הודעה על עמדת הצדדים להצעת בית המשפט

עמדות הצדדים להצעת בית המשפט למחיקת העתירה העותרת הודיעה כי היא עומדת על ניהול עתירתה, אך לא הוסיפה כל נימוק.

צר לי על שהעותרת נאחזה בעתירתה המקורית כבקרנות המזבח ועמדה על טענותיה ועל כך שהדיון בעתירה יימשך, גם לאחר שהעלתה את טענת אי-החוקיות בפה מלא וגם לאחר שנדחתה בקשתה לתיקון העתירה.

...

על פני הדברים לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם מינהלי ודין הטענה להידחות.

נדחית אפוא גם הטענה נגד עמידת המשיבה בתנאי הסף המנוי בסעיף 11.8 למכרז.

התוצאה דין העתירה להידחות וכך אני עושה.

הצעת בית המשפט נשלחה לצדדים בתאריך 14/8/2020 והתבקשה עמדת הצדדים בתוך 30 יום.

הנתבעות לא הודיעו על הסכמתן לתיק בית המשפט והוגשה הודעה מטעם התובעת במסגרתה צוין שלא הושגו הסכמות.

...

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת.

בנוסף אני מורה להשיב לתובעת את האגרה ששולמה, כמו כן תשאנה הנתבעות ביתרת האגרה ובשכר טרחת עורך דין בהתאם להוראות הדין.

אחר האמור לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 30,500 ₪ כל אחת, בתוספת שכר טרחה בשיעור 15.21%, האגרה כפי ששולמה בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום, שכר טרחת ד"ר לוטן כפי ששולם על ידי התובעת בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום, כן תשאנה הנתבעות ביתרת האגרה.

עם זאת קבע בית המשפט כי הודעת הנתבעת באשר להפסקת ייצוגה על-ידי התובע (סעיף 1 למכתב הנתבעת – נספח 3 לכתב התביעה) תואמת את הוראת סעיף 14 לחוזה, לפיו לנתבעת זכות להודיע על הפסקת הטיפול בעיניינה על-ידי התובע והעברתו לעורך דין אחר, ולפיכך קבע בית המשפט שהחוזה היה בתוקף עד יום 27.8.2017.

לפיכך ניתן פסק דין הצהרתי לפיו: "התובע זכאי מהנתבעת לתשלום בשיעור 27.5% מהשווי נטו של זכויות הנתבעת במקרקעין". בהחלטה מיום 26.10.2021 התקבלה בקשת התובע לתיקון טעות קולמוס בפסק הדין, והובהר כי על שיעור שכר הטירחה שנקבע יש להוסיף מע"מ. במסגרת דיון בעירעור שהגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי כנגד פסק הדין שניתן בהליך הקודם (ע"א (מחוזי חי') 55720-12-21 אלסטר נ' כהן (29.6.2022)) הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט המחוזי, לפיה שיעור שכר הטירחה יועמד על 25% בצרוף מע"מ (במקום 27.5% שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום), וכי הסכום ישולם תוך שלושה חודשים.

לפיכך, אני מקבלת את עמדת התובע בסוגיה זו, וקובעת כי אין לנכות את שכר טירחתו של התובע בעת חישוב "חלקה של הלקוחה ברכוש נטו". משעה שלא ניתן לקבל פרשנות הרואה בשכר טירחתו של התובע כהוצאה המותרת בנכוי, הרי שאין חשיבות לנוסח שנקבע בעיניין בחוזה עם היורשים הנוספים.

...

סבורני שהטענה בדבר אי-תשלום אגרה בגין ההליך הקודם – אין מקומה בהליך זה. במידה והתובע סבור שהחיוב לפי סעיף 61 לפסק הדין בהליך הקודם לא קוים במלואו, עומדות בפניו הדרכים הקבועות בדין למימוש החיוב, ואין מקום לדוּן בעניין במסגרת פסק דין זה. ד.11 – חישוב שכר הטרחה הנוסף המגיע לתובע בהתאם לקביעותי עד כה, אחשב עתה את התמורה הנוספת המגיעה לתובע כשכר טרחה בהתאם לחוזה.

ה – סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום נוסף (מעבר לסכומים אותם שילמה בעבר) של 967,835 ₪ (נכון להיום).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את סכום המחצית הראשונה של אגרת המשפט בו נשא התובע בגין הליך זה. ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.

לעמדת בית המשפט, לא ניתן לקבוע כי בגין תמורה צנועה זו ניתנה התחייבות לאפשר בניה בפועל בתוך שנתיים ממועד החתימה על ההסכם או בסמוך לכך.

המערערים חזרו בהודעה על עמדתם כי התפתחויות אלה מלמדות שהם מצאו עצמם קרחים מכאן ומכאן.

ביום 16.1.2023 הודיעו המערערים ועורכי הדין זעירא ושמש כי הם מסכימים להצעת בית המשפט, ואילו המשיבים 3-1 היתנגדו לה. למחרת הודיעו גם המשיבים 6 ו-7 כי הם מתנגדים להצעה האמורה.

כפי שמסביר חברי, וכך קבע גם בית המשפט המחוזי, החוזה העניק למערערים זכות לבחור בהמרת העסקה בקרקע המקורית שעליה היא נסבה בקרקע אחרת, אך הם בחרו שלא לעשות שימוש בזכות זו. כשלעצמי, אינני סבורה שיש להדרש לכל ההבחנות בין סוגי חוזים שאליהן מפנה חברי השופט גרוסקופף כדי לבסס מסקנה זו. די לי בכך שאין בפנינו חוזה צרכני שבו נקודת המוצא היא אוהדת מראש לעברו של הצד המוחלש או המתוחכם פחות בעיסקה.

...

חברי השופט גרוסקופף סבור אף הוא כי יש לפרש הוראות אלה כתניית אופציה, אולם לאחר שבחנתי, ושבתי ובחנתי את הוראות ההסכם, אין דעתי כדעתו.

אף בנימוקי חברי באשר לתכלית האובייקטיבית של סעיפים 2.8 ו-7.3 להסכם, אין כדי להוביל למסקנה כי מדובר בתניית אופציה.

סוף דבר – לוּ דעתי הייתה נשמעת, היינו מקבלים את הערעור, ומחייבים את החברה, ואת המשיב 3 כערב להתחייבויותיה על פי הסכם המכר, לשלם למערערים את הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם.

א' וקרן רוטרי ערערו על פסק הדין קמא בבית משפט זה (עמ"ש 27682-06-21), ובדיון בעירעור שהתקיים ביום 21.10.2021 ניתן פסק דין לאחר שהצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט כדלקמן: א' התמנתה כמנהלת עזבון המנוחה לתקופה קצובה של שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין בעירעור, ובמסגרת זו נימסרו לה מלוא הסמכויות לשם ניהול העזבון בתקופה זו. מינויה של א' כמנהלת עזבון היה בתנאים שקבעה המנוחה במסגרת צוואתה, למעט עניין תקופת המינוי שהייתה זמנית כאמור ולמשך שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין בעירעור.

. העתק הצוואה, והיורשת הגב' ש. א חויבה בתשלום ארנונה בסך 6000 ₪ עבור דירה שבנתיים לא זכתה בה. עמדתה המשלימה של א' – א' שבה והפנתה לסע' 51 לחוק הירושה, כאשר לטענתה המנוחה חלקה את עיזבונה למנות מסוימות מוגדרות ובלתי שוויוניות, ואין לייצר צוואה חדשה ולהעביר ליורשת הגב' ש. א מעבר למה שחפצה המנוחה להעביר לה. ביום 26.4.2023 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשת מנהל העיזבון.

. - הטיפול ברשום הזכויות בדירה נימסר לעו"ד מנחם, כאשר המשיבה 1 הודיעה על הסכמתה לשאת בעלויות שכר טירחתו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובות המשיבים ובתיק קמא, שוכנעתי ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור באופן חלקי שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

כשלעצמי, ולאחר קריאת טענות הצדדים בנדון, לא שוכנעתי כי ההוצאות הצפויות לעזבון, לרבות שכר טרחתו של מנהל העזבון, יגיעו לכדי סך של מיליון וחצי ₪, כפי שפסק בית משפט קמא.

במצב דברים זה, לאחר שעיינתי בכל החומר שהובא לפניי, מצאתי להורות על הפקדת סך של 750,000 ₪ (סך הכל) בחשבון העזבון, תחת הסכום שקבע בית משפט קמא, אשר ישמשו את מנהל העזבון לביצוע הפעולות הנדרשות לטיפול בדירות ברח' .

, לרבות בחינת הצורך בפיצוי מר ד', ולתשלום שכר טרחתו של מנהל העזבון, וכך אני מורה.

טענות אלה טרם נטענו, וממילא לא הוכרעו, בבית משפט קמא ולכן לא יתבררו במסגרת הליך זה. אני מורה כי עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 19.7.2023 מבוטל בזאת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן בחלקה, כאמור בסעיף 29 לעיל.