הודעת פטירה בתיקי השופטים

לא מצאתי בתיק החקירה כל דיווח לפיו האישפוזית שלחה למישטרה הודעה על כך שהמבקש יצא את הקהילה, ולמעשה הגרסה היחידה העומדת בפני היא עדותו של עו"ד דיאב לפיה יציאת המבקש נעשתה בתיאום עם קצין המבחן, ההודעה נימסרה לקצין המבחן והוא זה שהיה אמור לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, מה שנעשה בפועל.

העולה מן האמור כפי שציינו כל הגורמים – קצין המבחן, מנהל האישפוזית, ב"כ המבקש, בית המשפט עצמו בהחלטה מיום 4/2/15 וכב' השופטת אלון בהחלטת השיחרור מיום 3/2/15 בעקבות הודעת החוקר שהופיע בפניה - המבקש לא הפר את תנאי שיחרורו ופעל בדיוק בהתאם להנחיות הגורמים המטפלים – קצין המבחן ומנהל האישפוזית.

...

בבואי איפוא לאזן בין האינטרס הציבורי לבין השיקול השיקומי, ולאור העובדה כי המשיב למעשה עצור למעלה מחודשיים ימים, נחה דעתי כי ניתן לאמץ את האמור בתסקיר המעצר המשלים ולהורות כי המשיב ישוחרר לאישפוזית בטמרה בתאריך 23/12/14, אליה יובא בדרך של DOOR TO DOOR ע"י שב"ס עד שעה 13.00 באותו יום.

על החלטתי זו לא הוגש ערר.

סעיף זה קובע כי: "א. נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט". גם אם לכאורה כשנעצר המבקש בחשד לביצוע עבירת רכוש כלשהי ונמצא כי לכאורה הוא הפר את תנאי שחרורו נשוא ההחלטה מיום 21/12/14, מה שאיפשר בשלב הראשון את עיכובו לצרכי חקירה, אני סבורה כי לאור השתלשלות הדברים שפורטה לעיל ושהיתה בפני החוקרים המטפלים והקצין אשר הורה על מעצרו של המבקש, לא היה יסוד למעצר ומכל מקום השתלשלות הנסיבות כפי שתיארתי לעיל, מצדיקות את פיצויו של המבקש.

בנסיבות אלה אני קובעת איפוא כי לא היה יסוד למעצרו של המבקש ומכל מקום ההתנהלות המפורטת דלעיל, מהווה "נסיבות אחרות" המצדיקות את פיצויו מאוצר המדינה.

הוצגה בפני פסיקה לפיה בתי המשפט יכולים לחרוג מהתקרה שבתקנות וכך עשיתי אנוכי בתיק מ.י. 43057-03-15 עת הוריתי לפצות חייל בשירות חובה ללא עבר פלילי שנעצר ללא תשתית ראייתית, בסכום נוסף של 4,000 ₪ בגין הפגיעה בחירותו, בעוגמת הנפש והבושה שנגרמו לו. בערעור שהגישה המדינה על החלטתי זו בע.פ. 4182-09-15 היא חזרה בה מהערעור ולמעשה החלטת הפיצוי נשוא תיק מ.י. 43057-03-15 בעינה עומדת.

תאריך פטירתה המדויק לא נימסר אך הודעה על פטירתה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 19/2/2020.

" אך יפים גם דבריה של כב' השופטת מ' בן פורת באותו עניין לפיהם: "הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות (ראה ע"א 483/62, 486/62, [10], ו-ע"א 246/66, 247/66, [11], בע' 574-575) ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום. לדעתי חלים כללים אלה גם על תביעתו של בעל בית המבקש מבית-המשפט לצוות על סילוק-ידה מבית-העסק של אלמנת דייר מוגן שנפטר, ואז על הנתבעת לטעון ולהוכיח את מקור זכותה, היינו את קיום התנאים האמורים בסעיפים 23(א) ו-26 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, והם: (1) היותה בת-זוגו של המנוח; (2) משך לפחות 6 חדשים סמוך לפטירתו; (3) מגורים יחדיו משך תקופה זו; (4) שהיא מוסיפה לנהל במושכר (בעצמה או על-ידי אחרים) אותו עסק; (5) וכי לא השכירה את העסק, כולו או מקצתו. רק משטענה והוכיחה - במידה הנדרשת בהליך אזרחי - שנתקיימו בה תנאים אלה, יוכר מעמדה כדייר מכוח הסעיפים דלעיל." אפנה גם לדבריו של כב' השופט יצחק מילנוב בת"א (ירושלים) 12481/02 (15/12/2005), המתייחס אף הוא לעניין מלכה, המעלים את הפנים לכאן ולכאן בסוגיה זו; "במצב דברים זה, קמה ועולה השאלה: על מי מוטל הנטל להוכיח התקיימותם של תנאי סעיף 26 לחוק? האם על התובעים, כבעלי המושכר העותרים לפינוי הנתבעים, או שמא על הנתבעים, המבקשים לחסות בצל הגנת הדיירות הנגזרת ?

...

אני דוחה את הטענה כי מן ההגינות והצדק הכלכלי (צדק חלוקתי), יש להותיר את הדיירות המוגנת אצל הנתבעת.

סוף דבר הנתבעת הינה אלמנתו של הדייר המוגן בבית העסק, מר ארזוני, ובעת פטירתו הייתה בת זוגו הרבה מעבר לתקופה של 6 חודשים ואף התגוררה עמו.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 12,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 6420-01-13 רצ'קובסקי(מנהל עזבון) ואח' נ' יוגב ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מרים קסלסי התובעות 1.תמר רצ'קובסקי (מנהל עזבון) 2.אביבה מרים רוט ע"י ב"כ עוה"ד יעקב חסדאי הנתבעים 1.דוד יוגב ע"י ב"כ עוה"ד אבישי פלדמן 2.יואב רונן (נמחק, בפשר"ג) פסק דין

התביעה היא של היורשות – בנותיו, בשל פטירתו של אביהן ביום 24/4/11 המחלוקת בתיק זה היא בשאלה אחת: למי הלווה המנוח 67,000 יורו? האם המנוח הלווה לנתבע אותו הכיר מזה 20 שנים, או לאדם אחר בשם יואב רונן, אשר שמע עליו ועל עסקי הנדל"ן שלו בקרואטיה מפי הנתבע.

אחד המקרים בהם ניתן להגיש הודעת נפטר כראיה קבילה הוא כאשר הדברים נאמרו או נרשמו על ידי הנפטר לפחות בחלקם בנגוד לאנטרס הכספי-רכושי שלו, ומתלווה להם, עקב כך, סימן של אמת (ע"א 601/68 ביידר נ' לוי, פ"ד כג(1) 597, 597-598 (1969).

...

לסיכום מכל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, באשר התובעות לא הצליחו להרים את נטל הראיה המוטל עליהן להוכיח ש67,000 יורו שהעביר אביהן המנוח ישירות לחשבונו של רונן הוא בגדר הלוואה ליוגב ולא לרונן.

" יצוין כי בהחלטה המאשרת, נקבע כי חברי הקבוצה יהיו כדלהלן: "הקבוצה תיכלול את כל המוטבים של עמיתים שנפטרו שאת דבר היותם בעלי זכויות בכספים המוחזקים בידי המשיבה לא הביאה המשיבה לידיעתם, שלא קיבלו הודעה על העלאת דמי הניהול ושהמשיבה לא שלחה להם הודעות ודיווחים שוטפים. בקבוצה ייכללו גם עמיתים בחשבונות רדומים שנותק הקשר עימם שלא קיבלו הודעות שוטפות או הודעה על העלאת דמי הניהול." בתשובתה טענה הנתבעת, כי לתובעת היה ידוע על הכספים שהצטברו בקופת הגמל.

כך, בקשת האישור הוגשה תחילה בפני כב' השופטת אלמגור; ביום 22.4.2018 הועבר התיק להמשך דיון בפני כב' סגנית הנשיא צפת; ביום 20.1.2020 הורתה השופטת צפת כי התיק יועבר לשופט אחר עקב מניעות; וביום 29.1.2020 נקבע כי התיק יידון בפניי.

...

בנסיבות אלו, כאשר השפעת התובענה הייצוגית הייתה רחבה ופעלה לסייע לחברי הקבוצה המוסכמת ולצרכנים עתידיים, אני סבור כי הסכום הכולל שהצדדים הסכימו עליו כשכר טרחת עורכי דין והן הגמול לתובעת המייצגת, הוא סכום ראוי והוגן, וכי הוא מביא בחשבון את מכלול השיקולים שהפסיקה ציינה לעניין זה. סוף דבר לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, ולאור כל הטעמים שפורטו לעיל, מצאתי את הסדר הפשרה סביר, הוגן וראוי ועל כן הגעתי למסקנה כי יש לאשרו.

בהתאם להסכמות הצדדים, ועל יסוד נימוקי החלטתי זו, אני מורה לנתבעת לשלם כדלהלן: 44,000,000 ש"ח יועברו לקבוצה בהתאם למנגנון המפורט בהסדר הפשרה, בשינויים המפורטים לעיל.

אני מורה לנתבעת על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה, כאשר הנתבעת תשא בעלות פרסום המודעה.

בית משפט השלום בירושלים עמ"ח 35476-05-10 מלכה נ' מדינת ישראל תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט בדימוס יואל צור,יו"ר פרופ' צבי שטרן, חבר עו"ד אברהם לנמן,חבר מערערים פנינה מלכה ע"י עו"ד יואב אלמגור משיבים קצין התגמולים ע"י עו"ד תום עופר החלטה

בהודעת הפטירה שמולאה ע"י ד"ר אלינה רוזן, צוין ליד סיבת המוות "לא ידוע" והוסף כי "לא ניראו סימני אלימות". בתעודת הפטירה שהוצאה ע"י משרד הפנים הוגדרה סיבת המוות כ"מוות פיתאומי" (INSTANTANEOUS DEATH).

בפסק דין מיום 19.12.11 דחתה הועדה בראשות כב' השופט רם וינוגרד ערעור שהגישה המערערת על החלטת המשיב מיום 25.4.10 הדוחה את פנייתה להכרה בזכויות לפי חוק מישפחות חיילים מהטעם שאין קשר בין מות המנוח לבין מחלת הטרשת הנפוצה שבה לקה שהוכרה כקשורה לשירותו לפי חוק הנכים.

...

ביהמ"ש המחוזי הורה על השבת הדיון לוועדה זו בנקודה אחת שופרטה בסעיף 21 לפסה"ד: "אנו סבורים שיש להשיב את הדיון בתיק לוועדת הערעור- שהיא הטריבונל המקצועי בנדון-על מנת שתשוב ותבחן את שאלת הקשר הסיבתי בנסיבות המקרה- בכל הקשור לשימוש שעשה המנוח באינטרפרון. זאת לאחר שתינתן לצדדים אפשרות לטעון בנדון ולהגיש התייחסות של המומחים לנימוקיה של וועדת הערעור בנדון". זו למעשה השאלה היחידה שיש לפסוק בה בהחלטה זו. המנוח נטל באופן קבוע את אחד מתכשיריה של תרופת האינטרפרון.

פרופ' קרוסיס בחוות דעתו מיום 2.5.13 כתב, בין היתר, כדלהלן: "יש נתונים ממחקרים רבים המצביעים על טוקסיות של הטיפול באינטרפרון ישירות ללב. לפי נתונים אלה, הטיפול באינטרפרון, אותו מקבלים אחוז גבוה של חולי טרשת נפוצה, ואותו קיבל גם מר מלכה, למשך שנים, עלול לגרום לתופעות לוואי, שלעיתים קשות, ואף למוות פתאומי.....לפי עבודות אלו, ועוד עבודות רבות, אין ספק שתופעות לוואי לבביות, כולל הפרעות קצב הלב, ואף מוות פתאומי, הן תופעות לא כל כך נדירות במהלך הטיפול באינטרפרון, ומופיעות אף כ'ידע מקובל' במאמרי סקירה! מאחר שאין הוכחה על קשר ישיר בין חומרת המחלה והמוות של מר מלכה (וגם בפסה"ד צויין שאין הוכחה לקשר ישיר בין מחלתו הבסיסית הנוירולוגית והמוות), אין הסבר טוב יותר למותו מסיבות הקשורות ללב. סיבות קרדיאליות מסוג זה מהוות את הגורם מספר 1 למוות פתאומי בעולם המערבי בכלל. לפיכך, ובהעדר סיבות נוספות ומחלות נוספות במקרה הנדון, ולאור ההוכחות שטיפול באינטרפרון מהווה סיכון קרדיאלי משמעותי, סביר מאד להניח ומתקבל מאד על הדעת שמותו של מר יוחנן מלכה נגרם מסיבוכים של קצב הלב הקשורים לטיפול באינטרפרון.....לסיכום ולאור העובדה שלמלכה לא היתה אף מחלה אחרת, ולא ידוע על הפרעות קצב הלב מקודם, או מחלה לבבית אחרת, סביר מאד להניח שהמוות הפתאומי אצלו קשור, לפחות באופן עקיף, לטיפול במחלתו הבסיסית- הטרשת הנפוצה". פרופ' שדה בחוות דעתו מיום 17.11.13 כתב, בין היתר, כדלהלן: ".....אחד הנימוקים העיקריים של בית המשפט לדחיית הקשר הסיבתי בין השימוש באינטרפרון ובין המוות הפתאומי היה שלפי המאמר המרכזי בחוות דעתו הקודמת של פרופ' קרוסיס, אף לא אחד מהמטופלים שהשתתפו במחקר טופל ע"י אינטרפרון בטא. רובם טופל ע"י אינטרפרון אלפא ומיעוטם ע"י אינטרפרון גמא. בעקבות נימוקי הפסיקה של ביהמ"ש עברתי בצורה מדוקדקת על הספרות הרפואית, ולא מצאתי אף תיאור של מוות פתאומי בשל נטילת אינטרפרון ביתא. תופעת הלוואי הקרדיאלית שתוארה לעיתים רחוקות היא קרדיומיפתיה ואי ספיקת לב הפיכים לאחר הפסקת הטיפול בתרופה.....בשנת 2012 תואר מקרה אחד בתוניס של LEFT BUNDLE BRANCH BLOCK שניתן לייחס אותו לנטילת אינטרפרון בטא.....לאחר שימוש נרחב באינטרפרון בטא כטיפול בעשרות אלפי חולי טרשת נפוצה קיים בספרות הרפואית רק תיאור מקרה בודד של הפרעת קצב לא ממיתה שניתן לייחס לטיפול. בחוות דעתו של פרופ' קרוסיס אין כל חידוש ואין כל תימוכין לכך שהטיפול באינטרפרון בטא גרם להפרעות קצב ולמותו של יונתן מלכה ז"ל ". לאחר ששבנו ועיננו בחוות הדעת של המומחים הנ"ל הן ב"סיבוב" הראשון והן "בסיבוב זה" ,לאחר פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, ולאחר ששמענו את חקירתם של שני המומחים הנ"ל ושבנו ועיננו בפרוט' הדיון מיום 26.11.14 שהוסכם ע"י ב"כ הצדדים שישמש גם את הוועדה הנוכחית [ראו עמ' 21 לפרוט' ש' 10-12], החלטנו לקבל את חוות דעתו של פרופ' קרוסיס שלפיה הוכיחה המערערת ברמת ההוכחה של "מתקבל מאד על הדעת" שיש קשר סיבתי, בנסיבות המקרה, בין מותו של המנוח לבין השימוש שעשה המנוח באינטרפרון.

להלן, נביא את נימוקינו למסקנה זו. הפסיקה הכירה באפשרות של הוכחת קשר סיבתי ככל שמדובר בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה באמצעות שימוש בראיות סטטיסטיות.