עוד ובנוסף טענה התובעת, כי הובטחה לה עבודה במכינה לתנ"ך, בהקף של 15 שעות שבועיות, והיא אף רכשה ספרים על מנת ללמד במכינה זו, ועל כן, היא זכאית לפצוי, משלא שובצה, בסופו של דבר, ללמד במכינה לתנ"ך.
טענות הנתבעת:
לטענת הנתבעת, התובעת לא היתה עובדת קבועה, אלא עובדת המועסקת בחוזים לתקופות קצובות, כעולה מכתבי המינוי שניתנו לה מידי שנה.
הסדר של הצמדה המעוגן בהוראת חוק, תקף בכפוף לפרשנות דבר החקיקה, במישור המילולי ובמישור התכליתי.
נציין, כי על פי הודעת הדואר האלקטוני שנשלחה לכלל מורי המכינה, בתאריך 7.9.08, על ידי גב' אילת אטינגר, עולה, שההעסקה באשר לאותו קורס תנ"ך במכינה, אמורה היתה להיות על בסיס שעות, ולא על בסיס כתב מינוי.
גם מעדות התובעת, לא עולה שהגב' אילת אטינגר התחייבה לפניה, כי היא זו, שתלמד תנ"ך, וכל שעולה מעדותה של התובעת, הנו שהיתה הצעה לכלל המורות בעברית ללמד תנ"ך, שההצעה סויגה, בתחילה, בכך שהיא מיועדת למי שמלמד לפי שעות ולא במינוי, ושהתובעת הודיעה בעל פה (ודוק – אין תשובה במייל בנושא), שהיא מוכנה ללמד, אולם התובעת לא קיבלה הודעה כלשהיא, לאחר מתן תשובתה, כי אכן, היא זו שתלמד תנ"ך.
משהתובעת עצמה אינה טוענת, כי מאן דהוא מוסמך מטעם הנתבעת התחייב כלפיה שהיא זו שתלמד תנ"ך במכינה הקדם אקדמית, ולא ניתן לה אישור בעיניין זה, הרי דין תביעתה להדחות.
...
לאור קביעתנו, כפי שפורט לעיל, כי המסמך שנשלח לקרן הפנסיה, מטרתו היתה השלמת הפרשות כנדרש, ואין הוא מהווה ראיה למתן קביעות ואינו מוכיח, שנתקיימו בתובעת התנאים למתן קביעות, ולאור קביעתנו, כי קביעות אינה מקנה, אוטומטית, היקף משרה מסוים, הרי, דין התביעה להפרשי שכר להידחות.
אשר על כן, דין רכיב תביעה זה - להידחות.
לסיכום
דין תביעת התובעת - להידחות.