הודעת ביטול כסות ביטוח מהווה הפרה של ההסכם

דורי מצדה השיבה וטענה כי עצם משלוח מכתב המשיבות היוה פעולה חסרת תום לב באופן קצוני ומשום הפרת הסכם ההפרדות.

במסגרת התובענה טוענת דורי, כי טענות המשיבות כלפיה אינן אלא כסות שנועדה להימנע מקיום התחייבויותיהן החוזיות לפי הסכם ההפרדות, ובכלל האמור – קיום הליך בוררות במסגרתו המשיבות חשופות לתשלום סך נוסף, בעוד היא עצמה לא חשופה לתשלום; נשיאה בתשלומים לקבלני משנה וספקים בגין עבודות שבוצעו החל מיום 1.1.2016; הקטנת ערבויות ביצוע; ותשלום חודשי מסוים.

הסעדים להם הן עותרות בתובענה שכנגד - שהם סעדים הצהרתיים, צוי עשה וסעדים כספיים - כוללים בכל הנוגע לפרויקטים (המשתלה ו-OAK), בין השאר, סעדים הצהרתיים לפיהם דורי הפרה את הסכמי הפרויקטים ואת הסכם ההפרדות וכי הודעת הביטול מיום 16.3.2016 היתה כדין והסכם ההפרדות בטל.

עמדנו על כך שהמשיבות שלחו לדורי הודעת ביטול של ההסכם וכי דורי עותרת בתביעה העיקרית לסעד שיצהיר כי הודעה זו אינה כדין ולסעד שיאכוף את הסכם ההפרדות.

סעיפי הסכם ההפרדות עוסקים בעקרם בנושאים הבאים: עזיבת הקבלן את האתר ומסירתו (סע' 2), התחייבויות הקבלן בנוגע למסירה מסודרת של העבודות אותה יש לבצע בתוך 14 יום (סע' 3, על 21 תתי סעיפיו), ערבויות הבצוע (סע' 4), הקף האחריות שתהא לקבלן בענין עבודות שביצע בפרויקט (סע' 5), שיחרור מחובת עריכת ביטוחים (סע' 6), החלוקה בין הצדדים בענין התשלום לקבלני משנה (סע' 7), מנגנון הבוררות (סע' 8 שצוטט לעיל), סעיף העידר תביעות "מעבר לתוצאות הבוררות כאמור בסעיף 8" (סע' 9), חובת שתוף פעולה של הקבלן עם המזמין ועם הקבלן החילופי, חובתו להמציא תעודות הדרושות לקבלת טופס 4/תעודת גמר (סע' 10, 11 ו-12), מניעות של המזמין מלבצע קזוז למול פסק בוררות שינתן לפי ההסכם (סע' 14), תשלום עבור שימוש במנוף ע"י המזמין (סע' 15).

...

זהו חריג להתנהלות הכוללת ואין זו התוצאה או המסקנה ההולמת.

במקביל, אין לאפשר לדורי 'להינות משני העולמות' ומשכך אין לאפשר את תיקון התביעה בענין קונקרטי זה (השווה: סע' 66.19 לתשובה לתגובה).

לנוכח מסקנה אחרונה זו, נותר בעינו הקושי הגלום בטענת הפיכת סעד לתאורטי.

דורי, ששלחה למכתב האמור מענה מיום 17.2.2016 (נספח 10 לבקשה), טוענת כי עצם משלוח המכתב היוה פעולה חסרת תום לב באופן קצוני ומשום הפרת הסכם ההפרדות.

במסגרת כתב התביעה טוענת דורי, כי טענותיהן של המשיבות אינן אלא כסות כדי להימנע מקיום התחייבויותיהן החוזיות לפי הסכם ההפרדות, ובכלל האמור – קיום הליך בוררות במסגרתו היו המשיבות חשופות לתשלום סך נוסף לדורי בעוד דורי לא היתה חשופה לתשלום; נשיאה בתשלומים לקבלני משנה וספקים בגין עבודות שבוצעו החל מיום 1.1.2016; הקטנת ערבויות הבצוע; ותשלום חודשי בגין מנוף.

סעדים כספיים: עלויות היתנהלות דורי מול ספקים וקבלני המשנה, תשלומים שדורי שילמה במקום המשיבות בפרויקטים, תשלום עבור שימוש במנוף, עלויות אי הקטנת ערבויות, החזר חלק יחסי מפרמיות ביטוח, עלויות הארכת ערבויות, תקבולי ביטוח בגין ניזקי שריפה בדירה.

שהרי, גם אם מתקבלת עמדת המבקשת, דורי, כי אין תוקף להודעת הביטול של המשיבות (מחודש מרץ 2016) וכי הסכם ההפרדות המשיך להיות תקף, כי אז – במקרה של הסכם הפרדות תקף – עדיין אמורות היו להיות בידי המשיבות ערבויות בנקאיות בהקף המוקטן.

למען שלמות התמונה יצוין, כי יכולתו של בית המשפט לקבוע בשלב המקדמי הנוכחי מהם סכויי התובענה בסוגיות של הפרת, ביטול או תוקף הסכם ההפרדות, היא מוגבלת ביותר.

...

דורי מבקשת כי המסקנה בענין הוד השרון תאומץ גם במקרה הנוכחי.

מקובלת עלי עמדת המשיבות לפיה עצם העובדה שניתן לגבות ערבות בנקאית גם בסופו של יום ללא סיכון בענין יציבות מצבו הכלכלי של החייב, אין בה כדי להוות משקל של ממש בכגון דא. אם היה בעמדה כזו כדי להכריע בסוגייה של מאזן נוחות, כי אז דרך קבע היה מקום למנוע את חילוטן של ערבויות בנקאיות, תוצאה שהיא הפוכה לפסיקת בתי המשפט ולחשיבות שניתנה לאפשרות מימושן המיידי של ערבויות אלה מבלי להמתין לתוצאות התדיינות משפטית.

סיכום והערות לאור המקובץ ומכלול החומר שהובא לפני אני מורה כדלקמן: בכל הנוגע להיקף שעד לסכום הערבויות המוקטנות – צו המניעה הארעי שניתן בהחלטת כב' השופט קירש מיום 4.8.16, בטל.

ככל שלא יתוקנו ההפרות בתוך עשרה ימים – כך נאמר במכתב – "יהא זה משום היתנהגות המצביעה על הפרת ההסכם אשר מקנה למרשי את הזכות לבטלו". זאת ועוד: הודגש במכתב כי בהעדר מענה או תיקון של ההפרה תוך עשרה ימים, "הרי שמרשי מודיע לכם בזאת כי ההסכם ביניכם מבוטל, ומרשי רואה את עצמו חופשי להיתקשר בהסכם עם צד ג' אחר, הכל במסגרת צימצום נזקיו... לאור הפרתכם את ההסכם". ייאמר כבר עתה, כי התובע טוען שההפרות אשר פורטו במכתב – לאו הפרות הן, כי אם אמתלות גרידא לסגת מן ההסכם, לנוכח שקולי כדאיות כלכלית (כלומר רצון להגדיל את דמי השכירות).

מכתב הביטול ששיגר המנוח ביום 7.7.2009 – כך לשיטת התובע – כלל טענות חסרות שחר, שאינן אלא כסות למטרה האמתית: ביטול החוזה נוכח אי-שביעות רצון מדמי השכירות שנקבעו (25,000 ₪ לשנה).

וכפי שנאמר בפרשה אחרת (ע"א 5267/03 פרג'-גשורי נ' מיטל, פ"ד נט(5) 337 (2005)): "צד נפגע בחוזה רשאי להיתחשב בירידת ערך שוק של נכס ששמש מושא העיסקה ולעשות שימוש בבררת ביטול החוזה בהיתחשב בירידת ערך כאמור בלא שהדבר יהווה שימוש שלא בתום לב בזכות זו... שימוש בבררת הביטול תוך זמן סביר, הנשענת על עילת ביטול טובה, והמודרכת, בין היתר, משקולי כדאיות הנעוצים בירידת ערך הנכס בשוק, אינה סותרת על פניה את חובת תום הלב". גם בספרות הובעה העמדה כי בדרך-כלל, צד שניפגע מהפרת חוזה רשאי לממש את זכות הביטול המוקנית לו בדין, אף אם הסיבה העיקרית המביאה אותו לעשות כן היא הרצון להחלץ מעיסקת הפסד.

אם כן, לאחר ששקלתי את מידת החומרה של ההפרה (ככל שקיימת), ונתתי את דעתי לכך שהתובע טרם החל להקים את המערכת על גג המבנה, והחזיק בידיו – באותו שלב – ביטוח כללי לעסקו אשר כלל הרחבה ל"נזקים בחצרי לקוחות", סבורני כי אין בסיס לקבוע שהתובע הפר את ההסכם הפרה יסודית.

...

כשלעצמי, דומני כי התוצאה שהתקבלה בסופו של דבר לא הייתה מחויבת המציאות, והרושם הוא שניתן היה למנוע אותה אילו שני הצדדים היו פועלים ביתר זהירות, תשומת לב ורצון טוב.

מכל מקום שוכנעתי כי התנהלותו של התובע תרמה לכישלון ההתקשרות, ולאחר שנתתי את דעתי למבחני חלוקת האחריות שהוצעו בפסיקה (ובהם: מידת חוסר תום הלב, השוואת התרומה הסיבתית, ושילוב בין מדדים אלה), מצאתי להשית עליו אשם תורם בשיעור של 50% (עוד ראו: עניין שמואל רונן הנ"ל, עמ' 227; ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה ל' לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין (28.12.2009); עוד ראו: ע"א 4553/06 מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון נ' מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובנין בע"מ (בפירוק) (14.10.2010)).

סוף דבר לאור המקובץ, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,450,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

לטענת התובעות שכנגד בהתנהלותה הפרה הנתבעת שכנגד הפרות יסודיות את ההסכם שעה שסרבה להעביר לתובעות שכנגד העתק מתיק הייצור של המוצר; סירבה להעביר להן את חלקן בריווחי המיזם; סירבה לפרט את עלויות הייצור חרף בקשותיהן; סירבה לפעול בהתאם למנגנון ההפרדות הקבוע בהסכם, וכאשר הודיעה על ביטולו של ההסכם שלא כדין בתקופה בה נערכו מגעים בין הצדדים לצורך הסדרת ההפרדות ביניהם.

כמו כן, ההסכם לכשעצמו לא קובע מכסה או תיקרה מסוימת של מכירות בה מתחייב כל צד לעמוד, או שמא הדבר יהווה הפרה של הסכמות הצדדים.

והרי ממילא טענותיהן של הנתבעות בדבר המשגת העסקה עם החברה הסינית כעיסקת שיווק "נטו" דינן להדחות ולו ממקרא חטוף של ההסכם המשלים, לפיו התחייבה חברת מזור למסור לידיה של החברה הסינית את קוד המקור של המוצר, אשר לבטח לא היה נחוץ אילו בעיסקה כשרה של "שיווק" עסקינן.

בעניינינו, הנתבעות פעלו בנגוד גמור להוראות ההסכם ומאחורי גבה של התובעת, בעוד שלאורך ההליכים המשפטיים המשיכו להציג את העסקה למול החברה הסינית בכסות עסקה טובה והכרחית למיזם המשותף, על אף שדה פאקטו עסקת העברת רישיון הפטנט וקוד המקור של המוצר סתמה את הגולל על חזון המיזם המשותף.

...

סוף דבר נוכח כל שפורט לעיל בהרחבה סיכומם של דברים הוא כדלהלן: ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו הנתבעות הפרו את הסכם המיזם המשותף הפרה יסודית ומשכך דינו של ההסכם בין הצדדים להתבטל.

התביעה על רכיביה הכספיים מתקבלת בחלקה במובן זה שהנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 529,134 ₪ הן בעבור תקבולים שנתקבלו מן העסקה עם החברה הסינית והן בגין עלויות ייצור המוצר בהן נשאה התובעת.

התביעה שכנגד נדחית על כלל חלקיה.

קרי, מר אלי תיווך בין הגב' אילנית כהן (להלן: "המבוטחת") לנתבעת, תחת כסות שמו של התובע, וגרם לנתבעת להפיק לכהן אילנה הנ"ל פוליסת ביטוח רכב מקיף לבקשתה.

לפיכך, ברי כאשר מתן הכיסוי הביטוחי ע"י התובע נעשה תוך הפרת כללי חיתום בסיסיים ו/או באופן המהווה הפרה של חובות התובע כשלוח הנתבעת ו/או גלוגאו הרי שהנתבעת זכאית לקזז כדין.

כמו כן טוען, מר אמיל וינשל כי על פי הנחיות המפקח על הביטוח היתה הנתבעת מחויבת לשלם התגמולים (תצהירו, סעיף 27 ע"מ 3): "אציין כי היום בו התבקש הביטוח דנא היה מאוחר ליום ארוע התאונה בה נגרם הנזק, אולם אין משמע כי היה על הראל לבטל את חוזה הביטוח שנכרת מול המבוטחת, וזאת, בין היתר, בשים לב להנחיות המפקח על הביטוח, הקובעות כי משהראל קיבלה את המבוטחת לביטוח והפיקה את הפוליסה, היתה הראל מחוייבת לשאת את תגמולי הביטוח למבוטחת." 38.

על פי סעיף 53 לחוק החוזים תרופות (א)חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עיסקה אחת, אם הם חיובים קצובים.

...

, שלמסקנתה שלה, אירעה לפני שנכנסה פוליסת הביטוח בתוקף,-לקזז את סכום הפצוי ששילמה או חלקו מעמלות סוכן הביטוח שתווך בעיסקת הביטוח, בנסיבות בהן הגיעה למסקנה כי זה פעל בנגוד להוראות הדין בהעסקת "סוכן משנה" שלא "הוכר" על ידי חברת הביטוח-לפחות לא על פי הסכם בין סוכן המשנה וחברת הביטוח.

מסקנה נוספת-הנתבעת שילמה את תגמולי הביטוח למבוטחת בהיעדר חבות, משיקולים זרים-ועל מנת להמנע מאיומים על סוכניה.

סוף דבר 56.

התוצאה היא שמקבלת את התביעה חלקית(ביחס לסכום התביעה המקורי).