כיוון שכך, הובהר בפסיקה כי על המבקש לבטל הסכם גירושין או הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, או תנאי מתנאיו, לעמוד בנטל ראיה גבוה במיוחד של טעמים כבדי משקל, אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל [בר"ע 359/85 קוך ואח' נ' קוך פ"ד לט(3) 421 (להלן: "פס"ד קוך"); ע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אליאס אטרש פ"ד נא(1), 557 עמ"ש (ת"א) 38753-06-19 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 18.3.20)].
אף אם אקבל את טענת התובעת שההודעות שצורפו על ידיה נשלחו אליה על ידי הנתבע (וגם אם אניח שהן נכתבו על ידיו בסמוך למועד כריתת ההסכם) הרי שעל אף השפה הבוטה שהשתמש בה הנתבע כנגדה לא די בהן להוכיח את טענתה העובדתית שהנתבע היתעלל בה. אין בהן להוכיח שהתובעת הייתה במצוקה או שהנתבע ניצל את מצוקתה או כי נוסח ההסכם הוכתב על ידיו.
לבד מהסתירה (הנוספת) בגירסת התובעת בשאלה אימתי נודעה לה הטעות הנטענת (אם כבר בדיון כנטען על ידיה בעדותה ובסעיף 35 לסיכומיה, או רק כעבור שנה כנטען על ידיה בתצהירה או רק כאשר קיבלה יעוץ מבא כוחה הנוכחי כנטען על ידיה בסעיף 94 לכתב התביעה), עולה מהאמור שכעבור שנה ממועד אישור ההסכם פנתה התובעת לקבל עותק מההסכם מבית המשפט (עמ' 42 שורה 4 לפרוטוקול) ובעזרת אחיה פנתה לקבלת יעוץ משפטי לביטול ההסכם.
...
בנסיבות אלה אני קובעת שהפעלת ברירת הביטול לפי כל אחת מהאפשרויות (שלוש וחצי שנים לאחר שהתגלתה הטעות בדיון; שנתיים וחצי לאחר שפעלה עם אחיה לקבלת יעוץ; או חצי שנה לאחר הפירוד ונפסקה המצוקה הנטענת) לא נעשתה תוך זמן סביר.
לאחר שבחנתי היטב את כל טענות התובעת, עיינתי בחומר הראיות והתרשמתי באופן ישיר מהעדים השתכנעתי שלא נפל פגם ברצונה של התובעת בכריתת ההסכם אלא בחרטה שנולדה לאחר מכן אשר לכל היותר עולה כדי טעות בכדאיות העסקה ואינה מקימה עילה לביטול פסק הדין.
סיכומו של דבר הוא שלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שנפל פגם ברצונה או בקיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם.
