הודאת נאשמת בקבלת דבר במרמה תוך ניצול טעות

תמצית טיעוני ב"כ הצדדים לעונש ב"כ המאשימה עוה"ד ליאור אחרק, הפניתה לנסיבות המקרה בהן ביצע הנאשם את העבירות במספר הזדמנויות במשך חודשים, תוך ניצול תפקידו וגישתו לכספי ציבור, הפניתה לפסיקה, ועתרה להשית על הנאשם עונש של 6 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה ופצוי, בהיתחשב בהודאתו ובנסיבותיו האישיות.

ב"כ הנאשם עוה"ד איתי רוזין, טען שיש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שהוא הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה בכתב אישום שתוקן לקולה, וכי מעשי הגניבה מסתכמים באלפי שקלים בודדים, מאז חלפו 3 שנים, הנאשם עשה טעות עליה הוא מצר עד מאוד, הודה במיוחס לו והוא נעדר עבר פלילי מכל סוג.

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבה בידי מורשה ניתן ללמוד מהפסיקה הרלוואנטית לענייננו בשינויים מחוייבים, כדלקמן: בע"פ (נצרת) 64456-02-18 עזאיזה נ' מדינת ישראל (2.5.2018), נדחה עירעורו על העונש של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קבלת דבר במירמה וגניבה בידי מורשה, בהיותו סוכן של דואר ישראל ומפעיל סניף דואר, שקבל במירמה 3,678 ₪, במסגרת תפקידו.

בעפ"ג (חיפה) 9046-09-15 אגבארייה נ' מדינת ישראל (19.11.2015), הורשעה הנאשמת על יסוד הודאתה בכתב אישום בעבירות של גניבה בידי מורשה, וריבוי עבירות של זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, ושימוש בו. הנאשמת עבדה כמנהלת חשבונות בבית ספר, ובמסגרת תפקידה במספר הזדמנויות גנבה סכומי כסף מבית הספר בסך כולל של כ-310,000 ₪.

...

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבה בידי מורשה ניתן ללמוד מהפסיקה הרלוונטית לענייננו בשינויים מחוייבים, כדלקמן: בע"פ (נצרת) 64456-02-18 עזאיזה נ' מדינת ישראל (2.5.2018), נדחה ערעורו על העונש של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מורשה, בהיותו סוכן של דואר ישראל ומפעיל סניף דואר, שקיבל במרמה 3,678 ₪, במסגרת תפקידו.

הנאשמת הגישה ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא להרשיעה, אולם ערעורה נדחה.

בהתחשב בפסיקה הנוהגת ובנסיבות המקרה דנן, משגנב הנאשם לאורך תקופה של כארבע חודשים בשנת 2020 תווי שי מתוך דברי דואר שהגיעו לידיו כעובד במיון דואר, לאחר שחיפש ואיתר אותם, ובכך מעל באמון שניתן בו כמורשה לעסוק בדברי דואר, ובהתחשב בסכומי הגניבה שהצטברו לסך של אלפי שקלים בודדים, ונוכח העוקץ החריג שבעבירת גניבה בידי מורשה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין מאסר קצר מאוד שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 45 ימים אותו יישא הנאשם בעבודות שירות, החל מיום 1.5.2023 (או במועד אחר שיקבע הממונה על עבודות השירות).

           הנאשם הורשע, על-פי הודאתו מיום 18.10.20 בכתב אישום מתוקן, בעבירות של הזנחת השמירה של כלי ירייה, לפי סעיף 339(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקבלת דבר בתחבולה, לפי סעיף 416 סיפא לחוק.

ת"פ (י-ם) 52605-06-18 מדינת ישראל נ' נתניהו (16.6.19) – הוטלו קנס בסך 10,000 ₪ ופצוי לטובת אוצר המדינה בסך 45,000 ₪, בפרשת רעיית ראש הממשלה, אשר הורשעה לפי הודאתה בעבירה של קבלת דבר תוך ניצול מכוון טעות הזולת, על רקע הזמנה נרחבת של שירותי הסעדה למעון ראש הממשלה.

רע"פ 4682/15 מאיר אליהו נגד מדינת ישראל (15.07.15), המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות זיוף בכוונה לקבל דבר, ניסיון לקבלת דבר במירמה, ושימוש במסמך מזויף.

...

  החלטתי כי שיקולי שיקום מצדיקים סטייה ממתחם העונש.

סוף דבר 21.

                   נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: א.       צו של"צ בהיקף של 300 שעות, למשך שנה, במסגרתו יעמוד הנאשם בפיקוח שירות המבחן, ויבצע את כל אשר יוטל עליו.

הנאשמת קיבלה מגורביץ במירמה, בנסיבות מחמירות, ב-12 הזדמנויות שונות, כסף בסכום מיצטבר של 24 אלף ₪, על יסוד מצג כוזב כאילו ההמחאות עדיין ברשותה, תוך שהעלימה מגורביץ' את העובדה שמסרה אותן להרטמן, וגם אותו הונתה וקיבלה ממנו כספים במירמה, בנסיבות מחמירות, בסך כולל של 18 אלף ₪, על יסוד מצג כוזב כאילו היא בעלת הזכות לגבות את ההמחאות, והכל תוך ניצול יחסי האמון שהיו בין הנאשמת לבין המתלוננים.

ת"פ (שלום עכו) 169-07-09 מדינת ישראל נ' מוחמד עלאם (2011) – כב' השופטת ר. בש (כיום שופטת בבית המשפט המחוזי), הרשיעה את הנאשם על פי הודאתו, בעבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, בעבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות.

צוין כי הנאשמת שללה כל צורך בנזקקות טיפולית, כאשר לעמדתה, מדובר בטעות חד פעמית.

...

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין): בנסיבות העניין, בהינתן מכלול השיקולים אני קובע מתחם עונש הולם שנע בין 4 ל-12 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, מאסר מותנה קנס ופיצוי למתלוננים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בעבודות שירות.

מבוא בית המשפט קמא הרשיע את המערער שכנגד על פי הודאתו בעובדות כתב אישום שתוקן בשנית בבצוע 9 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ( להלן-החוק), ב-9 עבירות של היתחזות לעורך דין, עבירה לפי סעיף 97(א) לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961.

לא זו אף זאת, המערער שכנגד ניצל את מצוקת קורבנותיו ששמו בו את מבטחם, ניצל את תמימותם, קבל מהם כספים רבים במירמה תוך שנטע בליבם תקוות שוא כי יוכל לטפל בענייניהם בהיותו עורך דין, מבלי לעשות דבר, והכל בשל בצע כסף ובמטרה להשיג לעצמו כסף קל. ריבוי המעשים שבוצעו לאורך תקופה מצביע על כך שלא מדובר במעידה חד-פעמית או בכשל היתנהגותי אירעי וחולף.

דיון כידוע, ערכאת העירעור אינה גוזרת מחדש את עונשו של נאשם אלא בוחנת את סבירות העונש שגזרה הערכאה הדיונית.

עוד אציין כי לטעמי טעה בית משפט קמא שבמסגרת שיקוליו לחריגה ממיתחם העונש ההולם היתייחס בין השאר לשני אשומים שבוצעו כ-5 שנים לפני הגשת כתב האישום.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור כי טעה בית משפט קמא והקל בצורה בלתי סבירה בעונשו של המערער שכנגד.

גם אני סבור שאין צורך בקבלת תסקיר משלים, ולו מהטעם שיש להניח לטובת המערער שכנגד, כי התסקיר האחרון אכן מלמד על סיכוי ממשי לשיקום כפי דרישת סעיף 40 ד(א) לחוק העונשין, זאת גם אם מדובר בתחילתו של ההליך הטיפולי.

בנסיבות אלה, רכשה הנאשמת את אמונה של חנה כמי שמבקשת לפעול לטובתה ולמען רווחתה ומעשי המירמה בוצעו תוך הצגת מצג כוזב ותוך ניצול לרעה של האמון שניתן בה. עבירות מושא האישום השלישי במעשיה המתוארים באישום זה, פגעה הנאשמת בערכים מוגנים שעניינם פגיעה בסדרי משפט ובטוהר מערכת המשפט; פגיעה בקניינם של נושים; ופגיעה בחיי מסחר תקינים והגונים.

בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרתה היתרה של עבירה הגניבה בידי עובד, את ניצול נכותו של המתלונן והעובדה כי הכספים אותן נטלה הם כספי תגמולים שהגיעו לו כניצול שואה וקצבאות ביטוח לאומי; מצא כי בית משפט קמא שגה בקביעת נסיבות לקולא הקשורות בבצוע העבירות וכן לא נתן משקל מספק לעבר פלילי רלוואנטי לחובתה.

ת"פ 23999-01-14 מדינת ישראל נ' נומה (15/6/2014) הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן, בבצוע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (ריבוי), שבועת שקר, שבוש הליכי משפט ועבירות לפי פקודת פשיטת הרגל בהן אי גילוי מסמכים ואי מסירת נכסים, בנסיבות בהן הנאשם היה פושט רגל וחב בחובת דווח כלפי כונס הנכסים הרישמי וכלפי הנאמן לפש"ר. הנאשם, פגש במתלוננת, קשישה, שהגיעה בלווי מטפלת, לרכוש מוצרי חשמל בחנות בה עבד הנאשם.

...

אפנה בעניין זה לע"פ 1901/19 אסולין נ' מדינת ישראל (31/5/2020) במסגרתו נקבע: "מכאן השאלה האם בית המשפט רשאי לקבוע את מתחם הענישה חרף קיומו של הסדר טיעון, והאם ראוי שיעשה כן. כשלעצמי סבורני כי יש להשיב על כך בחיוב, אולם נדרשת זהירות. רוצה לומר, בית המשפט אינו קובע מתחם במובן הפורמלי שנקבע בתיקון 113, אלא לשם קבלת מידע והקשר לעונש שראוי לקבוע בהסדר טווח. מתחם כזה עשוי לסייע. ברם, על בית המשפט לקבוע את המתחם בצורה 'רכה'. הטעם לכך הוא קיומן של סיבות מגוונות שיכולות להוביל להחלטת המדינה להגיע להסדר. טול, לדוגמא, מקרה שבו המדינה מסכימה להסדר טיעון בשל שיקולים ראייתיים". נוכח ייחודיות נסיבותיו של המקרה שבפניי, ובהתחשב בעתירת הצדדים לגזור את הדין בגדרי המתווה האמור, מבלי להידרש לקביעת מתחמי ענישה- ראיתי לבחון את הסכמתם העונשית בהתאם לפרמטרים שנטענו לפני, וברוח עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין.

הנאשמת מהווה עבור **** מקום יציב, בטוח ומוגן והיעדרותה תערער את חייו במובן זה. לאור כל האמור, אין חולק כי הפגיעה בבן **** היא משמעותית ומורכבת, והיא תובא בחשבון בעת גזירת הדין, לרבות באשר למועד תחילת ריצוי המאסר.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים.