שבוע לאחר מכן, ביום 24.1.2016, הודיעה המעסיקה למערערת כי היא מוזמנת לשימוע לפני פיטורים.
לאחר שמיעת הראיות קיבל בית הדין את תביעתה וקבע כי העובדת זכאית לפצוי בסך 80,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, שנעשו תוך הפרה בוטה של הוראות חוק עבודת נשים (שכן המעסיקה לא פנתה לקבלת היתר ללא כל הסבר, על אף שגם לגירסתה ידעה ממועד השימוע שהעובדת בהיריון) ואף בנגוד לחוק השויון (שכן בית הדין שוכנע, בהתבסס על מכלול הראיות, סמיכות הזמנים כמו גם קביעתו כי הפיטורים לא היו עינייניים, בדבר קיומו של קשר בין הפיטורים להיריון).
בעירעור טוענת המעסיקה כי פיטוריה של העובדת נעשו ללא קשר להריונה אלא בשל בעיות אמינות ומשמעת, וכי סכום הפצוי הלא-ממוני שנפסק לחובתה חריג ומוגזם בהיקפו.
לכך נוסיף כי מדובר בסכום הנתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית, שבפניה פרוש המארג הראייתי בכללותו, כאשר במקרה זה נילקחו בחשבון גם הסתירות הקשות שנמצאו בגירסתה העובדתית של המעסיקה (וכדוגמא לגבי המועד בו נימסר לה על ההיריון), והעובדה כי העלתה בדיעבד טענות לגבי תיפקוד לקוי כביכול של העובדת, בנגוד לעילת הפיטורים המקורית שצוינה במכתב ההזמנה לשימוע.
...
בעניין זה נציין כי מקובלת עלינו טענת המעסיקה לפיה היה על העובדת לגלות את תלושי השכר שקיבלה ממקום עבודתה החדש על מנת שניתן יהא ללמוד מהו שכרה לאשורו, ובכלל זה עמלות שקיבלה במקום העבודה החלופי ובפרט משאלה נלקחו בחשבון לצורך חישוב השכר הקובע לפיצוי הממוני.
אך משאין בידינו ראיות לכך אין מנוס מלהסתפק בהערה זו. המעסיקה תשלם לפיכך לעובדת פיצוי ממוני בסך של 30,412 ₪ (במקום הסך של 124,520 ₪ שנפסק ברכיב זה על ידי בית הדין האזורי), ולהסתרת התלושים יינתן ביטוי בפסיקת ההוצאות.
סוף דבר
הערעור מתקבל בחלקו.
