הודאת נאשמים בייצור נשק, ניסיון הצתה והתפרעות

כנגד המשיב ושניים נוספים הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום מתוקן, המייחס למשיב בשני אישומים שונים עבירות של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות; היתפרעות; קשירות קשר לבצוע פשע; ייצור נשק; ניסיון הצתה; היזק לרכוש בזדון ותקיפה בנסיבות מחמירות.

וכך נאמר לעניין זה בבש"פ 6826/10 סמואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.9.2010): "בזוכרנו כי מדובר בתסקיר מעצר טרם משפט, אין לצפות כי נאשם יוותר לחלוטין על טענות ההגנה שיש בפיו ובודאי שאין מקום לגישה הגורסת כי בכל מקרה שבו הנאשם אינו מודה בפני שירות המבחן בשלב המעצר במעשים המיוחסים לו, לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר. גישה כזו חותרת בעיניי תחת חזקת החפות העומדת לכל נאשם ויש טעם רב בטענת הסניגור לפיה ראוי להמנע מהפיכת תסקיר שירות המבחן בשלב המעצר זירה לבירור אשמתו של הנאשם ולחילוץ הודאה מפיו" (ראו גם בש"פ 7701/10 שתיווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.10.10); בש"פ 240/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.2011)).

...

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להדחות.

אשר על כן, הערר נדחה והחלטת בית המשפט המחוזי נותרת על כנה.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות ייצור נשק לפי סעיף 144(ב2) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בעבירת נשיאת נשק לפי סעיף 144 (ב) לחוק ובשתי עבירות ניסיון הצתה לפי סעיף 448 (א) סיפא לחוק בצרוף סעיף 25 לחוק.

בהיתחשב בכך שלאלמוני מיוחסים ביצוע מעשים חמורים, יותר כך שמדובר בארבעה אירועים בהם היה מעורב- בהתפרעות כך שיידה בעצמו אבנים לעבר שוטרי מג"ב, בהצתה של עמדת שמירה ובשני אירועים של ייצור נשק וניסיונות הצתה תוך זריקת בקבוקי תבערה לעבר בית החולים הדסה הר הצופים ויש לו הרשעות קודמות בעבירות שבוצעו אף הן על רקע לאומני שבגינן הושת עליו עונש מאסר מותנה בר הפעלה במסגרת ארוע זה. מאידך, הנאשם היה קטין אך לא מאוד צעיר- בן 17 בעת ביצוע העבירות, מצאתי כי יש להקל בעונשו של הנאשם שלפניי מהעונש שהוטל על אלמוני.

...

 לאחר ששקלתי את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם, את מדיניות הענישה הנוהגת ואת הנסיבות הקשורות בעבירה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בנסיבות המקרה דנן נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל.

עם זאת נפסק, כי אין מדובר בכלל 'מתמטי', וכי אין דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות (ראו: ע"פ 5080/15 עביד נ' מדינת ישראל, פיסקה 15 (10.03.2016) (ע"פ 4154/16 דהוד נ' מדינת ישראל [19.1.17], פסקה 13).

סוף דבר, באיזון בין מכלול השיקולים, מצאתי לגזור על הנאשם עונש המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, כדלהלן: 20 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו מיום מעצרו 21.3.18.

ראו למשל הדוגמאות שלהלן: ע"פ 3261/15 פלוני נ' מדינת ישראל (9.11.15): במקרה של בגיר-צעיר שהכין והשליך בקבוקי תבערה יחד עם אחרים על כוחות הבטחון, קיבל בית המשפט העליון מיתחם ענישה שנקבע בבית המשפט המחוזי שנע בין 12 - 36 חודשי מאסר בפועל ועונש של 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 7,000 ₪ (הואשם בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, היתפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בצוותא, ייצור נשק בצוותא והובלת ונשיאת נשק בצוותא).

בית המשפט העליון קבע כי "מעיון בפסיקת בית משפט זה מהעת האחרונה, עולה כי העונשים שהושתו על מי שהואשם בעבירות דומות לאלה שיוחסו לנאשמים 5-2 נעו בין 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר הנאשם היה קטין ... לבין שש שנות מאסר לריצוי בפועל לנאשם בגיר [ראו למשל: ע"פ 7643/11 מסוודה נ' מדינת ישראל (7.4.2013)]." ע"פ 3057/13 מדינת ישראל נ' פלוני (2.7.2013): שני מקרים של קטין שהורשע על פי הודאתו בעבירות נשיאת נשק, ניסיון הצתה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, זאת בגין יידוי בקבוקי תבערה לעבר בתי יהודים בשכונת ראס אל עמוד, וחמישה מקרים של יידוי אבנים בצוותא לעבר רכבי בטחון שנסעו בראס אל עמוד.

ע"פ 3582/13 פאדי סעד נ' מדינת ישראל (29.1.14): במקרה זה נדון ערעורם של ארבעה נאשמים אשר הכינו ויידו בקבוק תבערה אחד בשני מקרים, לעבר מחסום מעלה אדומים, והורשעו בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, ייצור נשק, הצתה, ניסיון הצתה, וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (נאשם אחד מתוכם הורשע רק בגין ארוע אחד).

...

אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי הנאשם נגרר אחרי אחרים.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים דלעיל, סבורני כי יש להעמיד את מתחם הענישה על מעשה בודד של זריקת בקבוק תבערה (ללא ייצורו) בנסיבות שלפנינו בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור הנאשם עבירה שבפרק י' סימן ד' לחוק העונשין בתוך שנתיים לאחר שחרורו ממאסר.

ההרשעה בגדריו של כתב-אישום מתוקן, הכולל עשרה אישומים, ובמסגרת הסדר טיעון, הורשעו חמשת הנאשמים, על-פי הודאתם, בשורה של עבירות אשר יוחסו להם – לכל אחד במספר אישומים – כדלהלן: קשירת קשר לבצוע פשע – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק): נאשמים 1 ו-3 – ארבע עבירות, נאשמים 2 ו-5 – שלוש עבירות, ונאשם 4 – עבירה אחת; ניסיון הצתה – לפי סעיף 448(רישא) לחוק, בצרוף סעיף 25 לחוק: נאשמים 1 ו-2 – ארבע עבירות, נאשם 3 – חמש עבירות, ונאשמים 4 ו-5– שלוש עבירות; ניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(2) לחוק: – נאשמים 1 ו-2 – ארבע עבירות, נאשם 3 – חמש עבירות, ונאשמים 4 ו-5 – שלוש עבירות; ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – לפי סעיפים 274(1) ו-(2) ו-(3) לחוק: נאשמים 1, 2 ו-5 – עבירה אחת, נאשם 3 – שלוש עבירות, נאשם 4 – שתי עבירות; ייצור נשק – לפי סעיף 144(ב2) לחוק: נאשם 1 – ארבע עבירות, נאשמים 2 ו-3 – שלוש עבירות, נאשם 4 – עבירה אחת, ונאשם 5 – עבירה אחת; היתפרעות – לפי סעיף 152 לחוק: נאשמים 1, 2 ו-5 – עבירה אחת, ונאשמים 3 ו-4 – שתי עבירות; סיוע לקשירת קשר לבצוע פשע – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק בשילוב עם סעיף 31 לחוק – עבירה אחת לגבי נאשמים 1, 2, 3 ו-4; סיוע לניסיון הצתה – לפי סעיף 448(רישא) בצרוף סעיפים 25 ו-31 לחוק – עבירה אחת בעיניינם של נאשמים 1, 2 ו-4; סיוע לניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(2) בשילוב עם סעיפים 31 ו-25 לחוק – עבירה אחת לגבי נאשמים 1, 2 ו-4; סיוע לייצור נשק – לפי סעיף 144(ב2) בשילוב עם סעיף 31 לחוק – עבירה אחת לגבי נאשמים 1 ו-3; סיוע לניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 274(1), ו-(2) ו-(3) בשילוב עם סעיף 31 לחוק – עבירה אחת לגבי נאשם 2.

...

על-רקע האמור, התקשתה קצינת המבחן להעריך את הדפוסים העומדים בבסיס העבירות.

סבורני, כי מתחם הענישה ההולם בכל אישום הכולל עבירות של יידוי בקבוק תבערה לעבר כלי רכב או לעבר בניין מגורים – שבו הייתה הרשעה בעבירות של ייצור נשק, ניסיון הצתה וניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה – הוא בין 12 חודשים ל-40 חודשים למבצע העיקרי, ובין 8 חודשים ל-30 חודשים בעניינו של מסייע.

על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשמים כדלהלן: נאשם 1 – אחמד בצבוץ – א. לארבעים חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 8.5.12.

בת"פ 27544-05-22 מדינת ישראל נ' אבו ג'נאם (9.5.23), הורשע הנאשם בגין שישה אישומים בבצוע עבירות של סיוע להיזק מיוחד, ניסיון להיזק מיוחד, מעשה פזיזות ממניע גזעני, ניסיון היזק בזדון ממניע גזעני, ניסיון הצתה, ייצור נשק, היתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וקשירת קשר.

הודאתו של הנאשם מהוה גם נטילת אחריות מצידו על מעשיו, אם כי יש לתת בהקשר זה משקל להתרשמות שירות המבחן לפיו הנאשם התקשה לבחון לעומק את חומרת מעשיו, ולפיה יש פער בין הפסאדה החיובית שהציג הנאשם בנוגע לחייו ותפיסותיו לבין מעשיו בפועל.

...

ואכן, בסופו של דבר שירות המבחן סבר כי הנאשם זקוק למסגרת ברורה יציבה והרתעתית , אשר תמחיש לו את חומרת מעשיו, ועל כן הוא המליץ כי ייגזר על הנאשם עונש מציב גבול בדמות מאסר בפועל.

לנוכח כל האמור אני סבור כי יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, ולגזור עליו עונש הדומה לעונשים שנגזרו על שותפיו סביתאן ואבו אלהווה.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שב"ס. 12 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יבצע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ו-6 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יעבור עבירה מהעבירות האחרות בהן הוא הורשע לפניי.