הודאת נאשמת בניסיון שוד ושוד במסגרת הסדר טיעון

בטרם שמיעת הראיות בתיק, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו כתב האישום שהוגש נגד הנאשם תוקן והנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, שאלה הן עיקריהן: כחודשיים עובר לארוע שיתואר להלן, המתלונן, אדם כבן 67 הגר לבדו, התיר לנאשם לגור עמו בביתו מתוך מטרה לסייע לו בדיור.

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, כאמור, הוא הורשע בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) בחוק העונשין התשל"ז-1977.

בע"פ 6202/10 מדינת ישראל נ' ולדיסלב ישראילוב (פורסם בנבו, 15.03.11) בית המשפט העליון מתייחס למדיניות הענישה בעבירות שוד כלפי קשישים, מציג שורת פסקי דין שהטילו עונשי מאסר ממושכים בעבירה זו, ומסכם את הנושא בדברים הבאים: "במקרים דומים עולה מפסיקתו של בית משפט זה כי רף הענישה שנקבע בגין עבירת שוד שבוצעה כלפי קשישים וכשהאלימות שננקטה בגדרה אינה ברף העליון וערכאת העירעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם, הוא בין 6-4 שנים. דהיינו, רף הענישה בעבירות כגון דא אם העונש מושת על ידי ערכאה דיונית צריך להיות אף גבוה יותר...". לחובת הנאשם הרשעות קודמות רבות ובהן 3 הרשעות בעבירת שוד והרשעה בעבירת ניסיון שוד, והוא ריצה עונשי מאסר רבים.

...

בהתחשב בכל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 45 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו.

אני מחייב את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 5,000 ₪.

כללי בטרם שמיעת הראיות בתיק הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו, שאלה עיקריהן- ביום 03.05.17 בסמוך לשעה 20:00, ע.נ. – אישה ילידת 1952 (להלן: "המתלוננת") - הלכה ברחוב באופקים ובידה תיקה האישי שהכיל ארנק ופריטים נוספים.

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום כאמור, הוא הורשע בעבירה של נסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977.

...

ב"כ הנאשם טען, כי בעת ביצוע העבירה היה הנאשם שיכור וכי בסופו של דבר המתלוננת לא נפגעה פיזית.

כך שהטלת עונש זה על הנאשם לא תהיה בבחינת גרימת עוול לו. ובכל זאת, נראה לי שיש להטיל על הנאשם תקופת מאסר מעט יותר קצרה, שלא תשנה משמעותית את כובד העונש, אך יהיה בה ביטוי לעידוד סיכויי שיקומו.

נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

אני מחייב את הנאשם לשלם למתלוננת פיצוי בסך 5,000₪.

שנתיים לאחר מכן, בשנת 2001, הורשע נאשם 1 בבית-משפט זה בשלוש עבירות של שוד מזוין, בעבירת ניסיון שוד מזוין, בעבירת החזקת נשק ובשורה של עבירות אלימות וסמים, בעטיין נגזר דינו לשבע שנות מאסר בפועל.

כן ביקש הסניגור להיתחשב בנסיבותיו האישיות של נאשם 1, שהוא בעל מישפחה; בהודאתו שחסכה זמן שפוטי לא מבוטל; ובעובדה שבמסגרת הסדר הטיעון הומרה העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות.

...

על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשמים כדלהלן: נאשם 1 – לשבע שנות מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת שני המאסרים על-תנאי שהוטלו על נאשם 1: שישה חודשי מאסר על-תנאי שהוטלו בת"פ 2769/09, ושישה חודשי מאסר על-תנאי שהוטלו בת"פ 1001/09.

ב. אני מורה על הפעלת המאסר על-תנאי של שמונה-עשר חודשים שהוטל על נאשם 2 בת"פ 3092/07 בבית-משפט זה. חצי שנה מהמאסר על-תנאי המופעל, תרוצה במצטבר למאסר המוטל, ושנה – תחפוף לו. לעשרה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת אלימות כלפי אדם או עבירת רכוש – מסוג פשע.

הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון.

כפי שציינה ב"כ המאשימה בטיעוניה, על בסיס פסקי הדין שאליהם הפניתה, בית המשפט העליון הדגיש את הצורך להטיל עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח בעבירות של שוד ואף של ניסיון שוד (ע"פ 6752/10 הנ"ל; ע"פ 9416/02 הנ"ל; ע"פ 3219/09 חביבי נ' מדינת ישראל, בפיסקה י"א והפסיקה הנזכרת שם; ע"פ 6420/10 סלסנר נ' מדינת ישראל, בפיסקה כ"א).

בגזירת הדין נתתי דעתי מחד גיסא, בנוסף לחומרת העבירה ולשיקולי ההלימה, ההרתעה וההגנה על שלום הציבור, גם לכך שהכסף שנשדד לא הוחזר לבנק; ומאידך גיסא – לגילו של הנאשם, להיותו נעדר עבר פלילי, להודאתו מיד כאשר נתפס ולהודאתו ולנטילת האחריות מצידו בבית המשפט, לחרטה שהביע, לנסיבותיו האישיות, למצוקתו הכלכלית ולתקופת מעצר הבית.

...

לדברי הנאשם, הוא נלחץ עוד יותר בעקבות סירוב זה. למחרת הוא הכין בבית פתק ובו רשם: "זה שוד". כשהמתין בתור בבנק הוא רצה לפנות שוב אל מנהל הבנק בעניין ההלוואה, אולם בסופו של דבר ניגש לפקידה וביצע את השוד.

הנאשם, לגרסתו, אף שקל שלא לבצע את השוד ולבוא בדברים שנית עם מנהל הבנק, אולם בסופו של דבר החליט לבצע את השוד.

סוף דבר, לאחר שנתתי את דעתי למכלול שיקולי הענישה, שבראשם כאמור שיקול ההלימה, ובכלל זה גם שיקולי ההרתעה של הנאשם ושל הרבים וכן שיקול ההגנה על שלום הציבור, ולאחר בחינת כל השיקולים והנסיבות לחומרה ולקולה לרבות שיקול השיקום, תוך איזון ראוי ביניהם, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר מיום 18/12/11 עד ליום 27/12/11.

הנאשמים, ילידי 1970, 1977 ו- 1974, בהתאמה, הראשון תושב ירושלים, והשניים האחרים תושבי חברון, הורשעו, על יסוד הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון שלא כנף את עונשם, בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע ופציעה בנסיבות מחמירות.

לנאשם מס' 3 רשומות 4 הרשעות קודמות בעבירות שוד, נסיון לשוד, שהייה בלתי חוקית בישראל (3 הרשעות) ועבירות נלוות, ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה בן 3 חודשים.

...

לאחר ששקלתי הנסיבות כולן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: א. 30 חודשי מאסר לריצוי ממש שמניינם מיום מעצרם של הנאשמים.

ד. אני מורה על הפעלתם, בחופף לעונש דהיום, של 4 חודשי מאסר שהיו תלויים ועומדים נגד הנאשם מס' 2 עפ"י ת.פ. 5717/03/10 של בית משפט זה בהרכב אחר, ושל 3 חודשי מאסר שהיו תלויים ועומדים נגד הנאשם מס' 2 עפ"י ת.פ. 3866/12/10 של בית משפט לתעבורה בירושלים ות.פ. 32357/01/11 של בית משפט זה בהרכב אחר.