הודעה על חדילה מגבייה בתובענה ייצוגית בגין היטל השבחה

תמצית בקשת האישור לפי סעיף 17 בתוספת השלישית בחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") על המשיבה לשלם הפרישי פיגורים בגין כל התקופה שמיום תשלום היטל ההשבחה ביתר לרשות, ועד למועד השבת הסכום שנגבה ביתר בפועל, במצבים בהם גביית היתר נוצרה בעקבות קבלת ערר על החיוב בהיטל השבחה: "הוחלט בהליכים לפי תוספת זו על הפחתת החיוב בהיטל או על ביטולו, יוחזרו הסכומים ששולמו מעבר למגיע, בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק ההצמדה, וסעיף 6 לחוק ההצמדה לא יחול." בפס"ד אולפינר התעוררה מחלוקת בשאלה מהו המועד שהחל ממנו נידרשת רשות מקומית לשלם ריבית פיגורים בגין היטלי השבחה שנגבו ביתר, באותם מצבים בהם גביית היתר נוצרה בעקבות קבלת ערר על החיוב בהיטל השבחה: בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים שם להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 9.9.2013, ובמסגרתו נקבע כדלקמן: "סכום היטל ההשבחה שהופחת בהליכים לפי התוספת השלישית יושב בתוספת ריבית אף ביחס לתקופה שממועד התשלום ועד למועד פירסום החלטת השמאי המכריע או יום מתן החלטת ועדת הערר (לפי העניין; להלן: "יום מתן ההחלטה לועדה המקומית"), כאשר הריבית ביחס לתקופה זו תחושב בהתאם לסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית"); כל עוד הסכום שהופחת הושב תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה לועדה המקומית הריבית הנ"ל תחושב אף ביחס לתקופה שעד 30 יום לאחר מתן ההחלטה לועדה המקומית".

הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של מר אפי רחמני, ממונה על היטל השבחה ותביעות פיצויים אצל המשיבות.

עוד טענה המבקשת כי כאשר רשות מקומית מחויבת להפסיק את הגבייה הבלתי חוקית, בין משום שמסרה בעבר הודעת חדילה במסגרת בקשת האישור שהוגשה כנגדה, בין משום שניתן נגדה פסק דין במסגרת הליך ייצוגי, אין מקום לאשר לרשות היזדמנות חוזרת להודיע על חדילה מגבייה.

בנסיבות אלו, ראוי כי המשיבות תמנענה מלכתחילה משימוש בזכות שניתנה להן בסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות ולא תגשנה הודעת חדילה, אלא תפעלנה להשבה מלאה של כספי ההיטל אותם גבתה מחברי הקבוצה שלא כדין.

...

נוכח הנסיבות שפורטו בהחלטתי אני פוסקת למבקשת ולבא כוחה גמול ושכר טרחה בסכום של 117,000 ₪ (כולל מע"מ) (המבקשת וב"כ בחרו שלא לפרט את החלוקה ביניהם ועל כן החלטתי היא בהתאמה).

מאחר שבקשת האישור נסמכה על חוות דעת, אני מורה כי המשיבה תישא גם בשכ"ט השמאי שוורצברד כנגד הצגת חשבונית וקבלה על ביצוע התשלום.

אני מורה כי המבקשת פטורה מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 7(א)(א)(4)(ב) בתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל מי שהיה זכאי לקבל החזר היטל השבחה מהמשיבות בגין החלטה מפחיתה לפי התוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ב-24 החודשים שקדמו להגשת התובענה ועד למועד בו חדלו המשיבות מהגבייה בנגוד להוראות סעיף 17 לתוספת השלישית לחוק" (סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).

ביום 27.6.17 הגישו המשיבות הודעה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).

בקשת האישור הביאה להשבת הסכומים שנגבו ביתר בגין היטל השבחה בתוספת הריבית לה זכאים נישומים לפי התוספת השלישית בחוק התיכנון והבניה וכן לחישוב הפרישי ההצמדה בגין החזרים אלו, ממועד התשלום בפועל ועד ליום ההשבה.

...

לעניין שכר הטרחה בתביעת השבה נגד רשות, קבע בית המשפט העליון בין היתר בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012) כך: "אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן". בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: "עניין ברקאי") קבע בית המשפט העליון כי: "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול". (ההדגשות שלי – מ' נ').

עם זאת אני סבורה כי יש להביא בחשבון לעניין הגמול ושכר הטרחה גם את העובדה שמלכתחילה הוגשה הודעת החדילה באופן שהמשיבה התחייבה כי ההצמדה והריבית יחושבו מיום הכרעת השמאי המכריע וכי ב"כ המבקש הסכים לחדילה בנוסחה, אף שלא תאמה את הדין כפי שפורט לעיל.

סוף דבר בקשת האישור נדחית.

הודעת החדילה נימסרה בתוך המועד הנקוב בסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), אך המבקשת היתנגדה להודעת החדילה, וטענה כי לפי הסעיף האמור, על המשיבה לא רק למסור הודעת חדילה במסגרת המועד הקובע (90 יום מהמועד בו הוגשה בקשת האישור), אלא גם להוכיח לבית המשפט כי חדלה מהגביה הלא חוקית לכל המאוחר במועד הקובע, וזאת לא עשתה, והיא ממשיכה בגביית חובות העבר, דהיינו בגביית היטלי ההשבחה אליהם התווספה ריבית פיגורים שלא כדין.

...

הכרעה בסופו של יום, ולאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי המשיבה קיימה את הוראות סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, דהיינו הודיעה כי תחדל מהגביה בשלה הוגשה הבקשה לאישור, והוכיחה גם כי חדלה מהגביה לכל המאוחר במועד הקובע (23.1.18), כשחדילה זו מתייחסת גם לחובות העבר.

לפיכך, אני מאשר את הודעות החדילה שהוגשו מטעם המשיבה וקובע כי המשיבה אכן חדלה לגבות ריבית פיגורים שלא כדין החל מהמועד הקובע, דהיינו בגין התקופה שממועד הדיווח על ידי הנישום ועד למועד קבלת דרישת התשלום שנשלחה על ידי המשיבה לנישום, ובגין התקופה שמיום קבלת הדרישה האמורה אצל הנישום ועד מועד התשלום על ידו, ככל שהתשלום בוצע על ידו במועדו החוקי.

בהינתן האמור לעיל, אני מוצא את סכומי הגמול ושכר הטרחה שהוסכמו על ידי הצדדים (ר' סעיף 11 לעיל) כסבירים וראויים, ואני מאשר אותם ומחייב את המשיבה לשלמם למבקשת ולבא כוחה, כמוסכם, תוך 45 יום מהיום.

לפניי הודעה על חדילה מגבייה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

תמצית בקשת האישור לפי סעיף 17 בתוספת השלישית בחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") על המשיבה לשלם הפרישי פיגורים בגין כל התקופה שמיום תשלום היטל ההשבחה ביתר לרשות, ועד למועד השבת הסכום שנגבה ביתר בפועל, במצבים בהם גביית היתר נוצרה בעקבות קבלת ערר על החיוב בהיטל השבחה: "הוחלט בהליכים לפי תוספת זו על הפחתת החיוב בהיטל או על ביטולו, יוחזרו הסכומים ששולמו מעבר למגיע, בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק ההצמדה, וסעיף 6 לחוק ההצמדה לא יחול." בפס"ד אולפינר התעוררה מחלוקת בשאלה מהו המועד שהחל ממנו נידרשת רשות מקומית לשלם ריבית פיגורים בגין היטלי השבחה שנגבו ביתר, באותם מצבים בהם גביית היתר נוצרה בעקבות קבלת ערר על החיוב בהיטל השבחה: המבקש שם טען כי בהתאם להוראת סעיף 17 בתוספת השלישית בחוק התיכנון והבניה, על המשיבות לשלם לחברי הקבוצה אשר בעיניינם נקבעה חובת השבה של כספי היטל ההשבחה בתוספת הפרישי הפיגורים (0.75% לחודש) בגין כל התקופה - מיום תשלום היטל ההשבחה ביתר בפועל ועד למועד השבת הסכום שנגבה ביתר.

הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של מר אפי רחמני, ממונה על היטל השבחה ותביעות פיצויים אצל המשיבות.

בנסיבות אלו, ראוי כי המשיבות תמנענה מלכתחילה משימוש בזכות שניתנה להן בסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות ולא תגשנה הודעת חדילה, אלא תפעלנה להשבה מלאה של כספי ההיטל אותם גבתה מחברי הקבוצה שלא כדין.

...

אני סבורה כי הפרסום בענייננו מהווה את אותו איזון עדין.

סוף דבר מאחר שמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, אינני מאשרת את בקשת האישור.

בקשת האישור - נדחית.

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות, הוועדה המקומית לתיכנון ובניה פתח-תקוה ועיריית פתח-תקוה, העוסקת בשאלת ממתי חייבת רשות מקומית בתשלום ריבית פיגורים בגין היטלי השבחה שנגבו ביתר.

המשיבות הגישו ביום 13.12.2021 הודעה על חדילה מגבייה ובקשה למחיקת בקשת האישור.

המבקשת מסתמכת על ת"צ (מנהלי מרכז) 66543-03-17 פלייסיג נ' עריית נתניה (27.2.2018) שם התקבלה הודעת חדילה, שלפיה התחייבה העיריה כי החזר בגין היטל השבחה יישא הפרישי הצמדה וריבית מיום התשלום בפועל ועד מועד ההחזר (ס' 14 בפסה"ד).

...

מכל הטעמים שפרטתי לעיל אני סבורה כי פרשנות המשיבות, לפיה לא חלים תשלומי פיגורים לפני ההחלטה בהליכים כאמור בסעיף 17, מתיישבת יותר עם תכלית החקיקה.

על כן מסקנתי היא שאין אפשרות סבירה כי השאלה - האם קמה לקבוצה עילה בגין אי השבת תשלומי פיגורים כהגדרתם בחוק ההצמדה, החל מיום תשלום ההיטל - תוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר בקשת האישור – נדחית.