לעובדה שהנתבעת לא שלחה הודעת צד שלישי כנגד העובדים שהיו בשטח, שלטענתה אינם עובדים שלה והם אלו שביצעו את העוולה באופן ברור, או הודעת צד ג' כנגד הנתבע, ניתן משקל קל, אך האמור מצטרף ליתר השיקולים המצביעים על קיום מערכת יחסים של עובד ומעסיק בין הנתבעת והפועלים שביצעו את העבודה שגרמה לתאונה.
מנהל הנתבעת ידע, או היה צריך לדעת, האם עובדיו מבצעים עבודה פרטית במהלך שעות העבודה, על מנת לקבוע כללים מתאימים והתנהלות ראויה מול צדדים שלישיים שסבורים כי שכרו את שירותי החברה, וכן לקבוע כללים לשם הגנה על צדדים שלישיים בשל השמוש המשולב בציוד הנתבעת ו/או כללים הנוגעים להפרדה בין עובדי קבלני המשנה (ככל שהם כאלה) ובין הנתבעת.
לאחר נפילת השער רגלה היתנפחה והיא סרה לקופת חולים, שם לאחר איבחון החבלה בשוק ימין ובקרסול ימין, רגלה גובסה.
בבית החולים התובעת אובחנה כסובלת מזיהום חמור ועל כן אושפזה למשך 5 ימים, תוך שהיא סובלת מכאבים ואינה יכולה לדרוך על רגלה.
להערכתי, אופי הנכות תחייב הוצאות גבוהות ועזרת צד ג' בשיעור משמעותי, כולל עזרה בתחזוקת הבית ומילוי צרכיה הפיזיים של התובעת.
...
מסקנה נוספת המתבקשת מקביעה זו היא שהקשר הסיבתי בין הנזק וההתרשלות ברור ואינו מצדיק ניתוח נוסף, וכן ברור מהדברים שאין הצדקה לייחס אשם תורם כלשהו לתובעת, שכן לא ידעה שהשער פורק על ידי התובעים בניגוד לדעתה.
אפילו לא היו כך הדברים, סבורני כי בנסיבות העניין ניתן להטיל אחריות ישירה על הנתבעת, שנמנעה מקביעת כללים ברורים של הזמנת עבודות המיועדות לחברה, כללים הנוגעים לאופן ביצוע העבודה במהלך יום העבודה ומחוץ לשעות העבודה, שימוש בכלי הנתבעת או בסממנים המזהים אותה על מנת להפריד בין העבודה והחברה, פיקוח על העובדים – ובפרט מנהלי החברה שנאסר עליהם לקחת עבודות במהלך יום העבודה, וכן מניעת הישנות המקרה (שכבר קרה בעבר, עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 17-7).
סיכום הדברים, הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 85,000 ₪ בצירוף הוצאות ההליך (חוות דעת ואגרה) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהנזק.
