בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, פריצה לרכב בכוונה לגנוב – עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום תוך הפקת רווחים או טובות הנאה – עבירה לפי סעיף 40(ג)(2) לחוק שירותי תשלום, תשע"ט – 2019 (להלן: "חוק שירותי תשלום"), נטילת/ החזקת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו / לאפשר לאחר להשתמש בו – עבירה לפי סעיף 40(ב)(1) לחוק שירותי תשלום.
יפים דברי כב' השופט י' עמית בבש"פ 45/10 מסארווה נ' מדינת ישראל (8.1.10), אשר נאמרו אמנם במסגרת הליכי מעצר, ואולם כוחם יפה אף לסוגיית הענישה:
"... חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי יאמוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחיסרון הכיס שנגרמו למי שניפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה".
סימן ה'1 לפרק יא' לחוק העונשין אשר הוסף בתיקון מיוחד לחוק העונשין, יועד כולו לעבירות הקשורות בכלי רכב וכולל עבירות : גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות, פגיעה ברכב, פריצה לתוך רכב, החזקת כלי פריצה לרכב, פירוק חלקים מרכב וגניבה מרכב.
רע"פ 4338/15 פראג'י כהן נגד מדינת ישראל (23.6.15): נאשם מבוגר, בעל עבר פלילי, בעל בעיות רפואיות, נימסר תסקיר חיובי, שממליץ על הארכת עונש המאסר המותנה, אשר הורשע בעקבות הודאתו בעבירות של פריצה לרכב, בדרך של ניפוץ החלון, גניבה מרכב וגניבה ממנו נדון לענישה כוללת בת 12 חודשים – 6 חודשים בגין התיק יחד עם 6 חודשים מותנים הופעלו, כמו כן נשקלו שיקולים מקלים נוספים.
...
נוכח עקרון ההלימה ופסיקה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם ביחס לאירוע מושא כתב האישום המתוקן נע בין עונש של 14 חודשי מאסר בפועל לבין עונש של 30 חודשי מאסר בפועל ברף העליון.
באשר לעונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם הרי שיש ליתן משקל בסופו של דבר להודאת הנאשם גם אם חלק מפרשת התביעה נשמע.
אשר על כן אני גוזרת את עונשו של הנאשם לעונשים הבאים :
22 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 15.11.21 .