הודעת השגה לפי סעיף 150 לפקודת מס הכנסה

נוסח כימעט זהה ניתן למצוא בפקודת מס הכנסה [נוסח משולב], בה מגדיר סעיף 156 את האפשרות לערער – לאחר שהוגשה השגה לפי סעיף 150 לפקודת מס הכנסה – על השומה אשר הוצאה על-ידי פקיד השומה: "בית המשפט יאשר, יפחית, יגדיל או יבטל את השומה או יפסוק בעירעור באופן אחר כפי שיראה לנכון, והודעה על ההכנסה החייבת ועל סכום המס, אשר על המערער לשלם – לפי החלטת בית המשפט – תמסר לשני הצדדים". ראו גם הפרשנות הדומה שנקבעה באשר להקף הנרחב של סמכות בית המשפט הנגזר הימנו, המאפשר את פתיחת השומה לעיון מחדש (ראו למשל ע"א 490/13 פלומין נ' פקיד השומה חיפה (2013); ע"א 495/63 מלכוב נ' פקיד שומה ת"א, פ"ד יח(2) 683 (1964); אמנון רפאל מס הכנסה ו', 247-241 (תשס"ה-2005)).

...

סבורני שטענות אלה אין מקום להלום.

באשר לטענת המשיבים בערעור שכנגד, אף כאן ביסס בית המשפט את עמדתו נוכח הראיות הרבות שעמדו לפניו, ואף אנו לאחר עיון בהן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו זו. הסוגיה האחרונה העולה מן הערעור ומן הערעור שכנגד, נוגעת לקביעת בית המשפט, לפיה יועמד אחוז הרווח הגולמי של המערערת על 12.5%.

לפיכך, דין הערעור להתקבל לעניין קביעת בית המשפט הנוגעת להוצאת שומת העסקאות לשנת 2004.

בנוסף לכך טען המערער שאין לקבל את נימוק המשיב כשדחה את הבקשה להארכת המועד להגשת ההשגה, לפיו ההשגה לא התקבלה מאחר שהוגשו דוחות לשנים 1999-2000 בשנת 2005 והדבר מעיד על כך כי המערער היה מודע לכלל חובותיו במס הכנסה.

דיון והכרעה בטענת ההתיישנות שטען המשיב בהתאם להוראת סעיף 150 (א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"): (א) היה אדם חולק על השומה, רשאי הוא לבקש מאת פקיד השומה, בהודעת השגה, בכתב, לחזור ולעין ולשנות את השומה; בקשה כאמור תפרש בדיוק את הנימוקים להשגה על השומה ותוגש תוך שלושים יום מיום המצאת הודעת השומה, אלא שאם הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, שהאדם החולק על השומה היה מנוע מהגיש את הבקשה תוך המועד האמור, משום שהיה נעדר מן הארץ או חולה או מכל סיבה סבירה אחרת, רשאי הוא להאריך את המועד ככל שנראה סביר לפי הנסיבות.

...

התוצאה היא שיש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלה המערער.

הערעור נדחה אפוא.

המערער ישלם למשיב שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך של 25,000 ₪.

לחילופין ביקש התובע להורות לנתבע להכיר בדו"ח המתוקן כ"השגה" על שומה לפי סעיף 150 לפקודת מס הכנסה.

" ואכן היתקיימה פגישה אשר תועדה בפרוטוקול (נספח ד' לבקשת הנתבע) ולכן אין לומר שההחלטה אינה פורמלית, אם נדרשה לתובע ההחלטה בכתב הוא יכול היה לבקש זאת אולם עניין טכני כזה איננו יוצר סמכות עניינית לידון בתוכן ההחלטות מה גם שעצם הוצאת השומה ופתיחת הליכי גבייה שלא לדבר על הסכמות שהושגו בעקבות הליכי הגבייה וביחס לסכום המס מאיינות לכאורה את הטענה כי פורמאלית לא הודע על דחייה.

...

התובע טען בכתב התביעה שסירובו של פקיד השומה היה באופן "לא פורמאלי" אולם מעיון בנספח ג2 לבקשה הסילוק על הסף עולה תמונה אחרת שכן קודם לכן הוגשה בקשה לתיקון הדו"ח ברם היא נענתה בשלילה במסגרת התכתבות בין משרד רו"ח המייצג לבין הגב' יעל חיים-מנהלת תחום( רכזת בכירה) אצל פקיד השומה ובה נכתב במפורש: "הריני להודיעך כי אינני מקבלת את בקשת התיקון..." (ההדגשה במקור) ואף נענתה מטעם המייצג : "אנו כמובן לא מקבלים את אי קבלתך ונתקדם בערוצים המקובלים......

אין כל ספק שההליך השומתי היה בשיאו בין הצדדים בעת שהוגשו כל אחת מבקשות התיקון ולכאורה בבקשה השלישית הוא אפילו תלוי ועומד ולכן אין לאפשר עקיפה של ההליך הזה בדרך של הגשת תביעה לבית המשפט האזרחי לחייב את הנתבע בקבלת הדו"ח המתוקן.

ההכרעה כאן יוצרת השתק רק ביחס לשאלת הסמכות העניינית וביחס למסקנה כי ההליך כאן הוגש טרם ניתנה הכרעה בבקשה השלישית.

אשר על כן: התביעה נדחית מחמת היעדר סמכות עניינית.

בהודעת השומה נכתב כי: "על פי סעיף 150 לפמ"ה הנך זכאי להשיג על השומה תוך 30 יום מיום המצאת הודעת השומה". המבקש קיבל את השומה והעבירה לטיפולו של רואה החשבון מטעמו מר יוסי אוזן.

המבקש הגיש באמצעות רו"ח יוסי אוזן השגה על השומה לפקיד שומה נתניה בהתאם לסעיף 150 לפקודת מס הכנסה.

...

בהקשר זה יאמר כי לא מקובלת עלי האבחנה שערך המשיב לפיה אם המבקש היה מגביל עצמו לסעד הצהרתי הנוגע לעצם הגשת ההשגה על ידו ייתכן והייתה סמכות לבית משפט השלום אולם משהמשיב טוען גם שהשגתו נתקבלה- נכנס הוא לגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט קבע, כי תכלית החקיקה מובילה למסקנה כי בלא העברת ההחלטה לידיעת הנישום, לא מיצה פקיד השומה את סמכותו, וככל שחלפה שנה מאז הגשת ההשגה, וההחלטה לא הועברה לידיעת הנישום, חלפה תקופת ההתיישנות, ויראו את ההשגה כאילו נתקבלה.

היוצא מכל האמור הוא שהנני קובעת שההשגה שהגיש המבקש למשיב ביום 19/1/04 בגין שומת מס הכנסה לשנת 1999 התקבלה אצל המשיב במועד החוקי הרלוונטי, חלפה שנה ממועד קבלתה מבלי שהמשיב נתן החלטה בהשגה.

בעקבות האמור, ביום 13.1.2015 הגיש המערער, באמצעות רו"ח אפרתי, בקשה למתן ארכה ולצידה הודעת השגה על צו השומה, על פי סעיף 150(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה או הפקודה).

...

לטענת המערער, בשל היותו בחו״ל בשעת הוצאת צו השומה, ונוכח העובדה שלא ידע עד לסוף שנת 2014 על קיומו של צו השומה, היה על המשיב להיעתר לבקשתו להארכת המועד להגשת ההשגה.

אילו היה עניינו של המערער נדון על פי ההלכה הנוהגת כיום, היה לטענתו זו של המערער כוח רב. השילוב שבין סעיף 158א לפקודה לבין הלכת סמי מוביל לדידי, מניה וביה, למסקנה כי הפעלת הסמכות להוציא שומה משמעה שליחת השומה לפי מיטב השפיטה, על שני חלקיה – ההחלטה ונימוקי השומה – לנישום.

זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי על פי הלכת ביר גם אם נימוקי ההחלטה נשלחו אל הנישום מספר שנים לאחר מתן ההחלטה, אין בכך כדי להצדיק את המסקנה כי הפעלת הסמכות נעשתה שלא כדין (ראו שם, פסקאות 53-51).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לו תשמע דעתי, נדחה את הערעור על הקביעה שהשומה לפי מיטב השפיטה הוצאה בשעתו כדין, אך נאפשר למערער ארכה להגשת השגה על שומה זו. ההשגה תוגש בתוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה. בהינתן מכלול הנסיבות, אציע לחברותיי שלא נעשה צו להוצאות בערכאה זו, ואף נורה על ביטול הצו להוצאות שניתן נגד המערער בבית המשפט קמא.