הודעות חוק הגנת הצרכן בעסקאות תקופתיות

תמצית בקשת האישור המתוקנת המשיבה מפעילה רשת מרכולים שלה סניפים רבים, תחת המותג "מגה בעיר". המשיבה מטעה את לקוחותיה ומפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") שהן הוראות קוגנטיות בכל הנוגע ל"מבצעים" לכאורה שהיא מודיעה עליה בסניפיה.

עקרי הסדר הפשרה הגדרות: "מכירה מיוחדת" או "מבצע"- עסקה שבמסגרתה רוכש צרכן מוצר בהנחה בהתאם לסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן; "התקופה הרלוואנטית"- החל מיום 1.5.2016 ועד מועד אישור הסכם הפשרה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשת ולבאי כוחה, בהתאם למפורט בסעיף 58 לעיל.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות.

וכך קבעה הוראת סעיף 13א(ב) לחוק הגנת הצרכן: "בעיסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים, לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף 14ב(ב), יודיע העוסק לצרכן, בתקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה או ההיתחייבות; המועד האמור יצוין גם בכל אחד מאלה:

כשנשאל אם הנחתו זו מבוססת על בדיקה שערך השיב בחיוב והוסיף: "אני יכול להראות דוגמאות שכן נשלחו להם הודעות". עובדה היא כי דוגמאות לא הוצגו למעט אותן ארבע אשר הונפקו בסמוך לפני הגשת בקשת האישור ואין לדעת אם נשלחו בתקופת ההודעה כמוגדר בהוראות חוק הגנת הצרכן (ארבע החשבוניות שצורפו ע"י המשיבה, הנן מתאריכים הסמוכים למועדי סוף התקופה הקצובה של שניים מחשבונות המבקש, ומאוחרים מהחשבון של הקו הראשון.

...

אשר ליתר התנאים לאישורה של תובענה ייצוגית, נחה דעתי כי גם הם התקיימו.

איני מקבלת את טענת המשיבה כי הטענות בבקשת האישור הן אינדיווידואליות ודורשות בירור פרטני, וככאלה אינן יכולות להתברר בהליך של תובענה ייצוגית.

לא הוכח כי עניינה של הקבוצה לא ייוצג בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר מהנימוקים דלעיל הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מתקבלת.

על פי קביעות דו"ח נימוקי העיצום, התניה הגורפת אשר מופיעה בתקנון החברה, ולפיה המערערת שומרת לעצמה את הזכות שלא לאפשר את ביטול העסקה הנה, תניה אשר עלולה להטעות את הצרכן, משום שעל פי הוראות סעיפים 14ג(ג) ו – 14ג(1) לחוק הגנת הצרכן צרכן רשאי לבטל מיוזמתו עסקה במהלך התקופה אשר תחילתה ביום עשיית העסקה וסיומה בתוך שבועיים מיום קבלת המוצר בפועל, ולעיתים גם עד ארבעה חודשים, וזאת ככל שמדובר באדם עם מוגבלות/אזרח ותיק/עולה חדש.

במקרה דנן מדובר במחדלים אשר הוסדרו על ידי המערערת לאחר קבלת ההודעה מטעם המשיבה, ולכן בסופו של יום החליטה המשיבה להטיל עיצום אחד בלבד בגין בשל אי גילוי פרטים בהתאם להוראת סעיף 14(א) לחוק הגנת הצרכן ובמיוחד מספר החברה, ובנוסף לכך בגין אי ציון פרטים בדבר זכות הצרכן לבטל בכל עת עסקת מכר לפי הוראת סעיף 14ג1 לחוק.

...

כמו כן, קבע הממונה בהחלטתו מיום 18.11.2019 כי יש לדחות את בקשת המערערת לביטול ההתראה המנהלית אשר נשלחה אליה בתאריך 15.9.2019 עקב הפרת הוראת סעיף 14ט(ה)(2), אשר עניינה אי גילוי ופירוט דרכי ביטול עסקאות מכר המתבצעות על ידי אוכלוסיות מוחלשות (קשישים/עולים חדשים/נכים) במסגרת העמוד הראשי של אתר האינטרנט.

לפיכך, הנני מקבל את עמדת המשיבה ולפיה המערערת לא יישמה את הוראת סעיפים 14ט(ד) + (ה) לחוק הגנת הצרכן אשר מחייבות את העוסק גם לפרט את דרכי ביטול העסקה במסגרת הדף הראשי של האתר, לרבות אזכור זכות הביטול של הצרכן לרבות בנוגע לאנשים אשר סובלים ממוגבלות פיזית /עולים חדשים/אזרחים ותיקים על פי הוראת סעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן, אשר רשאים להגיש בקשה לביטול העסקה בתוך פרק זמן של עד ארבעה חודשים ממועד הזמנת המוצר.

סבורני כי טענת המשיבה בדבר סבירות ההחלטה המנהלית בכל הנוגע לשיעור ההפחתה על פי התקנות הנ"ל, אין בהן די, ונראה כי לגורם מטיל העיצום הייתה סמכות אשר חובה הייתה להפעילה, והיא הוראות סעיף 4 לתקנות ההפחתה, ואי הפעלת הסמכות להקל בהקשר זה, אינה סבירה בעיני.

סוף דבר : הערעור מתקבל באופן חלקי.

בית המשפט קבע כי מבחינה לשונית ותכליתית, עסקה לרכישת שירותים סלולאריים הכוללת בתוכה תקופת הטבה לזמן מוגבל היא "עסקה לתקופה קצובה", כהגדרתה בסעיף 13א(א)(2) לחוק הגנת הצרכן; ועל כן מחייבת מתן הודעה מוקדמת לפי הוראת סעיף 13(ב) לחוק הגנת הצרכן, "זאת גם אם היה ידוע לצרכן מראש כי בתום התקופה הקצובה השרות יתייקר". בתוך כך, דחה בית המשפט את הטענה שלפיה העסקה נופלת בגדר החריג שבסיפא של סעיף 13א(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, הקובע כי "עסקה שבמהלכה, לתקופה מוגבלת ובלא כל תנאי, הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים, או הציע הטבה אחרת", לא תיחשב כעסקה לתקופה קצובה.

...

איני רואה מקום לשנות אף מקביעתו של בית המשפט המחוזי כי בענייננו לא מתקיים האמור בסיפא להוראת סעיף 13א(א)(2) לחוק, המחריגה מתחולת "עסקה לתקופה קצובה" – "עסקה שבמהלכה, לתקופה מוגבלת ובלא כל תנאי, הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים, או הציע הטבה אחרת". בהקשר זה מקובלת עליי קביעתו הלכאורית של בית המשפט, כי חריג זה מתייחס למצב שבו לאחר שלב ההתקשרות ניתנת לצרכן הטבה שאין בה אלא כדי לזכותו (והשוו: סעיף 7 לחוק החוזים).

לנוכח כל האמור, אין מקום להתערבות בקביעתו הלכאורית של בית המשפט המחוזי כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי רמי לוי תקשורת לא נהגה כדין בעת שהעלתה את מחיר העסקה מבלי למסור הודעה מוקדמת על פי החוק בדבר סיום תקופה ההטבה ותנאי העסקה החדשה.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

חיוב צרכן לאחר תום התקופה הקצובה ללא קבלת הסכמתו המפורשת ושלא על פי סעיף 13א(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן, מהוה עוולה נזיקית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) (סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן).

לצד זאת צוין כי עמדתה של פרטנר שלפיה חוק הגנת הצרכן אינו חל על לקוחות המשויכים לתוכנית עסקית, ועל כן איננה מחויבת לשלוח להם הודעות בדבר סיום עסקה קצובה – מהוה לכאורה אינדיקאציה לקיומה של קבוצה, למרות "שבשלב זה לא ברור אם מדובר בעמדה שמתיישבת עם הוראות החוק אם לאו". באשר לדרישת פרטנר לגילוי מיסמכי המס של כרמי, נקבע כי בשלב זה אין מקום להעתר לבקשה ודי בשאלות שהותרו למענה; תוך שצוין כי פרטנר רשאית לבקש לחקור את כרמי לאחר קבלת תשובותיהם בעיניין.

...

צוין כי לפי המפורט בתצהיר גילוי המסמכים, קיימת לכאורה קבוצה של כ-11,811 לקוחות שצורפו לתוכניות עסקיות של פרטנר מבלי שהציגו את האישורים הנדרשים או שהם חתומים על הסכם התקשרות כדוגמת ההסכם שעליו חתומים כרמי, הכולל תנאי "לשימוש אישי סביר והוגן". בנסיבות אלה, סבר בית המשפט המחוזי כי הונחה לכאורה תשתית לכך שלא מדובר "בטעות" שאירעה בעניינם של כרמי וכי היה על פרטנר "להיות מודעת לכך שמדובר בלקוחות שיש חובה בדין לידעם אודות שינוי התעריף". [בהקשר זה מצא בית המשפט חיזוק בלשון תנאי השימוש, שם נקבע כתנאי מהותי כי מטרת השימוש היא לשימוש אישי.

עמדה זו על פניה מקובלת עליי.

מקובלת עליי אפוא הטענה כי לא היה מקום לאשר את בירורן וניהולן של עילות התביעה הנוספות בהליך הייצוגי, ועל כן דין הערעור להתקבל בהיבט זה. מעבר לאמור, על פני הדברים מתקיימים יתר התנאים לאישור התובענה כייצוגית, והטענות שבפי פרטנר אינן מעוררות עילה להתערבות בשלב זה. כך בפרט, ביחס לקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה כרמי מחזיקים בעילת תביעה אישית וכי יש יסוד סביר להניח שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סוף דבר התוצאה היא שהערעור נדחה בעיקרו, ומשמע שהחלטת בית המשפט המחוזי לאשר לנהל תובענה כייצוגית נגד פרטנר בגין אי מסירת הודעה מראש ובכתב לצרכנים על מועד סיום תקופת ההטבה נותרת בעינה.

בכל הנוגע לבירורן וניהולן של עילות התביעה הנוספות, הערעור מתקבל אך במובן זה שאין לאפשר את ניהול ההליך הייצוגי ביחס לעילות תביעה אלה.