הודעות לבעלי מקרקעין סעיף 149(א)(2א)(ב)

בהתאם לסעיף 149(א)(2א)(ב) לחוק התיכנון והבניה, אחד התנאים הנדרשים לשם אישור בקשה לשימוש חורג או להקלה, מחייב את הוועדה המקומית למסור, על חשבון המבקש, הודעה המפרטת את מהות הבקשה כאמור בפיסקה (1) ואת המועד להגשת התנגדויות לועדה המקומית "לכל הבעלים והמחזיקים בקרקע או בבניין הגובלים בקרקע או בבניין שלגביהם הוגשה הבקשה". סעיף 149(א) אינו קובע כי ההודעה צריכה להשלח בדואר רשום.

...

סבורני כי המקרה שבפני אינו עונה על הגדרות אלו.

סוף דבר העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבות 1 -2 הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ולמשיבים 3 -4 הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

להבטחת זכותו זו של השכן המצרני, נקבעה בסעיף 149(א)(2א)(ב) לחוק חובתה של הועדה להודיע את דבר בקשת ההקלה: "(ב) לכל הבעלים והמחזיקים בקרקע או בבניין הגובלים בקרקע או בבניין שלגביהם הוגשה הבקשה". "קרקע גובלת" – כפשוטה וכמשמעה – לאמור, קרקע המשיקה בגבולה לקרקעו של המתנגד הפוטנציאלי ולא קרקע המצויה מעבר לכך.

...

בית המשפט מצא, כי משהתלתה הועדה את היתר הבניה שניתן למגרש המצרני שבחלקה 90, הגובל בחלקה 91 בה טוענת העותרת לזכויות – פטורה היא מחובת ההודעה ביחס לבקשות ההקלה לשני המגרשים הנוספים שאינם גובלים בחלקה 91.

מקובלת עלינו לעניין זה קביעת בית המשפט קמא, כי המדובר בסוג טענות שלא ניתן לבררן בבירור ראשוני בהליכי עתירה מינהלית.

משמצאנו כי דין הערעור להדחות לגופו, מתייתר הצורך להדרש לסוגיה זו של השיהוי בגדרו של פסק דין זה. נסתפק בכך, כי נסיבות השיהוי בעניין זה הינן במידת מה גבוליות ולא היינו נוטים להכריע הדין בערעור זה בהתבסס על עניין זה של השיהוי כשהוא לעצמו.

לסיכום, משנמצא לנו כי דין הערעור להדחות לגופן של הטענות, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור ונחייב את המערערים בהוצאות כל אחד משלושת המשיבים בסכום של 12,000 ש"ח. המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים.

(1) פורסמה, על חשבון המבקש, בעיתון הודעה המפרטת את מהות הבקשה להקלה או להתרת שימוש חורג או לאישור תשריט חלוקת קרקע בסטיה מתכנית והקובעת מועד סביר להגשת התנגדויות; (2) ההודעה המפרטת את מהות הבקשה כאמור בפסקה (1) הוצגה במקום בולט בחזית הקרקע או הבניין שעליהם חלה הבקשה במשך התקופה להגשת ההתנגדויות ובדרך שתקבע על ידי הוועדה המקומית או מי שמינתה לכך בדרך כלל; (2א) הוועדה המקומית מסרה על חשבון המבקש הודעה המפרטת את מהות הבקשה כאמור בפיסקה (1) ועל המועד להגשת התנגדויות לוועדה המקומית – (א) לכל הבעלים והמחזיקים בקרקע או בבניין שלגביהם הוגשה הבקשה; (ב) לכל הבעלים והמחזיקים בקרקע או בבניין הגובלים בקרקע או בבניין שלגביהם הוגשה הבקשה; (ג) לכל הבעלים והמחזיקים בקרקע או בבניין, אשר לדעת הוועדה ייפגעו או עלולים להפגע מאישור הבקשה; הודעה כאמור תימסר או תשלח לפי מענם הידוע של הבעלים והמחזיקים".

התובעת היתה צריכה להיות מושא למסירת הודעה על הבקשה להקלה, הן לפי הוראות סעיף 149(א)(2א)(ב) לחוק, בהיותה הבעלים והמחזיקה, בתקופה הרלבנטית, של דירה הגובלת במיגרש לגביו התבקשה ההקלה, והן לפי הוראות סעיף 149(א)(2א)(ג) לחוק, בהיותה מי שעלולה להפגע מאישור ההקלה.

...

אשר על כן, דין התביעה נגד הנתבעת 5 להידחות.

אשר על כן הנני מורה, כי בנטל הפיצוי ישאו הנתבעים 1-4 במחצית הפיצוי שנפסק.

סוף דבר תביעת התובעת שהוגשה מלכתחילה על 175,000 ₪ הסתיימה בפסיקת פיצוי לתובעת בסכום של 15,000 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

כאמור, גם העותרות אינן טוענות לפגם כלשהו, אלא בהנחה שהמקרקעין שבבעלותן הם בבחינת "קרקע גובלת" כמשמעותו של מונח זה בהוראת סעיף 149 לחוק.

לעניין זה נאמרו בבית המשפט העליון דברים מפורשים: "להבטחת זכותו זו של השכן המצרני, נקבעה בסעיף 149(א)(2א)(ב) לחוק חובתה של הועדה להודיע את דבר בקשת ההקלה...

...

טעמו של האדריכל בבחירת טיב החלונות, ומידת ההשקעה בעיצובו של הבניין ודאי אינם יכולים לשמש אינדיקאציה לכך שהמדובר בסטייה ניכרת מן התכנית, ובודאי שאין הם עניין לבית משפט לעניינים מנהליים לענות בו. כך גם מקובלת עלי טענת המשיבות, לפיה המדידה של גובה הבניין היא עד מפלס משטח הגג ולא ממנו והלאה, כפי שנאמר מפורשות בסעיף 9ג לתקנון התב"ע. נראה, כי אין בידי העותרות מענה של ממש לטענה זו, וכי אין הן יכולות לחלוק על כך שמדידה עד למפלס משטח הגג מעלה, כי המבנים המוצעים עולים בקנה אחד עם הגובה המותר ואף נמוכים מעט ממנו.

נוכח כל אלה, דין העתירה להידחות.

העותרות ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ למשיבה 1, וסכום זהה ישולם למשיבות 2-3.

דיון והכרעה האם נפל פגם בהליכי הפירסום? כאמור, גם העותרות אינן טוענות לפגם כלשהוא, אלא בהנחה שהמקרקעין שבבעלותן הם בבחינת "קרקע גובלת" כמשמעותו של מונח זה בהוראת סעיף 149 לחוק.

לעניין זה נאמרו בבית המשפט העליון דברים מפורשים: "להבטחת זכותו זו של השכן המצרני, נקבעה בסעיף 149(א)(2א)(ב) לחוק חובתה של הועדה להודיע את דבר בקשת ההקלה ... "קרקע גובלת" – כפשוטה וכמשמעה – לאמור, קרקע המשיקה בגבולה לקרקעו של המתנגד הפוטנציאלי ולא קרקע המצויה מעבר לכך.

...

טעמו של האדריכל בבחירת טיב החלונות, ומידת ההשקעה בעיצובו של הבניין ודאי אינם יכולים לשמש אינדיקציה לכך שהמדובר בסטייה ניכרת מן התכנית, ובוודאי שאין הם עניין לבית משפט לעניינים מנהליים לענות בו. כך גם מקובלת עלי טענת המשיבות, לפיה המדידה של גובה הבניין היא עד מפלס משטח הגג ולא ממנו והלאה, כפי שנאמר מפורשות בסעיף 9ג לתקנון התב"ע. נראה, כי אין בידי העותרות מענה של ממש לטענה זו, וכי אין הן יכולות לחלוק על כך שמדידה עד למפלס משטח הגג מעלה, כי המבנים המוצעים עולים בקנה אחד עם הגובה המותר ואף נמוכים מעט ממנו.

נוכח כל אלה, דין העתירה להידחות.

העותרות ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ למשיבה 1, וסכום זהה ישולם למשיבות 2-3.