הודאת נאשמים צעירים בעבירות שוד, גניבה וקשירת קשר

עובר לארוע העבירה המתואר בכתב האישום, הנאשמים קשרו קשר לגנוב סם מסוכן מאדם שסברו שהוא מחזיק בסם.

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כאמור, הוא הורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ובהיתחשב בכך שקדם לו תיכנון; שהיו מעורבים בפרשה מספר אנשים; שחלקו של הנאשם בבצוע עבירת השוד הנו עקרי ומרכזי; שרכושו של המתלונן נגנב ממנו; שחוויית השוד גרמה למתלונן פגיעה נפשית מתמשכת – כמתואר בתצהיר נפגע העבירה; ושיכלה להגרם למתלונן פגיעה חמורה עוד יותר.

לשם העמדת הדברים על דיוקם אציין, כי הנאשמים האחרים הורשעו בעבירה של סיוע לשוד; שניהם צעירים בגילאי 19.5 ו- 20; ללא עבר פלילי; זהו להם מאסרם הראשון; ועונשם נקבע תוך אישור הסדר טיעון.

...

בסופו של דבר על העונש להלום את חומרת המעשה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם.

הנאשמים, צעירים ילידי 1994-1995, הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, המייחס להם את העבירות הבאות: נאשם 1 הורשע בעבירות של שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); גניבה (שלוש עבירות), עבירה לפי סעיף 384 לחוק; קבלת נכס שהושג בעוון, עבירה לפי סעיף 412 יחד עם סעיף 384 לחוק; קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; ניסיון התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא (שתי עבירות), עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק יחד עם סעיף 25 וסעיף 29 לחוק; התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק יחד עם סעיף 29 לחוק; גניבה בצוותא חדא (שלוש עבירות), עבירה לפי סעיף 384 לחוק יחד עם סעיף 29 לחוק; היזק בזדון בצוותא חדא (שתי עבירות), עבירה לפי סעיף 452 לחוק יחד עם סעיף 29 לחוק; קשירת קשר לעוון, עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק.

...

לאור כמות האישומים המיוחסת לכל אחד מהנאשמים, וסוג האישומים, אני סבורה כי בעניינו של נאשם 2 מדובר בהסדר טיעון ראוי לעונש מאסר של 48 חודשים פחות יום.

אני מסכימה עם טענת ב"כ המאשימה שלא מדובר בחישוב מתמטי, אלא שיש להסתכל במקרה זה על העבירות כמכלול, על נסיבות ביצוען והסיבות לכך, ואני סבורה שלאור גילו של הנאשם, עברו הנקי, הנסיבות המתוארות בתסקיר שירות המבחן, התמכרותו לסמי פיצוצייה והניסיונות שהוא טוען שנעשים על ידו להישאר "נקי" בתקופת מעצרו, ההודאה והחיסכון בזמן שיפוטי, העונש המוסכם מצוי במתחם הענישה.

לאור תסקיר שירות המבחן שלא בא בהמלצה כלשהי מעבר לעונש מאסר מוחשי, אני סבורה כי יש להעמיד עונשו ברף התחתון של המתחם.

לאור כל האמור לעיל, הנני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 1.

הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות שוד ותקיפת קשיש.

ת"פ (מחוזי ת"א) 40216/02 מדינת ישראל נגד מסראוה סעיד – בגין קשירת קשר לשוד של פועלים סיניים על אם הדרך ושוד כאמור, באמצעות סכין, במהלכו נטלו כסף מזומן ומכשיר טלפון נייד, הוטל על נאשם צעיר ללא עבר – אשר שירות המבחן בא בהמלצה אודות אי הרשעה ושל"צ - עונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

ת"פ (מחוזי י-ם) 127-07-12מדינת ישראל נ' מאלק זבון ואח' – בגין שלושה ארועי שוד אקראי ברחוב (תלישת שרשרות) קבע בית המשפט מיתחם של 2-6 שנות מאסר לעבירות השוד ומתחם של 4-10 חודשי מאסר בגין עבירת השהייה הבלתי חוקית, וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר שניכנס לישראל שלא כדין, 48 חודשי מאסר בפועל.

בהתייחסו לשיקולי הגמול וההלימה בעבירות שוד קשישים קבע ביהמ"ש העליון בע"פ1864/11 עזיז דוידוב נ' מדינת ישראל: "שוד או גניבה מקשיש ומחסר ישע, נתפס כמעשה שיש בו כיעור מוסרי גדול יותר מעבירה "רגילה" של שוד או גניבה, בהיותו הפרה של הציווי "והדרת פני זקן" הנתפס כמעין חוק טבע בכל חברה אנושית.

...

עיינתי בפסקי הדין שהוגשו על ידי הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אין להקיש מהפסיקה אליה הפנתה ב"כ הנאשם לענייננו, נסיבות המקרים אינן דומות ומתייחסות לשוד אקראי ברחוב או לקטינים או צעירים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי אשר שירות המבחן בא בהמלצות טיפוליות לעניינם.

בהתחשב בערכים המוגנים, בנסיבות ביצוע מעשה העבירה וברמת הענישה באתי לכלל מסקנה כי מתחם הענישה הכולל למעשה העבירה בענייננו נע בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר ששקלתי את הערכים המוגנים, את רמת הענישה הנוהגת, ואת העונש שהוטל על שותפו של הנאשם לביצוע העבירה, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך שבע וחצי שנים שמניינן מיום מעצרו 9.6.2013.

רקע נאשם 2 נחמן בכר (להלן: "הנאשם") הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בשלוש עבירות שוד לפי סעיף 402(א) בצרוף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

בע"פ 2400/13 חמור נ' מדינת ישראל (12.3.14), קיבל בית המשפט העליון ערעור של נאשם, צעיר, בעל נסיבות חיים קשות, בעל עבר פלילי לא מכביד, שהורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, גניבה, ושוד של שני מכשירי טלפון נייד בשני אירועים שונים באותו יום משני עוברות אורח יחד עם שותף, והפחית את עונשו ל-30 חודשי מאסר חלף 36 חודשי מאסר שגזר עליו בית המשפט המחוזי בשל אחידות הענישה אל מול שותפו לעבירה.

...

אני סבורה שהמקרה דנן נכנס בגדר חריג זה, ואין בכך ששיקולי השיקום קיבלו משקל משמעותי בבואי לגזור את דינו של הנאשם, כדי להמעיט מחומרת מעשיו.

אשר על כן, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן בחלקה, ולחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום חריגה שאינה ניכרת, וזאת על מנת לעודד את הנאשם בדרך בה בחר, ומתוך תקווה שבתום תקופת המאסר יחזור לחברה וישאף לנהל אורח חיים נורמטיבי.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן: 12 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו.

הודאתו של הנאשם ניתנה בגדריו של הסדר טיעון, לפיו תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, והעבירות של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצוע פשע – לפי סעיפים 402(ב) ו-499(א)(1) לחוק, הומרו לעבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה.

יחד-עם-זאת, בשל גילו הצעיר של הנאשם והמוטיבציה שהביע לניהול אורח חיים תקין – מחד גיסא, ולנוכח ההתרשמות מדפוסי ההיתנהגות העברייניים שלו – מאידך גיסא, המליץ שירות המבחן להמנע מחשיפתו הממושכת של הנאשם לחברה עבריינית, אשר עלולה להעמיק דפוסי היתנהגות אלו.

...

על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב בהסדר הטיעון ובטיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן: לחמישה-עשר חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המעצר מיום 20.7.10 ועד ליום 11.8.10.