקרסוליים. הקף, טונוס וכוח הגס סביר ושווה. אין סימני נזק במערכת העצבים ההיקפית או המרכזית מנקודת מבט מוטורית...". הועדה סיכמה החלטתה בכך שנוכח מימצאי הבדיקה הנוירולוגית, הנוירופתיה התחושתית לא ניתנת ליישום במסגרת הסכם הניידות.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

בהקשר זה אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המערער, לפיה שגתה הוועדה עת לא התייחסה לממצאי בדיקת הוועדה המחוזית.

סוף דבר על יסוד האמור, ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי הועדה ערכה למערערת בדיקה נוירולוגית קלינית אשר נמצאה תקינה, כך שניתן להיתחקות אחר הלך מחשבתה בעת שקבעה כי אין מקום לקבוע נכות על פי הסכם הניידות.

בית הדין אינו מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם, וככלל גם הועדה אינה מוסמכת לקבוע אחוז נכות מותאם, וזאת כאשר מסקנתה כי הליקוי אינו ניתן ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת.

...

לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ובשים לב לטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

משעה שמצבה של המערערת אינו נכלל בפריט א' שבהסכם הניידות, הרי שהמערערת אינה עומדת בדרישות הסעיף ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בקביעת ועדת הערר בעניין זה. סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל אין מנוס מדחיית הערעור.

הועדה דחתה את ערר המבקש וקבעה כי סוג הליקוי בו לוקה המבקש אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים בגימלת ניידות על פי ההסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1.6.77 (להלן - הסכם הניידות).

במימצאי הבדיקה הנוירולוגית נרשם "אין סימנים פירמידליים, אין אטקסיה, אין שיתוקים". במסקנותיה קבעה הועדה כי "לא נימצאו שיתוקים. הממצאים אינם ניתנים ליישום". על כן קבעה הועדה בהחלטתה כי סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

האפשרות להתאמת סעיף ליקוי במסגרת הסכם הניידות הוגבלה לסטייה קלה בלבד (בר"ע (ארצי) 155/10 סמיון סלנסקי - המוסד לביטוח לאומי (19.4.2010)) יתרה מכך, אין מקום לבצוע התאמה במקום שליקוי מסויים לא נקבע ברשימת הליקויים שבתוספת א' והועדה אינה מוסמכת לקבוע אחוז נכות מותאם (דב"ע (ארצי) לז/01-576 צבי ליפשיץ - המוסד לביטוח לאומי; פד"ע ט 169 (11.11.77); דב"ע (ארצי) מה/ 01-383 יהודה בהירי – המוסד לביטוח לאומי; פד"ע יז 359 (1986)).

...

הכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר בתיק, אני מוצא כי דין הבקשה להידחות משלא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר – הבקשה נדחית.