הודעה על קביעת ימי מנוחה לעובדים שאינם יהודים

סעיף 2(א)(5) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה"; סעיף 3 לחוק מחייב את המעסיק למסור לעובד הודעה בעת שינוי בתנאי עבודתו כפי שפורטו בסעיף 2 לחוק; בנוסף נקבע בסעיף 5א' לחוק כי בתובענה של עובד נגד מעבידו, בה שנוי במחלוקת "עניין מהעניינים לפי סעיף 2", והמעביד לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3 לחוק "תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין...". הצדדים לא הגישו הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה כמתחייב מחוק הודעה לעובד, הן בעת תחילת העסקתו והן כאשר השתנה האופן בו שולם שכרו, ואף לא נטען כי התובע קיבל מסמכים מעין אלו לידיו.

" בע"פ (ארצי) 46825-02-13 מדינת ישראל נ' זכיון אופנת רנואר בע"מ (5.2.14) נקבע כי אפשרות הבחירה הנתנת לעובד שאינו יהודי לבחור את יום המנוחה שלו אינה מאפשרת לו לשנות מעת לעת את יום המנוחה הנבחר, שכן הדבר "אינו מתיישב עם לשון החוק הקובע כי יש לאפשר מנוחה שבועית לעובד, היינו, בתוך פרק זמן של שבעה ימים, כמו גם עם תכליתו של החוק. הפירוש שמציעים המשיבים עלול להביא למצב שבו העובד יעבוד פרק זמן העולה על שבעה ימים ורק לאחריו יקבל את מנוחתו השבועית. פירוש זה מחטיא את תכלית החקיקה." סעיף 2(א)(7) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "יום המנוחה השבועי של העובד" וכן סעיף 5א' לחוק קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת "עניין מהעניינים לפי סעיף 2", והמעסיק לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3 לחוק "תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין...". כמפורט לעיל, לא הוגש בעיניינו הסכם עבודה או הודעה לעובד על תנאי עבודה וכן לא הוגש כל מיסמך אחר המלמד על סיכום אודות יום המנוחה.

...

מטעם זה נפסק כי אין לאפשר כאוס בניהול משפט וככלל אין להתיר לבעל דין להביא ראיות חדשות לאחר תום מסכת הבאת הראיות כדבר שבשגרה.

על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

משקרסה הגרסה כי הנתבע מסר לה הודעה על שעות עבודה השונה מהאמור בהסכם ועל פיה התנהלו הצדדים בפועל, ובשל היות התחשיב כשלעצמו לקוי גם לו היה מקום לאמץ את המחברת כבסיס לו ואת גרסת התובעת ביחס לבסיס התשלום שנימסר לה – הרי שיש לדחות את תחשיביה ואת גירסתה בכלל ביחס להקף שעות עבודתה.

יוער כי על פי סעיף 18 לפקודת סדרי שילטון ומשפט התש"ח – 1948"לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומות." ההודעה שפורסמה ברשומות לא התייחסה אלא לדתות הנוצרית, מוסלמית ודרוזית.

פיצוי בגין עבודה בשבת בהתאם להוראות סעיף 44(ב)(2) לחוק שעות עבודה הומנוחה התשי"א -1951 "המנוחה השבועית תיכלול...לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו." אין חולק כי התובעת קיבלה כאמור, יום מנוחה שבועי ביום שישי.

...

ואולם, סבורים אנו כי משתם תוקף היתר ההעסקה ואין כל ראיה ליכולת להאריכו, יש מקום לומר כי התובעת היתה רשאית לסיים את ההעסקה בלא להזקק לאותה הארכה.

בנסיבות בהן התנהל דו שיח ביחס לאפשרויות העסקתה שלא מכח ההיתר והתשובה היתה שלא תתכן כזו, הרי שעסקינן בסיום העסקה בהתאם להיתר (גם אם בחריגה של ימים ספורים הימנו) על כן לא מצאנו מקום להורות על קיזוז חלף ההודעה המוקדמת.

הפרשי שכר חודש ינואר 2019 בסך של 1368 ₪ הפרשות לקרן השתלמות בסך של 3353 ₪ נוכח המחלוקת הממשית ביחס לנסיבות סיום ההעסקה לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנת הפיצויים ושכר חודש ינואר 2019.

בנוסף לאמור, סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי המנוחה השבועית למי שאינו יהודי תיכלול את "יום השבת או את יום הראשון או את היום הששי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו". בהתאם לפסיקה, לגבי עובד שאינו יהודי, יפורש המונח "מקובל עליו" לאו דוקא על פי השתייכותו הדתית, אלא לפי בחירתו האישית של העובד ו/או הסכמות הצדדים[footnoteRef:5].

הנתבע צירף לכתב ההגנה הודעה שנשלחה לו על ידי התובעת ביום 23.12.2018 אשר הובאה לעיל ותובא בשנית לאור חשיבות הדברים, וזו לשונה: " Hi! So sorry vsnt come now. Because I start working now in modiin since dec.16. To hard for me to go out. I'll be here till jan 20. For the meantime can jenny come to clean? She told me she can come Tuesday & Thursday in the evening. Pls Kindly reply so I can tell her. Tnx 4 ur kindness & understanding" מן האמור עולה כי התובעת הודיעה על התפטרותה מעבודתה בזמן אמת עקב תחילת עבודה אחרת בעיר מודיעין.

...

משאין מחלוקת שלתובעת לא שולמו דמי הבראה, ומשהנתבע לא סתר את תחשיב התובעת שהוצג בסיכומיה, אנו מקבלים תחשיב זה, העולה בקנה אחד עם קביעותינו לעיל, וקובעים שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,531.30 ₪ עבור דמי הבראה.

מכיוון שהתובעת לא פירטה את ימי החג בגינם היא תובעת שכר היא למעשה לא עמדה בנטל הראשוני המוטל עליה ותביעתה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: סך של 3,394.72 ₪ בגין פדיון חופשה.

אלא שבמסגרת החגים הנוצרים המזכים בדמי חגים בהתאם לפקודת סדרי השילטון והמשפט, תש"ח-1948, הודעה על קביעת ימי מנוחה לשאינם יהודים, ילקוט הפרסומים 356, 17.6.1954 (להלן: הודעה על קביעת ימי מנוחה לשאינם יהודים), אין חג נוצרי החל בחודש אוגוסט.

המועדים שציינה התובעת בתביעתה אינם מתאימים לימי החג המזכים מכוח ההודעה, שכן החגים שברשימה חלים בסוף דצמבר (חג המולד), בתחילת ינואר (ראש השנה וההתגלות), בחודש אפריל (פסחא) ובמאי (העליה השמימה ויום שני של שבועות).

...

טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת - נדחות במסגרת כתב ההגנה נטען כי מכל סכום שיש לשלם לתובעת יש לקזז 30,080 ₪ בגין ימי חופשה שקיבלה ביתר, 10,360 ₪ בגין דמי חגים ששולמו ביתר וסך של 4,625 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

לסיכום נוכח האמור לעיל ומהטעמים שפורטו, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 7,851 ₪ בגין דמי הבראה.

טענות הקיזוז הנוספות נדחות במלואן.

ההודעה על קביעת ימי מנוחה לשאינם יהודים קובעת כדלהלן: "חגי המוסלמים: הראשון המוחרם (ראש השנה), חג מולד הנביא, חג אל פיטר וחג אל אדחה"[footnoteRef:69].

] פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד – התובע לא קיבל הודעה על תנאי עבודה מהנתבע.

...

במקרה שלפנינו, הפיצוי שאותו אנו קובעים להלן, נקבע על ידינו לאור ההשלכות הניכרות שהיו לאי-מתן תלושי השכר לגבי ידיעותיו של התובע ובכל הקשור לזכויותיו.

לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש לחייב את הנתבע בגין כ-30 חודשי עבודה, בסך של 250 ₪ בגין כל חודש במהלכו לא נופק תלוש שכר.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כדלקמן – א. פיצויי פיטורים בסך 11,904 ₪; ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 9,600 ₪; ג. תשלומים פנסיוניים על חשבון תגמולי מעסיק בסך 12,041 ₪; ד. דמי חופשה בסך 14,000 ₪; ה. דמי הבראה בסך 3,572 ₪; ו. דמי חגים בסך 9,603 ₪; ז. דמי נסיעות בסך 4,470 ₪; ח. פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך 5,000 ₪; ט. פיצוי בגין אי-הנפקת תלושי שכר בסך 7,500 ₪.