הודאת נאשם בעבירות סמים והחזקת נשק

כך למשל: ע"פ 1059/21 פלוני נ' מדינת ישראל (29.4.2021) - הנאשם הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של החזקת נשק ואביזר תחמושת לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין; ירי מנשק חם שלא כדין לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

רע"פ 322/15 חן ג'אנח נ' מדינת ישראל (22.1.2015) - הנאשם הורשע בבית משפט השלום בראשון לציון בעבירות של החזקת אגרופן או סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין ועבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+ 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, וזאת במסגרת שני כתבי אישום.

...

בנסיבותיו של הנאשם 2 נחה דעתי כי יש למקם את עונשו ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

במסגרת רע"פ 4105/06 באסל גאבר נ' מדינת ישראל (2.1.2007) עמד בית המשפט תכליתן של הוראות אלה: "הוראות אלה תכליתן הכוללת כפולה – מחד גיסא מניעת עבירות והעמדה לדין על מעשי עבירה, ומאידך גיסא ענישה... הוראת סעיף 39, בה עסקינן, היא ההוראה העונשית, ועניינה הרשות הנתונה לבית המשפט לחילוט החפץ ששימש לעבירה או כשכר עבירה; ועל החלטת בית משפט לעניין זה ניתן לערור לפי סעיף 38א לבית המשפט המחוזי, וברשות לבית משפט זה. יש להטעים כי סמכות בית המשפט לפי סעיף 39 היא סמכות שבשיקול דעת". במסגרת ע"פ 6234/03 מדינת ישראל נ' מראד זיתאווי (9.3.2005) עמד כב' השופט א' א' לוי על התנאים להפעלת סמכות החילוט: "השילוב שבין הסעיפים מלמד כי הפעלתה של סמכות החילוט מותנית בקיומם של תנאים מצטברים אלה: בחפץ שנתפש בוצעה עבירה או עומדים לבצע עבירה; בעל החפץ הורשע בדינו והרשעתו מתייחסת למעשה שנעשה בחפץ או לגביו (ע"פ 623/78 סורני נ' מדינת ישראל, פ"ד לג 523, (3); ע"פ 4148/92 חוסין מועד נ' מדינת ישראל, לא פורסם). סעיף 39(א) לפקודה אשר נועד לפגוע בזכות קניינו של העבריין קובע כי דינו של החילוט כדין עונש שהוטל על הנאשם, וככל הוראה עונשית יש להעניק לה פרשנות מצמצמת, הואיל והיא נועדה לפגוע במעורבים במעשה הפלילי עצמו, ולא באלה שאין להם זיקה אליו או שזיקתם רופפת (ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238)". עוד נקבע שם כי משמדובר באחד מרכיבי הענישה, בית המשפט נדרש לשקול את השלכות החילוט והשתלבותו בענישה הכוללת הנגזרת על נאשם: "אכן, המכונית שימשה בידי המערער כלי בלעדיו היה מתקשה להפיל את המתלוננת ברשתו ולבצע בה את העבירות בהן הורשע. אולם, אותה סמכות חילוט היא סמכות שברשות, ובטרם יעשה בה בית המשפט שימוש, הוא מצווה לתת את דעתו גם על השלכותיה, וכיצד היא משתלבת במערך רכיביו האחרים של העונש. אכן, בנסיבות אחרות ראוי גם ראוי היה להורות על חילוט המכונית, אולם משנגזר למערער עונש מאסר, אותו אני מציע להאריך, סבורני כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע כי בחילוט גלומה הכבדה מעבר לנדרש, ועל כן נכון להימנע ממנה". ראו גם ע"פ 9104/20 מדינת ישראל נ' דוד טבצ'ניקוב (4.3.2021), שם קבע כב' השופט י' אלרון כי: "...סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט רכוש על פי סעיפים 32 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, היא סמכות שבשיקול דעת, אשר הפעלתה תלויה בין היתר בהשלכות חילוט הרכוש ובהשתלבותו במערך הענישה הכולל שיושת על הנאשם". לעניין בחינת מהותה ועצמתה של הזיקה בין הנכס לבין ביצוע העבירה ראו ע"פ 1000/15 אבו אלחווה נ' מדינת ישראל (3.7.2015).

היות שרכבו של נאשם 2 (מ.ר 17-356-75) שימש את הנאשמים לביצוע עבירות נשיאת הנשק, אני מורה על חילוטו לטובת אוצר המדינה.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום כדלקמן: בת"פ 68119-07-17 הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, בנגוד לסעיפים 7(א) + 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

לנאשם 14 הרשעות קודמות בגין עבירות סמים, החזקת נשק, אלימות והפרות הוראות חוקיות.

...

סוף דבר אשר על-כן, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: בתיק 68119-07-17 אני מורה על חידוש המאסר המותנה בן 3 חודשים כפי שהוטל על הנאשם בתיק 42176-05-15 בבית משפט השלום בקריית גת ביום 6.3.14 וזאת למשך שנתיים מהיום.

אני מורה על חידוש המאסר המותנה בן 6 חודשים כפי שהוטל על הנאשם בתיק 21467-01-14 בבית משפט השלום בקריית גת ביום 8.6.14 וזאת למשך שנתיים מהיום.

בתיק 42176-05-15 אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים מהיום לבל יעבור עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בשורה של עבירות סמים ועבירה של החזקת נשק.

...

במקרה שבפני, בהתחשב במידת הפגיעה בערך המוגן, בכמות הסם, סוגו, בעובדה לפיה מדובר ב-3 מקרים רצופים, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת אני סבור כי מתחם הענישה לכל האישומים נע בין 9 ל-24 חודשי מאסר.

בית המשפט העליון החמיר בעונשו של הנאשם והשית עליו 8 חודשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח ופסק: "לא נתערב בנסיבות במתחם שקבע בית המשפט קמא, וכיוון שכערכאת הערעור איננו ממצים את הדין גם נלך כברת דרך לקראת המערער במובן המאסר בפועל... החלטנו להעמיד את המאסר בפועל על 8 חודשים, בניכוי ימי המעצר, ולדעתנו זה הרף הנמוך ביותר האפשרי בנסיבות". בע"פ 1505/14 אחמד לידאוי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/11/14) נדון עניינו של המערער אשר הורשע בהתאם להודאתו, בעבירות נשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והחזקת רכוש החשוד כגנוב.

לאחר שקלול מידת הפגיעה בערך המוגן, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת אני קובע כי מתחם הענישה לעבירה של החזקת נשק נע בין 8 ל36 חודשי מאסר בפועל.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של החזקת נשק, אבזרי נשק ותחמושת - עבירה לפי סעיף 144 (א) רישא + סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7 (א) +7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), וסחר בסם מסוכן- עבירה לפי סעיף 13 + 19א לפקודה.

...

עם זאת, אני סבורה שהמשקל שיש לתת לנסיבותיו האישיות של הנאשם (לרבות הפגיעה בו ובמשפחתו) קטן מן האינטרס הציבורי הכרוך במלחמה בנגע הסמים.

נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 60 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

אני מורה על חילוט הנשק והתחמושת והשמדת הסמים.

על יסוד הודאתו הורשע הנאשם בעבירות הבאות: שתי עבירות החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים"); ועבירה של סחר בסמים מסוכנים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 13 לפקודת הסמים.

ב"כ המאשימה נימקה עתירתה העונשית בנימוקים הבאים: חומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם ומידת פגיעתן בערכים המוגנים; בעבירות החזקת נשק יש מקום ליתן משקל בכורה לעיקרון ההרתעה על פני עקרונות אחרים כמו נסיבותיו האישיות של הנאשם; כמות אמצעי הלחימה שהחזיק הנאשם ופוטנציאל הנזק המשמעותי העלול להגרם מהם, בשים לב למאפייניהם הקטלניים; מסוכנות הנאשם הנלמדת מהחזקתם של אמצעי הלחימה; הנאשם החזיק באמצעי הלחימה במחסן המצוי בבניין מגורים, באופן שסיכן את הבאים בשעריו; כמות הסמים שהחזיק הנאשם ופוטנציאל הנזק לבריאות כתוצאה מהחזקתם ומן הסחר בהם; המניע לבצוע העבירות – בצע כסף; הנאשם נעדר עבר פלילי אך בעל עבר תעבורתי עשיר ומרצה עונש של 4 חודשי מאסר בגין הרשעה בתיק תעבורה; נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובפרט היותו אב לארבעה ילדים קטנים, כשהצעיר בהם נולד במהלך ההליך המשפטי.

...

בית המשפט העליון עמד לא אחת על חומרתן היתרה של עבירות נשק, בין היתר, בשל הסכנה כי הנשק המוחזק יועבר בסופו של דבר למי שמתכוון לעשות בו שימוש לפעילות עבריינית או לפעילות טרור (ע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19.1.2014); ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל פסקה 5 (4.12.2011)).

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לערכים החברתיים המוגנים ולעוצמת הפגיעה בהם, תוך מתן משקל למכלול נסיבות האירוע, ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם באירוע זה, בהתייחס לעבירות הנשק והסמים גם יחד, נע בין 46 ל-60 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כמפורט לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 12.7.2022.