הודאת נאשם ברצח באדישות, חבלה חמורה ונשיאת נשק

השופט א. ואגו, סגן הנשיאה - אב"ד: כללי הנאשם, יליד שנת 2001, הורשע על-יסוד הודאתו, בכתב אישום מתוקן, שהוגש בעקבות הליך גישור שהתקיים אצל כב' נשיאת בימ"ש זה, השופטת ר' יפה-כ"ץ. כתב האישום המתוקן שבו הורשע הנאשם, ייחס לו ביצוע עבירות של רצח באדישות, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"), ונשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק הנ"ל. הסדר הטיעון, אותו ביקשו הצדדים לאמץ, לא כלל הסכמה לעניין העונש שיושת על הנאשם, פרט לכך, שהמאשימה הודיעה, כי תעתור ל- 20 שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, והוא הוגש לעיוננו בישיבת יום 24.12.20, טרם תחילת שמיעת ההוכחות.

במועד שאינו ידוע במדויק, מספר ימים לפני 14.03.20, קשרו הנאשם, נווה, ליאל עמר (להלן: "ליאל"), ורון דהן (להלן: "רון, ושלושתם יחד: "הקושרים"), קשר, לפצוע את המנוח, מתוך כוונה לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום, בכך שליאל ורון יסיעו את הנאשם ונווה לביתו של המנוח, נווה יאיים על המנוח באמצעות כלי נשק, והנאשם ידקור אותו ברגליו.

· תפ"ח (מחוזי חי') 33226-10-18 מדינת ישראל נ' ג'אודת דמלחי, מיום 8.07.20 - מדובר בנאשם צעיר, נעדר הרשעות קודמות, שהורשע, במסגרת הסדר טיעון (לאחר שמיעת חלק מראיות התביעה), בעבירות של הריגה (לפי הדין הקודם), חבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות) ונשיאת נשק.

...

לנוכח כל האמור - בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו ממעשי הנאשם וממידת הפגיעה בהם, ותוך התחשבות במדיניות הענישה הנהוגה, לרבות הכוונת המחוקק להחמרה בעבירות כאלה, במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה, ושקילת הנסיבות שבהן נעברו העבירות וטענות הצדדים - אציע לחבריי להעמיד את מתחם העונש הכולל במקרה שלפנינו, על 10-15 שנות מאסר בפועל.

בנוגע לרכיב הפיצויים למשפחת המנוח - לאור תסקיר שירות המבחן, ומורכבות הנזק, במישורים השונים, סבורני, שיש מקום לפסוק פיצוי כולל, שייעודו המרכזי יהא לטובת האם.

בקשת הסנגור, להטיל פיצוי סמלי, נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם ומשפחתו - אינה יכולה להיעתר, בשים-לב לפסיקה הנוהגת ולשיקולים העונשיים.

ב"כ הנאשם טען כי המקרה של זלוטניק היה חמור ואכזרי יותר, שכן הנאשמת דקרה את המנוחה 20 דקירות בעין וגרמה לה שברים בעמוד השידרה, אך גם בעניינינו, הנאשם דקר את המנוח פעמים רבות בפלג גופו העליון וגרם לו פציעות קשות ביותר.

לעניין זה ראו גם קביעתו של בית המשפט העליון בעיניין אנאטאפאק הנ"ל (שאליו הפנה ב"כ הנאשם) כי לצד ההחמרה בענישה בגין רצח באדישות, יש צורך ב"שמירה על מדרג ענישה ראוי אל מול מקרי רצח חמורים אף יותר, המבוצעים ביסוד נפשי של כוונה".

ב"כ המאשימה הפניתה בטיעוניה לעניין עבדל קאדר בהקשר של קביעת מיתחם עונש מצומצם בעבירות רצח, אך ראינו לנכון להתייחס גם לעובדות של אותו מקרה ולעונש שהוטל שם. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות רצח (בכוונה) ונשיאת נשק.

בגזר הדין נקבע כי "החומרה הגלומה בעבירת נשיאת הנשק כשלעצמה, נובעת בין היתר מהסיכון הממשי כי המחזיק בו יתפתה לעשות שימוש בנשק, גם אם מתוך תחושת לחץ, וסיכון זה אכן היתממש בעניינינו". אומנם במקרה שלפנינו מדובר בסכין ולא בנשק חם, אך בחירתו של הנאשם לחזור לזירה כשהוא מצויד בסכין ולחדש את העימות עם המנוח, מהוה שיקול לחומרה.

...

במקרה דנן, בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, אנו סבורים שהפיצוי שראוי להטיל על הנאשם הוא 258,000 ₪.

בנסיבות המקרה שלפנינו, בהתחשב בתקופת המאסר הארוכה שהוטלה על הנאשם, בהודייתו ובכך שבאופן מעשי עבירת החזקת הסכין נבלעת בעבירה העיקרית, החלטנו להפעיל את המאסר על תנאי בחופף לעונש המאסר בגין עבירת הרצח.

לפיכך, גוזרים אנו על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 27 שנים.

ב"כ הנאשם הפנה בין היתר גם לתפ"ח 45953-01-21 מדינת ישראל נ' ג'ריפאת (18.07.22), שניתן על ידי מותב זה, שם צוינו הדברים הבאים: "אין ספק שהרפורמה בדיני ההמתה, שכללה העלאת העונש המרבי בגין עבירות המתה באדישות למאסר עולם נועדה להחמיר בענישתם של מבצעי עבירות אלה, בנסיבות שקיימו בעבר את יסודות עבירת ההריגה, שהעונש המרבי לצידה היה 20 שנות מאסר בפועל. כפי העולה מדו"ח הצוות לבחינת עבירות ההמתה בחוק העונשין (אוגוסט, 2011), דו"ח אשר עמד בבסיס תיקון 137 לחוק העונשין, מתבקש, לאור הפגיעה החמורה בערך חיי אדם, שעבירת הרצח הבסיסית (ולא רק זו המבוצעת בנסיבות מחמירות), תאופיין בעמדה נפשית שלילית מובהקת, ביסוד נפשי מגונה כלפי הערך של חיי אדם. "החשיבות העליונה של הערך של חיי אדם, כפי שהיא עולה מן המסורת היהודית-דמוקרטית ומפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, צריכה להתבטא בגינוי חמור וחד-משמעי של מעשה כזה. גינוי כאמור מחייב, שהעבירה תיקרא "רצח", ושהעונש בצידה יעביר אף הוא מסר של חומרה מיוחדת –מאסר עולם כעונש מירבי".

במסגרת תפ"ח (חיפה) 2690-09-19 מדינת ישראל נ' חוג'יראת (7.2.22) נדון עניינו של הנאשם 1, שהורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של רצח באדישות לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, וכן בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירות נשק.

בתפ"ח 49705-06-20 מדינת ישראל נ' שלו מורי (27.12.21), הורשע הנאשם, צעיר כבן 19, על-יסוד הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו ביצוע עבירות של - רצח באדישות לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין ונשיאת נשק.

...

אין בידי לקבל את טענתו של ב"כ הנאשם הגורסת כי תופעת האלימות הפושה במחוזותינו נוגעת במרבית המקרים לשימוש בנשק חם. אנו עדים לעיתים תכופות מידי לאלימות קשה המתפתחת תולדה לקטטה ו/או תגרה בין משפחות ו/או אנשים תוך שימוש בסכינים, אלות, זיקוקים, אבנים, כלי רכב ואף נשק חם, המתפרצת לעתים תכופות וגובה חיי אדם.

לסיכום פרק זה, מתחם העונש ייקבע בהתאם לעבירה בנסיבותיה.

לסיכום אציע לחברותיי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 14 שנות מאסר בפועל, שמניינן החל מיום מעצרו בתיק זה, קרי - מיום 12.09.20 (למעט התקופות בהן ריצה הנאשם עונשי מאסר בפועל במסגרת תיקים אחרים, שלא יובאו במניין ימי המעצר).

הנאשם 1: אני יודע איך תוקן כתב האישום המקורי ומודה באמור בו. אני יודע שבית המשפט בד"כ מכבד הסדרי טיעון, אך לא כפוף לו. הנאשם 2: אני יודע איך תוקן כתב האישום המקורי ומודה באמור בו. אני יודע שבית המשפט בד"כ מכבד הסדרי טיעון, אך לא כפוף לו. <#3#> הכרעת דין לאור הודאת הנאשם 1 בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, אנו מרשיעים אותו בשתי עבירות של ניסיון רצח, שתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות חמורות, נשיאת נשק וקשירת קשר לבצוע פשע.

הנאשם במעשיו גילה תעוזה רבה ואדישות לחיי אדם, כאשר פעם אחר פעם ניסה לרצוח את אילן עמר תוך זילזול באפשרות שגם אחרים יפגעו.

...

בצד השיקולים לקולא שקלנו את הודאתם של הנאשמים ונטילת האחריות העולה מהודאה זו. מקבלים אנו את דברי ב"כ הנאשם 1, יש לתת את המשקל הראוי לעובדה שהחלטתו של הנאשם 1 להמית את אילן עמר, נבעה מיריות שירה האחרון לעברו, כל זאת בשל סירובו של הנאשם 1, לאפשר כניסה בחינם למועדון השייך לו. עוד שקלנו לקולא, כי לפני המדובב ציין הנאשם 1 שבכוונתו לפתוח דף חדש וכי הסכמתו של הנאשם 1 לעונש שאינו מצוי ברף התחתון, מגלמת את החרטה שלו ואת ההבנה שהוא צריך לשלם את חובו לחברה.

לאחר ששקלנו את השיקולים השונים, ולנגד עינינו העונש המרבי לצד כל אחת מהעבירות בהן הורשע כל אחד מהנאשמים, מוצאים אנו לכבד את הסדר הטיעון כדלקמן: לפיכך אנו גוזרים על הנאשם 1, זיו דגו, את העונשים הבאים: 15 שנים ו-שישה חודשים מאסר בפועל שתחילתו מיום מעצרו בתיק זה (5.3.12).

אנו גוזרים על הנאשם 2, שמעון בוסקילה, את העונשים הבאים: 15 חודשים מאסר בפועל שתחילתו מיום מעצרו בתיק זה (22.4.12).

כללי הנאשם הורשע, על פי הודייתו, בעבירות של רצח באדישות (2 מקרים), לפי ס' 300 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי ס' 333+335 לחוק; וכן נשיאת נשק, לפי ס' 144(ב) רישא לחוק.

נזכיר, כי הסדר טיעון – קל וחומר כשהוא מושג ומוצג על רקע קשיים ראייתיים – הוא נתון משמעותי בגזירת הדין; הוא מוסד שיש אינטרס צבורי בקיומו והוא חלק מהשיטה האדברסרית, הגם שלצד זאת נקבע כי בית המשפט אינו "חותמת גומי". על בית המשפט לשים לנגד עיניו שכיבוד הסדרי טיעון הוא אינטרס לגיטימי שאם לא כן עלול לחול כירסום במעמדו של מוסד זה. בפסיקה אף ניתן משקל משמעותי לאנטרס ההסתמכות של הנאשם אשר הודה במיוחס לו מתוך ציפייה כי הודאתו תביא לקבלת הסדר הטיעון (וראה בנידון האמור בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נז (1), 577; ע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל (1.11.10); ע"פ 5845/14 אסט נ' מדינת ישראל (20.4.16); ע"פ 2021/17 מצגר נ' מדינת ישראל (30.4.17)).

...

סוף דבר, אנו בוחרים לאמץ את ההסדר.

משכך, אנו מורים על השתת רכיבי הענישה הבאים על הנאשם: (-) מאסר בפועל לתקופה של 15 שנים.

בנוגע למאסר שהוטל על הנאשם בת.פ. (שלום עכו) 11325-05-20 ביום 17.1.24 למשך 6 חודשים בפועל החל מאותו מועד – אנו מורים כי 3 חודשים מתקופה זו (6 חודשי המאסר) ירוצו בחופף לעונש המאסר לעיל (15 שנות המאסר) ו 3 חודשים ירוצו במצטבר; (-) מאסר לתקופה של 12 חודשים, על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירת נשק או אלימות מסוג פשע; (-) מאסר לתקופה של 8 חודשים, על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת אלימות או נשק מסוג עוון; (-) פיצוי לאלמנתו של המנוח אחמד בסכום של 100,000 ₪; וכן פיצוי בסכום של 100,000 ₪ לטובת אמם של המנוחים.