הודעה מראש לעובד על עבודה בעמידה

יחד עם זאת, הנתבע לא ויתר על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, ומשכך היה על התובע להתייצב לעבודה בשבועיים שניתנו לו. התובע לא התייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.

לטענת התובע לא מדובר בימי חופשה, אלא על ימי החופשה להיות לכל הפחות שבוע ברצף ועל המעסיק להודיע לעובד על החופשה מבעוד מועד.

התובע אישר את הסכומים שנקב הנתבע בעיניין עלויות מזון זה, ולא נסתרה גרסת הנתבע בדבר החישוב ברכיב זה. על התובע לשלם עבור מזון זה. כאמור, התובע לא הכחיש כי עלות האוכל שנטל מדי שבוע עמד על סך של כ-300 ₪.

...

לאחר קיזוז חוב התובע ישלם הנתבע לתובע סך 1,404 ₪.

לאחר ששקלנו בכובד ראש מהלך ותוצאות תביעה זו, וכל שהוכח בה, וחרף המצב החשבונאי לפיו על הנתבע לשלם לתובע, סך 1,404 ₪ ,יש מקום לחייב את התובע בשכ"ט ב"כ הנתבע .

מצאנו כי על התובע לשלם שכ"ט ב"כ הנתבע, אם כי במינימום האפשרי ,בסך 4000 ₪.

ימי שישי כן כתוב" "תיקון 24 לחוק הגנת השכר (להלן – תיקון 24) שינה את חלוקת הנטלים בתביעה בגין תגמול שעות נוספות (הילכת ריעני). בעקבותיו נקבע כי על מעסיק שלא ניהל רישום שוטף של שעות העבודה מוטלת חובת ההוכחה כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת" (ע"ע (ארצי) 26020-01-19 בין הרים שירותי תיירות בע"מ - דגן (15.1.2020).

מנהל הנתבעת העיד בתצהירו שהתובע יצא לחופשה מבלי לתאם איתו או להודיע מראש וכי אף לאחר שמנהל הנתבעת ואישתו הודיעו לתובע שהוא נידרש להופיע לעבודה, התובע לא התייצב לעבודה והודיע שהוא בדרכו לחופשה משפחתית (סעיף 12 לתצהירו של מר חן).

מכל מקום, יש להעיר כי לאור תקופת עבודתו, היה על התובע ליתן (אם אכן התפטר) הודעה מוקדמת בת ששה ימים בלבד, כך שלא היה מקום לטענת קזוז של משכורת חודש אחד.

...

משכך, נדחית תביעתו של התובע ברכיב זה. גמול עבודה בשעות נוספות לטענת התובע, יומיים בשבוע החל עבודתו בשעה 06:00 (ביתר הימים בשעה 06:30) ועבודתו נמשכה עד לשעה 16:00, "ובהתאם לדרישות העבודה גם עד לשעה 18:00 ו-18:30 בערב" (סעיף 7 לכתב התביעה וכן סעיף 7 לתצהיר התובע).

לאור האמור לעיל, מתקבלת התביעה לפדיון ששה ימי חופשה, המתיישבת עם תקופת העבודה שהוכחה, ועם הראיות לפיהן, בגין חופש בחודש מאי 2019, הופחתו ימי חופשה מהצבירה וכן בוצע ניכוי מהשכר וכן אי תשלום יתרת פדיון החופשה, בתלוש השכר האחרון.

משלא הוכח כי נגרם לנתבעת נזק וודאי לא נזק קצוב או מוכח, נדחית טענתה.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 2,670 ש"ח ברוטו וכן פיצויים בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 5,000 ₪.

· אשר לתקופה השנייה – ממועד חתימת ההודעות לעובד, היינו כל שנת 2018 - לא הייתה מחלוקת כי בתחילת שנת 2018 חתמו התובעות על הסכמי עבודה שעל פיהן הסכימו ששכרן יעמוד על שיעור שכר המינימום וכי מהתשרים יקוזזו 3 ₪ לשעה בגין חופשה והבראה.

עוד טוענת הנתבעת כי התובעות חיפשו מקום עבודה בשכר גבוה יותר ומשמצאו, עזבו את העבודה בנתבעת מבלי ליתן כל הודעה מראש.

...

בנסיבות אלה, טענת הקיזוז וההשבה – נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור הנתבעת תשלם לתובעות כדלקמן: לתובעת 1: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,500 ₪ החזר ניכוי משכר בסך של 1,811 ₪.

תביעות התובעות לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים והפרשות פנסיוניות – נדחות.

זאת, לאור העובדה שהמסגרת בה מתקיימת ההעסקה "מחזיקה בתוכה מעצם טיבה אפשרות ליצירת קשר מתמשך בין לקביעות, ובין להארכת החוזה מעת לעת. במקרה כזה, גם אם אין לעובד זכות קנויה למישרה חייב המעסיק במתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך עוד את ההיתקשרות עימו, לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה; לאפשר לעובד להביא בפניו את תגובתו וליתן לו היזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזרה" (ראו ע"ע(ארצי) 1889-05-16 מועצה מקומית מג'אר – חסן גאנם ואח' (19.12.2017), סעיף 23 לפסק הדין).

משהנתבעים 2 ו-3 לא הודיעו לתובעת על סיום עבודה עקב פקיעת חוזה העבודה והשימוע אליו זימנו אותה עקב אי הגעתה לעבודה, אינו עומד בדרישות הפסיקה בנוגע לאופן עריכת הזימון וכי נוכח היותה בהריון היה צורך מוגבר אף לזמנה לשימוע לפני פיטורים בשל פקיעת חוזה העבודה – הרי שפעלו שלא כדין ולכן התובעת זכאית למלוא הפצוי הנתבע בסך 5,000 ₪.

...

סוף דבר: התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת בחלקה.

התביעה נגד הנתבעת 1 – נדחית.

התביעה נגד הנתבע 3 – נדחית.

לטענת התובע, לאחר סיום חלק משלבי העבודות בפרוייקטים אלו, החליט הנתבע לבטל את השיק שמסר לתובע, ללא הודעה מראש, ובכך הפר הנתבע את ההסכם הפרה יסודית ופעל בחוסר תום לב. עוד טען כי הנתבע מיתחמק מלשלם את התשלום שהובטח עבור העבודות שבוצעו.

הנתבע פנה מספר פעמים לתובע על מנת שישוב ויבצע את העבודות בהתאם להסכם ביניהם ומשום שהיה מחוייב לעמוד בפרוייקטים שנטל על עצמו, לטענתו, התובע שב ודחה את פניותיו ולא היתקבל מענה הולם מצידו.

הנתבע ציין כי הוא שומר על זכותו להגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו לו. כאשר הבין הנתבע כי התובע לא מתכוון להמשיך ולבצע את העבודות על פי ההסכם, בתאריך 6.12.2017 נשלח מכתב מטעם הנתבע לתובע, המפרט את השתלשלות העניינים ומודיע לתובע כי עליו לשוב ולתקן את הליקויים בפרוייקט 1 וככל שלא יעשה כן, יישא הוא בנזקים שנגרמו.

...

מקובלת עלי טענת הנתבע שכנגד בסיכומיו (סעיף 64.3) כי לאור עדות מר דרוקמן, עולה כי חוות הדעת נערכה בהתבסס על דוחות שנערכו במסגרת אחרת על ידי גורם אחר.

חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע שכנגד כתמיכה בתביעה שכנגד וכן עדות נותן חוות הדעת (מר דרוקמן) הותירה סימני שאלה רבים בנוגע לחלקו של התובע אם בכלל בליקויים המיוחסים לו ומשכך, אני סבור כי דין התביע שכנגד להדחות.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת במלואה והתביעה שכנגד נדחית.