הודאת נאשמים בגניבה בידי עובד וקשר לפשע

בת.פ. 44413-01-17 מדינת ישראל נ' אוריה גזית הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירת קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, (60 עבירות), זיוף בנסיבות מחמירות בכוונה לקבלת דבר (מאה עבירות), שימוש במסמך מזויף (מאה עבירות), מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירת מידע כוזב או פלט כוזב (מאה עבירות), גניבה בידי עובד, וזיוף בנסיבות מחמירות בכוונה לקבלת דבר.

ע"פ 3587/12 אסתר דדון נ' מדינת ישראל הורשעה המערערת בעבירות של גניבה בידי עובד, 164 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, 164 עבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקשירת קשר לפשע והושתו עליה 42 חודשי מאסר , הופעלו 12 חודשי מאסר מותנה ובסך הכל נגזרו על המערערת 54 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

...

ולעניין מנעד הענישה נפסק באותו פסק דין כי: "עיינו בפסיקה אליה הפנו שני הצדדים בכל הנוגע לעונשי המאסר שנגזרו בנסיבות דומות, אשר מגלה פנים לכאן ולכאן [עניין שלוש; ע"פ 3541/11 מדינת ישראל נ' פריג (18.9.2011) [פורסם בנבו] ; ת"פ (חי') 3972-08-11 מדינת ישראל נ' קליגר (4.4.2012) [פורסם בנבו] ], אולם בסופו של יום לא התרשמנו שקיימת הצדקה להתערבותנו. מעשיה של המערערת בוצעו באופן שיטתי לאורך תקופה ארוכה, תוך ניצול תפקידה כמנהלת חשבונות בחברה ותוך מעילה באמונו של מעבידה. בצדק הדגישה המשיבה בטיעוניה את הקושי שבחשיפת עבירות מסוג זה ואת הצורך להעניש בחומרה בגינן על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים". ולעניין עבירות המס אותן ביצעה הנאשמת נפסק ברע"פ 6371/14 באסם נ' מדינת ישראל : " עבירות המס פוגעות בקופת המדינה ובעיקרון השיוויון בין נישומים. חומרתן של עבירות אלה היא מן הידועות, והרשעה בהן גוררת, על פי רוב, ענישה הכוללת רכיב של עונש מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיב של קנס כספי..." לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים, סבורני כי מתחם הענישה ההולם את העבירות שביצעה הנאשמת נע בין 4 ל – 7.5 שנות מאסר נוכח נסיבותיהן, הימשכותן, הכספים הרבים אותם שלשלה לכיסה והנזקים, הן הכספיים והן האחרים אותם גרמה למעסיקיה, מתחם העונש הראוי הנו, 4.5 עד 7 שנות מאסר.

לנוכח האמור, סבורני כי יש למקם את הנאשמת בחלקו התחתון של מתחם הענישה.

לאור האמור אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: ארבע שנות מאסר בפועל.

משכך הואשמו הנאשמים בקשירת קשר לפשע יחד עם האחר לגנוב את כספי הפדיון, ביצעו מעשה אלימות כלפי המתלונן כדי להשיג את הכסף בצוותא חדא, ושדדו מהמתלונן 31,300 ₪ ובכך הורשעו.

באותו תיק הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין.

...

אף כי סבורני כי יש מקום להשית על הנאשמים ענישה מוחשית, במרכזו של מתחם הענישה, לנוכח נסיבותיהם האישיות ימוקמו הם בתחתית המתחם.

לאור האמור אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר של כל אחד מן הנאשמים.

הנני מורה על חילוט הרכב ששימש לביצוע העבירה, רכב מסוג מזדה 3 מספר רישוי 93-263-64 וכספי השוד שנתפסו ומצויים בידי היחידה החוקרת (20,840 ₪ ו- 2,064 ₪ נוספים).

כתב-האישום: הנאשמת הורשעה בעקבות הודאתה בכתב-אישום מתוקן ובו שני אישומים, כדלקמן: באישום הראשון, עבירה של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

רע"פ 5471/15 לסטר נגד מדינת ישראל (19.08.15), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע בגניבה בידי עובד בצוותא וקשירת קשר לפשע.

...

ע"פ (מחוזי י-ם) 4384-09-12 שולם נגד מדינת ישראל (02.01.13), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירת גניבה בידי עובד.

בנוסף, אני מקבל את הטענה שיש לתכשיטים גם ערך רגשי כפי שטענה המאשימה מעבר לערכם הכלכלי.

מסקנה: מכלול השיקולים דלעיל מוביל למסקנה, כי יש למקם את עונשה של הנאשמת ברף התחתון של מתחם הענישה, אך אין כל הצדקה שנקבעה בדין לבטל את הרשעתה, הן נוכח חומרת המעשים והן נוכח העדרו של נזק קונקרטי כנדרש בדין.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי ההרשעה תיוותר על כנה וגוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 220 שעות לתועלת הציבור בהתאם לתכנית שגובשה בידי שירות המבחן.

רקע בהכרעת הדין מיום 5.7.20 הורשעה הנאשמת על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירת גניבה בידי עובד ממעבידו לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירת פריצה לבניין שאינו דירה ובצוע גניבה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין ובעבירת קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

...

לאחר שנדרשתי למכלול השיקולים הרלוונטיים ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40יג'), לרבות למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לנאשם, נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים.

אינני מקבל את טענת ב"כ הנאשמת לפיה יש להקל בעונשה נוכח הענישה שהוטלה על מבצע העבירה בפועל.

סוף דבר אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

העבירה הנאשמת, כבת 29 שנים, הורשעה על פי הודאתה בעבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כך היה למשל במקרה אליו מפנה התביעה (רע"פ 5471/15 לסטר נ' מד"י (19.8.15)), שם דובר בעבירות של גניבה בידי עובד בצוותא וקשירת קשר לפשע, שבוצעו על ידי נאשם שלא נטל אחריות, נקט גישה מניפולטיבית בבית המשפט, והיה בעל עבר פלילי.

...

הערעור נדחה.

לאור מדיניות הענישה הנוהגת, המאפשרת להסתפק בענישה צופת פני עתיד במקרים המתאימים (וגם לגבי גניבת סכומים גבוהים מזה שלפניי), אני קובעת כי המתחם ההולם נע בין עונש הצופה פני עתיד, ובין שנת מאסר.

לפיכך, אני גוזרת את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא תבצע עבירות גניבה ממעביד.