(נאשם 1)
רקע כללי: ההליך וטיעוני הצדדים לעונש
נגד הנאשם 1 (להלן: "עובד"), וחברו הנאשם 2 (להלן: "אהרון") הוגש כתב אישום המייחס לעובד עבירה של הפקרה לאחר פגיעה בתאונת דרכים, לפי סעיף 64 א (ב) ביחד עם סעיף 40 לפקודת התעבורה, ונגד שניהם גם יחד – עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, מסירת ידיעות כוזבות בקשר לעבירה מסוג פשע ושיבוש מהלכי משפט; כל זאת - לאחר שעובד שלח את אהרון אל המישטרה החוקרת, על מנת שהאחרון יקח על עצמו את ההפקרה האמורה, במקומו של עובד, על כל המשתמע מכך.
האדם הסביר, הנורמאטיבי, הצופה מן הצד, בדיעבד, על מעשה ההפקרה לאחר פגיעה, אינו יכול שלא לסלוד מן ההיתנהגות הזו: הינה, שוכב לו הנפגע מן התאונה, על הכביש, מתבוסס בדמו, נאנק מכאבים, ואילו הנהג – תחת לעזור, תחת להזעיק עזרה – בורח מן הזירה, על מנת למלט עצמו מחיוב אפשרי בעונשין.
על פי עובדות כתב האישום על פיהן הורשע הנאשם, האחרון נהג ברכב, ובהגיעו למעגל תנועה, הגיח לפתע מצדו של הרכב קטין בן 9, שרכב על אופניו.
זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי "...זמן ההפקרה מצומצם יותר ויש בכך כדי למנוע תוצאות חמורות... יש מקום להבחין בעיניין העונש בין עזיבה מוחלטת של הזירה לבין עזיבה וחזרה".
במסגרת ת"פ (מחוזי י-ם) 34054-12-12 מדינת ישראל נ' סרחאן (ניתן ביום 22.1.14) הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה.
...
בית המשפט העליון, בדונו בערעורו של ברבי הלז, קבע אחרת, כהאי לישנא:
"במקרה דנן נכון לסווג את שרשרת המעשים והעבירות שביצע ברבי כאירוע אחד. אירוע זה כולל הן את שלוש עבירות גרימת המוות בנהיגה רשלנית; הן את עבירת ההפקרה לאחר הפגיעה; הן את עבירת שיבוש מהלכי משפט; הן את עבירת ההדחה בחקירה; והן את עבירות הסמים... מעשיו השונים של ברבי נובעים זה מזה והתבצעו כולם בסמיכות וברצף של זמן ומקום... מכאן, שהשתלשלות המעשים והעבירות שביצע ברבי נמשכה פרק זמן קצר והתרחשה בתוך תא שטח של כ-500 מ"ר... המסקנה כי שרשרת המעשים שביצע ברבי מהווה אירוע אחד מתחזקת ונסמכת ברובה על העובדה שמעשיו של ברבי נובעים מאותה התרחשות העבריינית, באופן כשהם קשורים האחד לקודמו, ומקיימים הן רצף כרונולוגי צמוד והן רצף לוגי – עברייני, כך שהם מותנים האחד בשני, ובעיקר בהתרחשותו של המעשה העברייני הראשון בזמן, הוא תאונת הדרכים".
אין חולק, כי במקרה של ברבי חלפו רק שלושה ימים מיום התאונה ועד למעצרו לאחר ניסיון השיבוש וההדחה, ואילו במקרה דנא, של עובד, חלפו, כאמור, מספר חודשים מאז התאונה ועד לשיבוש ולמסירת הידיעות הכוזבות במשטרה על ידי אהרון, לאחר שקשר קשר עם עובד, הגיבור הראשי של פרשה זו.
ואולם, האם די בפרט זה, הכרונולוגי, כדי לשנות? על פי הפסיקה, התשובה שלילית.
מתחם הענישה שנקבע לעיל מלמד על כך, שבדרך כלל – מי שמפקיר פצוע לאנחות, להתבוסס בדמו ובכאבו על הכביש – יגיע בסופו של דבר אל בית הסוהר.
גם אם חלילה, במקרים קיצוניים ובאין מנוס, ישלח הפוגע שעצר והושיט יד, אל בית הסוהר, הרי שתקופת המאסר תהיה קצרה בהרבה, ללא ספק, אילולא פעל כ"בן אדם".
סוף דבר: סעו בזהירות, ולעולם, בראש ובראשונה – מן הטעם המוסרי, אך גם מן הבחינה התועלתנית – אל תפקירו את הפצוע.
