הוועדה הרפואית לא נתנה משקל לשילוב הנכויות

לטענת התובע, פקיד השקום לא נתן משקל לקביעת הועדה הרפואית אשר קבעה נכות בשיעור של 20% בגין הפרעות קשב ורכוז עם ביטויי של התפרצויות וקשיים בהסתגלות חברתית וגם לא נתן משקל בהחלטתו לקשיים שחוה בצבא ובלימודים עקב הנכות, והקושי לאזן בין לימודיים אקדמאיים לתעסוקה בו זמנית.

לאחר מכן נערכה ועדת שקום, בה לקחו חלק גב' ספיר וד"ר ליליאנה גולדרינג, פסיכיאטרית, אשר קבעה כדלקמן: "מדובר בבחור בן 29, מוכר על רקע הפרעת קשב ורכוז בגינם קיבל בועדה בדרג ראשון 10% נכות ולאחר ערעור 20% נכות יציבה. סיים לימודיו התיכוניים עם תעודת בגרות מלאה, שירת שירות צבאי מלא, בעל ניסיון תעסוקתי בתחומי האחזקה והחקלאות, עבודות מזדמנות שונות בחו"ל ולימודי גרמנית בחו"ל, כיום הנו סטודנט שנה ג' בלימודי עיצוב במה קולנוע וטלויזיה לתואר ראשון ושני באוניברסיטת ת"א. הציג גיליון ציונים עם ציונים גבוהים. לא פנה לקבלת כל סיוע ממרכז התמיכה באוני' והקלות שונות, נעזר ברטלין בצורה נקודתית בתקופת הבחינות בלבד. עולה מכך שהיכולות הקוגנטיביות שלו גבוהות ומאפשרות לו היתמודדות בצורה טובה עם קשיי הקשב. התפתחותו התעסוקתית, הרגשית, חברתית והלימודית מותאמת לבני גילו ואף מעבר לכך. הלקות לא פגעה ביכולת התעסוקתית שלו. לאור האמור לעיל הנ"ל לא איבד את יכולתו להישתלב בעבודה בשוק החופשי עקב הליקוי ולא זכאי לשקום מקצועי". לאחר היתייעצות עם ועדת השקום, קבע פקיד השקום כדלקמן: "על פי סעיף 203 (שקום מקצועי – תנאים) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, שקום מקצועי יינתן במידה שנתמלאו לגבי התובע מספר תנאים שאחד מהם הנו:

...

אכן, הוועדה הרפואית קבעה כי "הוועדה מקבלת את הערר לאור כך שמדובר בהפרעה מגיל צעיר ועם קשיים עד היום קובעת... בגין הפרעת קשב וריכוז עם ביטוי של התפרצויות וקשיים חברתיים", ואילו ועדת השיקום קבעה כי "התפתחותו התעסוקתית הרגשית, חברתית, והלימודית מותאמת לבני גילו ואף מעבר לכך. הלקות לא פגעה ביכולת התעסוקתית שלו. לאור האמור לעיל הנ"ל לא איבד את יכולתו להשתלב בעבודה...". לא מצאנו כי יש בכך כדי לשלול את סבירותה של החלטת פקיד השיקום, שכן אין מחלוקת כי התובע סובל מהפרעות קשב וריכוז שהיוו לו אתגר במהלך חייו, ואף יתכן והובילו לקשיים חברתיים, אולם אין בכך כדי לסתור את קביעת הוועדה לשיקום כי הפרעה זאת לא מונעת ממנו השתלבות בשוק העבודה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו פגם בהחלטה המצדיק את התערבות בית הדין בשיקול דעת פקיד השיקום, אשר שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים, וקיבל החלטה סבירה ומנומקת.

על כן, דין התביעה להידחות.

בשילוב תקנה 15 הועמדה נכות התובע במל"ל בשיעור 36%.

אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור – כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מח(4) 77, 82).

לטענת התובע, הלכה פסוקה היא, כי מקום בו לא נתנה הוועדה הרפואית את דעתה על תחום רפואי מסוים, בו טוען התובע כי נפגע בבריאותו, הרי שקיים טעם והצדקה להתיר לו להביא ראיות לסתור.

במסמך לא נמצאה כל היתייחסות למועד העלאת המחשבות האובדנות והאם מדובר בארוע חד פעמי וחולף או לא. לטענת התובע מדובר בניירת רפואית כבדת משקל שיש בה פוטנציאל להביא לשינוי קביעת הנכות ומשעה שלא עמדה בפני הועדה הרי שיש מקום להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה ע"י מינוי מומחה פסיכיאטרי.

...

סוף דבר – הבקשה להבאת ראיות לסתור ולמינוי מומחים נדחית.

הועדה לא נתנה משקל ראוי לליקויים מהם סובלת המערערת ללא הסבר או דיון רלוואנטיים.

דיון והכרעה בהתאם להוראות סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מוסמך בית הדין לידון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות.

על מנת לקבוע אילו הוראות ינתנו לועדה בפניה תעמוד המערערת, יש לבחון את טענות המערערת לעניין היתעלמות הועדה ממצבה של המערערת כפי שמשתקף מהמסמכים הרפואיים שהוצגו, לעניין העדר הלימה בין הנכות שהותאמה למצבה של המערערת ולעניין השמוש בקריטריונים המנויים בסיפא של פריט ליקוי 34.

אשר לטענה לעניין העדר הלימה בין מצבה של המערערת כפי העולה מתלונותיה ומהתיעוד הרפואי הקיים, מדובר בטענה המכוונת כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה ומשכך היא אינה חוסה תחת הבקורת המנהלית על החלטת הועדה במסגרת הליך זה. מעיון בפרוטוקול הועדה, עולה כי הועדה בחנה את התעוד הרפואי ואף פירטה באופן נרחב למדי את שנקבע במסגרת התעוד של ד"ר אשר וד"ר לוונגרוב, ומשכך לא ניתן לקבוע כי הועדה היתעלמה מהתעוד הרפואי הקיים.

...

אשר להרכב הוועדה, בהתאם להלכה הפסוקה דרך המלך היא להשיב את עניינו של המבוטח בפני וועדה באותו הרכב והחלפת הרכב הוועדה תיעשה באותם המקרים החריגים שבהם מצא בית הדין שעולה חשש כי הוועדה התקבעה בעמדתה (בר"ע 26826-10-13 דרעי - המוסד לביטוח לאומי (20.11.2013); עב"ל 231/09 ד"ר קופפרברג - המוסד לביטוח לאומי (21.10.2009)).

אשר לעניין הקריטריונים בסיפא של פריט הליקוי, מקובלת עליי עמדת המשיב שלפיה מדובר במבחני עזר לקביעת הנכות והוועדה אינה מחויבת להתייחס לכולם.

סוף דבר: עניינה של המערערת יוחזר של הוועדה רפואית לעררים, נכות כללית, בהרכבה מיום 1.12.2021, על מנת שתשקול בשנית את עמדתה בנושא הנכות הנפשית של המערערת.

" דיוני הועדה ונימוקים לקביעה: " הועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי, בדוח עובד שקום, והאזינה לעורר בקשב רב. לדעת הועדה, לנוכח גילו (48) ניסיונו התעסוקתי כפקיד בעריית ת"א לאור ליקוייו הרפואיים בגינם קבע רופא המוסד שהנ"ל כשיר לעבודה ללא מאמץ פיזי בישיבה ללא חשיפה לחומרים כימיים ועל פי חוו"ד עובדת השקום שסכמה שהנ"ל לא אבד מכושרו לעבודה כמקליד קבלות (למד הנהלת חשבונות) הועדה מצטרפת לדעת המומחים לעיל וסבורה שהנ"ל כשיר לעבודה בעיסוקו הנוכחי וכן כשיר לעבודות נוספות כגון : סייע רפואי לתלמיד בי"ס, מלווה ילדים בהסעות, פקיד מודיעין וכדומה. כל זאת בהקף שנקבע בדרג הראשון. הועדה דוחה את הערר." לטענת המערער, הועדה לא נתנה משקל לפגיעה התעסוקתית הלכה למעשה, שמצדיקה אי כושר בדרגה מזכה.

דיון והכרעה - בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, זכות העירעור לבית הדין על החלטות ועדה לעררים (אי כושר) מוגבלת לשאלה משפטית בלבד.

הוועדה ערה לכלל הנכויות הרפואיות מהן סובל המערער, שכן היא עיינה בפרוטוקול הרפואי.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן אף קביעתו של רופא המוסד היא כי לא חל אבדן כושר השתכרות בכדי 50%.

הערעור נדחה – משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

        המערער נפגע בגבו בעבודתו ביום 8.4.13 והוכרה פגיעה "כאב גב". ועדה רפואית לעררים מיום 24.11.14 קבעה כי נכותו הואתופדית הנה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הגב, וניכתה 10% בגין מצב קודם, כך שנכותו היציבה של המערער עמדה על 0%.

עוד טוען המערער כי הועדה לא נתנה משקל לבדיקות הדימות בקביעת אחוזי הנכות אלא הסתמכה רק על מימצאי הבדיקה הקלינית, ובכך יש כדי לקפח את זכויות, במיוחד כאשר ועדות נוהגות לעשות שימוש במימצאי דימות כדי לקבוע מצב קודם ולהפחית מנכותו של מבוטח.

דיון והכרעה         בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים בית הדין דן בשאלות משפטיות בלבד.

...

      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

גם טענת המערער כי קיימת מחלוקת אישית בין פרופ' וולר לד"ר מחאג'נה דינה להידחות, שכן לא רק שהיא אינה נתמכת בראיות כלשהן, אלא שמעיון בפרוטוקול עולה כי פרופ' וולר דווקא מקבל חלק מממצאיו ומסקנותיו של ד"ר מחאג'נה. בכל הנוגע לד"ר קרת, הרי שהוא חתום על הפרוטוקול יחד עם שאר חברי הוועדה, ואין כל הצדקה לקבוע כי נפל פגם בהתנהלותו.

      על בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה.