הודעה מוקדמת פטור מביטוח לאומי לפי סעיף 340 לחוק הביטוח הלאומי

מנגד הוגשה תביעה שכנגד להשבת דמי הודעה מוקדמת, ופצוי בגין הפרת חובת אמון ותום לב. להלן עובדות המקרה: הנתבעת הנה חברה העוסקת בכתיבה והפצה של מאגרי מחירים לענף הבניה, ובהוצאה לאור של ספרות מקצועית ומאגרי מידע למגזר המקצועי והפרטי.

לתובעת נגרם נזק רב עקב פיטוריה, לאור מוגבלותה (גובהה של התובעת הנו מטר ועשרים), והיא לא הישתכרה במשך שישה חודשים ובוטלה לה קצבת הניידות ע"י המוסד לביטוח לאומי.

יחד עם זאת, אין בכך בכדי לפטור את הנתבעת מחובתה לערוך לתובעת שימוע אמיתי ותקין.

...

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: התובעת טענה כי לא נערכו עימה כל שיחות בטרם פיטוריה אודות ליקויים בעבודתה, וכי פיטוריה נפלו עליה כרעם ביום בהיר, והיא פוטרה ללא הליך שימוע, כאשר ההחלטה על פיטוריה התקבלה עוד בטרם שיחתה עם מר איתי שנהר, מנכ"ל הנתבעת, בתאריך 20.3.12, במהלכה הודע לה על פיטוריה.

לפיכך, לא מצאנו הצדקה בנסיבות המקרה דנן, לחייב את התובעת בתשלום פיצוי כספי לנתבעת בגין מעשיה, ודין רכיב התביעה הנ"ל – להידחות בזאת.

לסיכום – על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 12,680 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לאור העובדה, כי שאר רכיבי התביעה וכן גם התביעה שכנגד נדחו, אנו קובעים, כי בנסיבות המקרה כל צד ישא בהוצאותיו.

"על הודעת השומה לכלול את כל מרכיבי השומה - שם הנישום, סיווג הנכס על פי צו ההטלה, כתובת הנכס נשוא השומה, שטח הנכס, השמוש שנעשה בנכס וסכום המס. לעתים כוללת הודעת השומה את פרטי הפטור או ההנחה. אל הודעת השומה ניתן לצרף ספח, המשמש כשובר תשלום וקבלה. בסעיף 7א לחוק הערר נקבע, כי בהודעת תשלום על ארנונה כללית תפרט הרשות המקומית את הזכויות והמועדים להשגה ולערר האמורים בחוק זה. לא פרטה הודעת התשלום את הזכויות והמועדים להשגה ולערר, לא מתחיל מירוץ הזמן להגשת ההשגה למנהל הארנונה, וניתן לכאורה להגישה גם לאחר עבור תקופה ממושכת". הנריק רוסטוביץ.

בעיניין שנידון ב-בר"ע (מחוזי י-ם) 2207/06 קריבוס יהודה נ' עריית בית שמש (9.10.2007) נקבע כי "סעיף 7 לפקודת המסים, בשונה מסעיף 5 לפקודת המסים, איננו דורש מתן הודעה מוקדמת נוספת על זו שנשלחה במסגרת הוראות סעיף 4(1) לפקודת המסים. מכאן, שלאור הכותרת של תקנה 3 לתקנות המסים ובהיעדר הוראה המחייבת משלוח דרישה נוספת קודם להטלת עיקול בידי צד שלישי במסגרת סעיף 7 לפקודת המסים, אין לקבל את טענת המבקש לפיה בעיניינו נידרש משלוח הודעה בהתאם להוראות תקנה 3 לתקנות המסים" (פסקה 15).

שליחת ההודעות על הטלת העיקולים באופן גורף אצל כל הבנקים, איתור שלושה בנקים שבהם התובעת ניהלה חשבונות, רישום העיקולים על החשבונות המתנהלים אצלם, ו"תפיסת" הכספים אצל בנק "לאומי" לצורך ממושם, הנה, ללא כל ספק, בגדר הוצאת לשון הרע על התובעת, שהוצגה כמי שאינה פורעת את חובותיה הכספיים כסדרם, באופן שלא הותיר ברירה לבעלת החוב אלא להטיל עיקולים לצורך גביית החוב הנטען על ידה, על כל המשמעויות הנובעות מכך.

"כבר נקבע בפסיקה לא אחת, כי משלוח צו עיקול אשר מציג אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהוה פירסום לשון הרע נגדו, משום שהם עלולים לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה ללעג או לבוז. ראה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 60625/06 זוהר עמרם וחנה נ' מד"א ואח' ... וכן ת.א. (ת"א) 25746/07 אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות ... . תק-של 2009 (1) 11448 וכן ת.א. (ת"א) 22407/08 רונית הרפז זיו נ' המוסד לביטוח לאומי". ת"א (שלום ת"א) 17615-03-10 אסתר גידניאן נ' עירית תל-אביב-יפו.

...

לאור האמור לעיל, ובשים לב לקביעתי כי הפנייה הקודמת לתובעת הייתה בשנת 2012, ועל ההשגה שהגישה במהלך 2009 לא ניתן מענה, סבורני כי הטלת העיקולים על ידי הנתבעת לא התיישבה עם החובה לנהוג בתום לב ובזהירות ראויה טרם הטלת העיקולים.

סבורני, לאחר בחינת הדברים, ובשים לב לנסיבות העניין, שניתן להעמיד את הפיצוי לתובעת על דרך האומדנה בסך של 45,000 ₪.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 45,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

הנתבע הפנה בבקשתו לסילוק התביעה על הסף להוראות הבאות: סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שמכוחו נקבעו תקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין החוק, לפני בית הדין לעבודה, וכן תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 (להלן: "תקנות המועדים").

עוד הודגש על ידי בית הדין הארצי בפרשת צרור, כי החזקה האמורה היא חזקה עובדתית הנתנת לסתירה על ידי המבוטח/ת. זאת ועוד, חזקה עובדתית זו אינה עומדת לבדה ויש לשקול אותה יחד עם כלל הראיות והנסיבות, תוך היתחשבות בכך כי עסקינן בהוכחת יסוד שלילי (על התובע להוכיח שהודעת המוסד לא הגיעה אליו), שמעצם טיבו קשה יותר להוכחה ועל כן, על מנת להוכיחו, נידרשת כמות ראיות קטנה יותר.

[6: ראו סעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971: "מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מיסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון 'המצאה', בין שהוא נוקט לשון 'נתינה' או לשון אחרת, רואים את ההמצאה – אם אין הוראה אחרת משתמעת – כמבוצעת – (1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה; (2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח הפוכו של דבר".] עוד נקבע בפסיקה, כי "טענת 'היתיישנות' היא טענה שאפשר לטעון, אך אין חובה לטעון אותה, ומצפים מגוף ממלכתי – וכזה הוא מוסד לביטוח לאומי – שילך בעקבות המקובל בהליכים שבהם המדינה היא הנתבעת, שלא לטעון טענת 'היתיישנות' בכל מקרה ובכל הנסיבות"[footnoteRef:7].

] בא-כוח התובעת ציין בעיניין זה כדלקמן, בדיון המוקדם שנערך בתיק[footnoteRef:12]: [12: ראו פרוטוקול הדיון המוקדם ביום 29.12.2014, עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 19, עד עמ' 2, שורה 3..

...

] התובעת טענה בתגובה כי דין הבקשה להידחות, וכי הנתבע לא הוכיח את מועד מסירת מכתב הדחיה.

] לסיכום – לסיכום ולאור כל האמור לעיל, יש להסיק כי לכל המאוחר, ידעה התובעת, באמצעות אביה – מר בראנסה, על דחיית תביעתה בסוף חודש יוני 2013, תחילת חודש יולי 2013 – בין אם במשלוח מכתב הדחייה של הנתבע אל התובעת בדואר רשום, ובין אם באמצעות הדפסת מכתב הדחייה באופן ידני ומסירתו לידי מר בראנסה אשר ביקר בסניף ביום 24.6.2013.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי גרסת הנתבע עדיפה עלינו מאשר גרסת התובעת.

משכך, דין טענת הנתבע להתיישנות להתקבל, והתביעה התיישנה נכון למועד הגשתה, ודין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

המחלוקת השנייה נוגעת לפרשנותו של סעיף 246(ב)(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק), הקובע פטור מתקופת אכשרה - לצורך זכאות לקיצבת זקנה בגיל המותנה - למבוטחת שקבלה קצבת נכות טרם הגעתה לגיל פרישה.

עם זאת המוסד אישר מבחינה עובדתית כי "תשלום קצבת הנכות הופסק ב - 1.4.10 - מועד הגעת התובעת לגיל פרישה... התובעת קיבלה לפיכך גמלה עבור חלק מחודש מרץ 2010". בדיון המוקדם בבית הדין האיזורי חזרה בה המשיבה מטענותיה לעניין מועד תחולת הנכות, והתמקדה בטענה לגבי סעיף 246(ב)(4) לחוק.

בעוד התיק ממתין לפסק דין ניתן פסק הדין התקדימי בעיניין דולאני (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני - המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)), והמוסד התבקש לאורו לשקול פעם נוספת את עמדתו בטענת ההתיישנות אך הודיע כי הוא עומד עליה.

החוק ממשיך וקובע פטור לנשים מתקופת האכשרה הנקובה בסעיף 246(א) ככל שמתקיימים תנאיו של סעיף 246(ב), שמרביתם נוגעים למעמדן האישי או מעמדו הבטוחי של בן זוגן (ככל הנראה מתוך הנחה כי אשה נשואה יכולה להנות מתוספת בת זוג לקיצבת הזיקנה של בעלה; לקושי בהבחנות החוק המבוססות על מין ומעמד אישי ראו למשל ב-עב"ל (ארצי) 33292-04-15 המוסד לביטוח לאומי - פלונית (4.6.18)).

...

בנסיבות העניין, אין לזקוף לחובת המשיבה את אי העלאת הנימוקים העובדתיים ומשפטיים לקיומו של "טעם מיוחד", ככל שקיימים כאלה, מאחר שההלכה במועד הגשת התובענה ועד לאחר מועד הגשת כתבי הטענות בערעור לא אפשרה הארכת מועד בשל "טעם מיוחד", ואני סבור כי יש לאפשר לה לעשות כן עתה בעקבות פסק הדין בעניין מאלו העומד במוקד חוות דעת של חברתי.

כמותו אף אני מסכים לפירוש המוצע על ידי חברתי, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, להוראות סעיף 246(ב)(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 - פירוש העולה בקנה אחד עם תכלית החוק כמוסבר בהרחבה בחוות דעתה של חברתי, ואף אני סבור שאין מקום לקבוע בשלב זה כי קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת התובענה וכי לכל היותר - נוכח שינוי ההלכה - יש לאפשר למשיבה להגיש בקשה להארכת המועד להגשת התובענה.

בנסיבות הענין, ולנוכח שינוי ההלכה בפס"ד מאלו, בענין הארכת מועד "מטעמים מיוחדים", נכון יהיה לאפשר למשיבה להגיש, על פי שקול דעתה, בקשה שכזו לבית הדין האזורי שידון ויכריע בה. סוף דבר על דעת כל חברי המותב, מתקבלת פרשנות המשיבה לסעיף 246(ב)(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, כפי שאומצה גם על ידי בית הדין האזורי.