בעיניינו של נאשם 1 עתרה המאשימה בהתאם להסדר הטיעון לעונש של 48 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס, פיצויים לנפגעי העבירה (בהתאם לפירוט שערכה בעיניינו של כל נפגע) וחילוט מכשיר הטלפון הנייד בו עשה שימוש לצורך עבירת השמדת הראיה.
בנוסף, בכדי לבסס את טענתו לפיה לא נהוג להטיל עיצום כספי בבית הדין הצבאי, צרף ב"כ נאשם 2 גזר דין של נאשם שהורשע בבית הדין הצבאי בעבירה של גרימת מוות ברשלנות במסגרתו הוטל על הנאשם עונש של 7 חודשי מאסר ללא רכיב של פיצוי (עורף (מרכז) 37/13 התובע הצבאי נ' סמ"ר מ. מ [פורסם בנבו, 16.6.2013]).
בקביעת עונשם של הנאשמים, נתתי משקל גם להודאת הנאשמים, הודאה שיש בה משום קבלת אחריות וחסכון מסוים בזמן שפוטי; לפגיעה בחירות שחוו במהלך תקופת המעצר והשהות בתנאים מגבילים; לנזק שניגרם עד עתה לנאשמים כתוצאה מבצוע העבירות, לרבות ההדחה מהשרות והפגיעה בעסוק; לפגיעה של העונשים בנאשמים ובמשפחתם, לכך שמדובר בנאשמים ללא עבר פלילי, לגילם הצעיר של הנאשמים ולנסיבות החיים האישיות והמשפחתיות של כל אחד מהם.
...
באשר לרכיב הקנס, סבורני כי יש לקבל את עמדתה העקרונית של המאשימה.
סבורני כי לא היה מקום "להפתיע" הנאשמים בעניין זה במהלך הטיעונים לעונש.
מה עוד, שסבורני כי אין הכרח במקרה זה לחלט את הטלפונים הניידים, וזאת בכפוף לכך שעובר להחזרתם לידי הנאשמים או מי מטעמם, יימחקו הסרטונים בהם תועדו המעשים מושא תיק זה.
לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את כלל השיקולים לחומרה ולקולה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1
א. 48 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.
