הודאת נאשמים בהסדר טיעון: חבלה בכוונה מחמירה וסיוע לחבלה חמורה

רקע הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") המיוחסת לנאשם 1, וכן בעבירה של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק בצרוף סעיף 31 לחוק, המיוחסת לנאשם 2.

במעשיהם המתוארים לעיל גרם נאשם 1 חבלה חמורה שלא כדין לאדם בכוונה להטיל בו מום או נכות או לגרום לו חבלה חמורה, ונאשם 2 סייע לו בכך.

...

לאחר שבחנתי את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואת מדיניות הענישה הנוהגת, ועמדתי על הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר אשר לנאשם 1, ובין שנה לשנתיים וחצי שנות מאסר לנאשם 2.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלהלן: נאשם 1- 32 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו מיום מעצרו 28.2.21.

על נאשם 1 אני גוזרת בנוסף 6 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, על עבירה לפי סעיף 186 לחוק.

כתב האישום ומהלך הדיון הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין.

הנאשמים חשדו כי דידו לקח חלק בקטטה וסייע לאחר שפגע בעלי.

נאשם 2 יחד עם שני אחרים יצאו מרכב הסיטרואן כשהם רעולי פנים ואוחזים באלות (להלן: התוקפים), והחלו לחבוט ברכב של דידו באמצעות האלות על מנת להטיל עליו אימה ולגרום נזק לרכבו, כמו כן תקפו את דידו באמצעות אלה שהוטחה בו מבעד לחלון דלת הנהג בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, פגעו באמצעות אלה בידו השמאלית וגרמו לו לחבלה וכאב.

עם זאת, העבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין כוללת משרעת רחבה של נסיבות וסיטואציות שונות, ובהקשר זה צוין – "חומרתה הרבה של עבירת החבלה בכוונה מחמירה... ופגיעתה הקשה בערכים המוגנים של הגנה על שלום הציבור ובטחונו, הביאו את המחוקק לקבוע בגינה עונש מאסר ממושך, שני בחומרתו רק לעבירת הרצח. מובן כי נוכח המנעד הרחב של הנסיבות האפשריות לבצוע העבירה, ונסיבותיו האישיות של הנאשם במקרים השונים, קיימת קשת רחבה של מיתחמי ענישה שנקבעו בגין עבירה זו..." (ע"פ 205/19 ולדיסלב נ' מדינת ישראל (7.6.2020)).

...

גזר הדין הבקשה לחילוט הרכב נדחית.

פועל יוצא מכך, שאני מורה על השבת העירבון שהופקד על פי החלטתי מיום 9.6.2022 למי שחויב בהפקדתו וכן מורה על ביטול כל המגבלות, האיסורים והשעבודים שהוטלו על הרכב.

בשים לב למתחם העונש שקבעתי ולשיקולים הקשורים לגזירת העונש, אני גוזר על כל אחד מן הנאשמים את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים בניכוי ימי מעצרם: נאשם 1 מיום 8.3.2022 ונאשם 2 מיום 6.3.2022.

לדבריו, הרקע לגירושי הוריו היה מכירת דירת המשפחה ליהודים, באופן שהותיר אותם ללא קורת גג. מאחר שהאב לא שילם מזונות ולא סייע כלכלית, הם נותרו ללא מקורות הכנסה, אך אחיו של האב סייעו מעט מבחינה כלכלית והנאשם אף עבד אצל אחד מהם.

דברי הנאשם הנאשם אמר את הדברים הבאים: "אני מיתנצל ומתחרט על מה שקרה. אני מיתנצל בפני המשפחה של המנוח". דיון והכרעה קביעת מיתחם העונש ההולם העבירות שבהן הורשע הנאשם, הערכים החברתיים שנפגעו מהן ומידת הפגיעה בהם הנאשם הודה בעובדות כתב האישום (המקורי) והורשע על-פי הודאתו בעבירות חבלה בכוונה מחמירה והמתה בקלות דעת שבהן הואשם מלכתחילה, ביודעו כי הודאתו בעובדות כתב האישום תוביל להרשעתו בשתי העבירות.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת את מדיניות הענישה הנוהגת יש לבחון בהנתן העובדה שהנאשם הורשע הן בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, הן בעבירת המתה בקלות דעת וכן בהיתחשב בחומרת מעשיו ובנסיבות החמורות שבהן נעברו העבירות, אשר כנטען, כפסע בינן לבין עבירת המתה באדישות.

(2) ע"פ 7677/12 נאסר נ' מדינת ישראל (11.6.2014) – המערער נעדר הרשעות קודמות, הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת חבלה בכוונה מחמירה.

...

רביעית, אמנם ניתן לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שבסופו של דבר הודה במעשיו, אך היה זה בשלב מאוחר, לאחר שמיעת הראיות ולאחר הגשת סיכום טענות הצדדים.

גזירת עונשו של הנאשם לאחר איזון כלל השיקולים שעליהם עמדנו, תוך שקילת טענותיה של ההגנה, הצורך בהרתעתו האישית של הנאשם והצורך בהרתעת הרבים מפני עבירות אלימות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאמץ את עמדת המאשימה בעניין מיקום עונשו של הנאשם בגדרי מתחם העונש ובעניין העונש שראוי להשית עליו.

גזר הדין – סיכום לנוכח כל האמור, על הנאשם נגזרים העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך שלוש-עשרה שנה, החל מיום מעצרו ביום 21.4.2020 (במקרה של סתירה לרישומי שב"ס, יש לפעול לפיהם).

עובדות כתב האישום המתוקן זהות למפורט בכתב האישום המקורי, אלא שבכתב האישום המתוקן נכתב כי כוונת הנאשם במעשיו הייתה להטיל בקרבן מום או לגרום לו לחבלה חמורה, חלף כוונה להמיתו כפי שיוחסה לו בתחילה.

הסניגור הרחיב הטיעון גם באשר לנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה, המצדיקות חריגה ממיתחם העונש וטען לפגיעה של עונש המאסר במשפחתו הכוללת 6 קטינים ביניהם ילד חולה; מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה כפי העולה מעדותו של נפגע העבירה; תרומתו של הנאשם לחברה, כמי הפועל למען הקהילה ומסייע לילדים ולנזקקים, כפי שעלה מעדויות עדי ההגנה; נסיבותיו האישיות של הנאשם ובכלל זאת נסיבות מותם הטראגיות של אביו ואימו אשר גרמו לנאשם להתדרדרות ולשוב לצרוך סמים וכן צוין המעצר הממושך שבו נתון הנאשם.

הנאשם הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין להטיל בקורבן נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, תוך שניסה שלא כדין לפגוע בו בקליעים או בנשק מסוכן, שלצדה עונש מירבי של 20 שנות מאסר; בנוסף לכך הורשע בעבירה של נשיאת נשק ללא רשות כדין לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין שלצידה עונש מירבי של 10 שנות מאסר ובעבירה של ירי מנשק חם שלא כדין במקום שיש בו כדי לסכן חיי אדם לפי סעיפים 340א(ב)(1) ו-(2) לחוק העונשין, שלצידה עונש מירבי של 5 שנות מאסר.

טז. תפ"ח (מח' נצרת) 41585-03-16 מדינת ישראל נ' הייב (21.3.2017) - הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; נשיאה והובלה של נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; יריות בנשק חם באיזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לבצוע פשע; נהיגה בלא רישיון נהיגה ובלא רישיון רכב ושימוש ברכב בלא פוליסת ביטוח בתוקף.

...

ברם, דרכו השיקומית הממושכת והלא פשוטה שעשה הנאשם, לצד שאיפתו להמשיך בה בעתיד, הובילוני למסקנה כי יש לזקוף את הצלחותיו במסגרת השיקומית ובעיקר רצונו של הנאשם להמשיך בה כשיקול נכבד לקולה בענישתו, על מנת לעודדו לילך בדרך שיקומית, ולקבוע את רכיב המאסר בפועל שראוי להשית על הנאשם לפי הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם בעניינו.

בנוסף לכך, בהתחשב בתקופת המאסר בפועל המושתת על הנאשם, הקשיים המשפחתיים, הבריאותיים והכלכליים עמם מתמודדת משפחתו, בפרט בעקבות מחלתו של אחד מילדיו, ובהביאי בחשבון את יישוב הסכסוך בין הנאשם לבין קורבן העבירות ובני משפחותיהם, באתי למסקנה כי ראוי בנסיבות העניין להימנע מהטלת ענישה כלכלית על הנאשם, בדמות קנס או פיצוי.

סוף דבר אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשם, דוד עזרא, את העונשים המפורטים בחוות דעתו של אב"ד, השופט יוסי טופף.

כללי הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום המתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין; נשיאה והובלת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא + סיפא לחוק העונשין; כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

בהקשר זה, אפנה לע"פ 1901/19 אסולין נ' מדינת ישראל (31/5/2020): "מכאן השאלה האם בית המשפט רשאי לקבוע את מיתחם הענישה חרף קיומו של הסדר טיעון, והאם ראוי שיעשה כן. כשלעצמי סבורני כי יש להשיב על כך בחיוב, אולם נידרשת זהירות. רוצה לומר, בית המשפט אינו קובע מיתחם במובן הפורמאלי שנקבע בתיקון 113, אלא לשם קבלת מידע והקשר לעונש שראוי לקבוע בהסדר טווח. מיתחם כזה עשוי לסייע. ברם, על בית המשפט לקבוע את המיתחם בצורה 'רכה'. הטעם לכך הוא קיומן של סיבות מגוונות שיכולות להוביל להחלטת המדינה להגיע להסדר. טול, לדוגמא, מקרה שבו המדינה מסכימה להסדר טיעון בשל שיקולים ראייתיים". מיתחם העונש מוסכם כי מדובר בארוע אחד שממנו ילמד מיתחם שלאורו יש לבחון את עתירות הצדדים.

...

לנוכח הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, מצא בית המשפט כי יש לגזור את עונשו ברף העליון של המתחם, ובשל הודאתו החליט שלא לצבור את העונשים ולהפחית מתקרת המתחם חודשים ספורים.

לסיכום – בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפני, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת כפי שהובאה לעיל, בשים לב לשינויים המחויבים בין האירועים (בהקשר של תוצאות, רקע, עבר פלילי ואי נטילת אחריות), הגעתי למסקנה כי טווח הענישה הנטען על ידי הצדדים, שתחתיתו ב- 6 שנות מאסר ותקרתו ב- 10 שנות מאסר, עומד בהלימה עם מתחם העונש לאירוע שלפני.

לאור כל האמור, ראיתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 7.5 שנים, החל מיום מעצרו 15/11/2022.