הודאת שווא החשוד זוכה מאחריות פלילית

לאישום החמשי הודה הנאשם כי הייתה לו גישה לדירה המצוינת בכתב האישום, אך לא עשה בה דבר הקשור במטעני חבלה או בנשק או בהחזקת חומרים לצורך כך. לאישום זה טען הנאשם שהודאתו בחקירה ביום 22.02.17 הוצאה ממנו שלא כדין שלא מרצונו החופשי, אלא נגבתה "תוך שימוש בשיטות חקירה בלתי הוגנות במטרה לשבור את רוחו פיתוי והשאה". נאשם 2 אישר כי היו יחסי עבודה בינו לבין נאשם 1 והם נפגשו לא רק בהקשרה של חנות הירקות והפירות שבבעלותו, אך לא הייתה כל קשירת קשר ביניהם ועם אחרים למעשה פלילי.

באימרות ידע הנאשם 1 לומר פרטים מוכמנים כמו שקנה משדרים מחברת זיקוקים, שניתן לקנות אותם במארז ולא בודדים, בחקירתו בבית המשפט בעמ' 1900-1901 משנשאל על אמירותיו אלה בחקירה איך ידע ליתן פרטים אלה לולא הם אמתיים השיב "ואני שואל אותך את זה. אין לי תשובה, אני אומר לך אמת". ההלכה בדבר קבילות הודאה ומשקלה סוכמה על ידי בית המשפט העליון בע"פ 3880/17 ראמי זידיאת נ' מדינת ישראל (31.01.19): "בתי המשפט הרי מודעים לאפשרות כי נאשם יודה במעשים שלא ביצע. דיו רב נשפך הן בספרות והן בפסיקתו של בית משפט זה על החשש מפני הודאות שוא, גם במקרים בהם ההודאה אינה פרי השפעתן של אמצעים פסולים (ראו, בין רבים: ד"נ 3081/91 קוזלי נ' מדינת ישראל, מה(4) 441 (1991); דנ"פ 4342/97 מדינת ישראל נ' אל עביד, נא(1) 736 (1998) (להלן: עניין אל עביד); רע"פ 4142/04 זדורוב נ' מדינת ישראל, בפסקות 126-127 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (23.12.15) (להלן: עניין זדורוב); ע"פ 4109/15 מירז נ' מדינת ישראל (09.07.17)). חשש זה מפני הודאות-שוא הביא לעיצובם של "מחסומים ובלמים" לבחינת משקלן של הודאות (כלשונו של הנשיא א' ברק בעיניין אל עביד, בעמ' 865).

בין שני המבחנים קיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שההודאה זוכה למשקל גדול יותר, כך יידרש "דבר מה" בעל משקל קטן יותר, ולהיפך (ראו עניין מילשטיין, פסקה 20 לחוות דעתו של השופט א' א' לוי והאסמכתאות שם)".

אך הוא שאמרתי עסקינן בהיגיון, בתחושת בטן, אך ראיה אין בכך ואף עבירת קשירת הקשר לא תוסיף למסקנה זו. בהודעות ה-SMS ששלח נאשם 1 למתלוננת ולבן בסט אין כל תוכן המקשר את נאשם 2 למעשה, למעט תוכן כללי היכול להתאים לאנשים רבים מתחום תעשיית הזמר ולא מפליא הדבר שאף מרגלית צנעני אף שחשדה שנאשם 2 אחראי למעשה, אף אם לא הודתה בכך, לא ידעה שכך הדבר.

...

עם זאת ולאחר שבחנתי את הראיות, אני רואה להצטרף לחוות דעת השופט בן יוסף כי נמצאו ראיות נסיבתיות המבססות את הנטען כלפי הררי ועיקרן האינטראקציה בין הררי לבן דוד בתכוף לפעילות בן דוד באישום זה, קרי, הסיורים המקדימים והשיחות בקודים.

בזכות עבודתה המאומצת של המאשימה ומשטרת ישראל, שכללה האזנות, תצפיות, פיענוח צילומים ממצלמות האבטחה, פיענוח הקודים בשיחותיהם המוסוות של הנאשמים, שוכנעתי מעבר לספק סביר במעורבותו של נאשם מס' 2 בביצוע העבירה המיוחסת לו באישום מס' 4.

אירית קלמן ברום, שופטת סוף דבר אשר על כן, על דעת כל חברי ההרכב, פה אחד, הננו מרשיעים את נאשם 1 בכל פרטי האישום ובכל העבירות בהן הואשם (למעט העבירה על פי סעיף 307 לחוק העונשין שכאמור בוטלה) ואילו באשר לנאשם 2 הננו מרשיעים אותו בעובדות ובעבירות נשוא האישום הרביעי.

יש לקבל הודאת חוץ זו (סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971) (להלן – פקודת הראיות)  שכן שוכנעתי כי ההודאה נימסרה מרצון ואין טענה שנגבתה תוך הפעלת לחץ כלשהוא של מרבנט שגבה אותה; מדובר בהודאת  חוץ של נאשם שנמסרה לאחר שזה הוזהר כי הוא חשוד בכך שאיפשר למפעיל העגורן להשתמש במדרכת המעבר מבלי שהיתה מגודרת למניעת נפילה מגובה ומבלי שהיתה מחוזקת; וחיזוק להודאת חוץ זו – בגדר דבר מה נוסף – ניתן למצוא בעדות הנאשם בבית הדין, בתמונות בלוח התצלומים ובעדות ושל כרים.

לו אכן פורקה מדרכת המעבר על ידי הנאשם וכרים חזר להתקינה, לא ברור מדוע יבחר כרים להציג מצג שוא דוקא בענין זה, בעוד שביתר העניינים לא הסתיר את העובדה שהוא שהתקין את מדרכת המעבר והשתמש בה למרות הוראת הנאשם.

עבירה זו היא עבירה מסוג אחריות קפידה והיא אינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית או אף מודעות.

גרסת מרבנט מקובלת עלי עת שהיא זוכה לחזוק מתמונות בלוח התצלומים (תמונות 26-30) שם ניתן לראות כי הכניסה לרצפת הביניים ומסלול המדריגות אינה חסומה; וכי ריצפת הביניים ומסלול המדריגות אינם מגודרים בצורה כלשהיא, באופן היוצר סיכון לנפילת אדם מגובה העולה על שני מטרים.

...

התוצאה היא שפתח למעבר צנרת בקומה השניה במבנה הדרומי, שמידותיו הם כאלה שאדם יכול ליפול דרכו, לא היה מגודר וגם לא מכוסה.

על כן – מכח סעיף 219(א) לפקודה - אני מרשיע את הנאשם בעבירה לפי תקנה 79 לתקנות.

סיכום לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: אי תיעוד בפנקס של בדיקות פיגומים בתקופה מ- 3.9.14 ועד 8.12.14, עבירה על תקנה 20(ג) לתקנות וסעיפים 191, 221 ו- 222 לפקודה.

הנאשם לקח אחריות מלאה על המיוחס לו בכתב האישום, ומסר כי בתקופה בה בוצעו העבירות היה בעל עסק לתיאום השתלות שיער, שעה שנאשמים 1 ו– 2 פנו אליו תוך מצג שוא של זהותם ובקשו ממנו לתאם עבורם בית חולים וועדה בטורקיה עבור ההשתלה.

אשר לטענה כי הנאשם היה עצור בטורקיה, משהמסמכים בנושא הוצגו רק במעמד הטיעונים לעונש הגיבה להם המאשימה בכתב, וטענה כי לא ניתן להבין מהם אם הם מתייחסים לארועי כתב האישום, והאם הנאשם זוכה כטענתו.

נתבקש לגזור על הנאשם 9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, נוכח הודאתו ולקיחת האחריות, כמו גם העדר עבר פלילי.

אף אם הנאשם שהה במעצר בגין עבירות של סחר באיברים, לא הוצגו בפניי ראיות המלמדות כי הוא נעצר בגין המעשים המיוחסים לו במסגרת תיק זה, שמא היתקיימו בעיניינו חשדות אחרים המייחסים לו מעורבות בעבירות דומות נוספות.

...

משהודה בסופו של דבר הנאשם במיוחס לו, הוא הופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן ולקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

במסגרת הטיעונים לעונש הוגשה לעיוני אסופת מסמכים מתורגמים מטורקית, ונטען כי הנאשם היה עצור בטורקיה בגין העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה, שהה שנה וחצי במעצר וכחצי שנה במעצר בית בתנאים מגבילים, ובסופו של דבר יצא זכאי בדין.

בהתחשב במכלול שתואר לעיל, נוכח הכיעור שבמעשים, הפסול שבהם, הנזק לתורם – בן 21 בסך הכל, והתובנה החלקית בלבד של הנאשם לנזק אותו גרם, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה.

ת.פ 33618-03-17 מדינת ישראל נ' אבו עאנם (24.3.2021) – הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בחמישה אישומים בשתי עבירות איומים, תקיפה סתם בן זוג – 3 עבירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, תקיפת קטין על ידי אחראי – 2 עבירות, כליאת שוא, היזק לרכוש במזיד וזוכה מאישום אחד.

ת.פ 8500-05-19 מדינת ישראל נ' פלוני (26.11.2019) – הנאשם בעל עבר פלילי ישן, הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום האוחז בחובו חמישה אישומים בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש בן זוג, תקיפה סתם בן זוג – 3 עבירות ותקיפת קטין בידי אחראי – 2 עבירות.

הנאשם לקח אחריות מילולית על מעשיו בלבד והשליך את ביצוע העבירות על המתלונן והסבירם בחשדות לפיהם היה המתלונן מעורב בבצוע עבירות פליליות חמורות.

...

בגין המעשים בכתב האישום המצורף אני גוזרת על הנאשם 5 חודשי מאסר.

בגין המעשים בכתב האישום המצורף השני אני גוזרת על הנאשם 18 חודשי מאסר.

אני מורה על הפעלת מאסרים מותנים כדלקמן: מת.פ 54802-01-18 מיום 16.4.2019 בן חודש ימים; ומת.פ 29700-10-18 מיום 4.3.2019 בן חודשיים ימים ובן 3 חודשים בחופף זה לזה.

בין השנים 2012-2000 הציג הנאשם לפני תורמים סדרת מצגי שוא, כשהוא מציג מצג מרמתי כולל ביחס להקף פעילות העמותה וטיבה: מצגי שוא כלפי תורמים ביחס להקף פעילות העמותה; מצגי שוא, למשרד הרווחה ולגופים תורמים, ביחס לכמות וזהות הנזקקים בבתי התמחוי; מצגי שוא בעת ביקורי תורמים בעמותה.

המערער הורשע על פי הודאתו, בסדרה ארוכה של עבירות: גניבה בידי מורשה; רישום כוזב במסמכי תאגיד; מירמה והפרת אמונים בתאגיד; זיוף בנסיבות מחמירות; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; גניבה בידי עובד; ושימוש במסמך מזויף.

כאשר התעוררו חשדות התורמים והם ניסו להבין את פשרם, הנאשם לא שיתף פעולה איתם, כדי להסתיר את מעשיו, ואף העביר מתפקידם חברי ועד של העמותה, אשר פעלו שנים רבות ותרמו מזמנם ומכספם לטובת העמותה.

לקולה יש להיתחשב בכך שאין לנאשם עבר פלילי, אם כי המשמעות של נתון זה נמוכה, בהיתחשב בכך שמעשיו הפליליים של הנאשם נמשכו שנים ארוכות.

עם זאת, יצוין כי לאחר ניהול הוכחות זוכה הנאשם מחלק מהעברות שיוחסו לו בכתב האישום.

הנאשם לא קיבל אחריות למעשיו, ולא הכיר בנזק שגרם לתורמי העמותה, אשר מעבר לעובדה שהפסידו את כספם וסיכנו את שמם הטוב לטובת העמותה, חלקם ראו בו חבר אישי, נתנו בו אמון ונפגעו ממעשיו.

...

כמו כן, הונה הנאשם עמותות ומשרדי ממשלה, אשר הקצו לו כספים על אף שלא עמד במטרות שהציבו לו. מעשיו של הנאשם פגעו באמון העומד בבסיס עולם גיוס התרומות, אשר בסופו של דבר מטרתו להיטיב עם נזקקים.

בהתחשב במכלול השיקולים כמפורט לעיל, לאור מהות העבירות ונסיבותיהן, אני קובעת את מתחם הענישה לחלקן הראשון של העבירות בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, ולחלקן השני של העבירות בין שנה וחצי לשלוש שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

נוכח האמור לעיל אני דנה את הנאשם כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך שנתיים וחצי.