רקע
הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"), יליד 1994, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) + 25 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), מעשי פזיזות ורשלנות ברכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק, פירוק רכב, לפי סעיף 413ד(ב) לחוק, שינוי זהות של רכב לפי סעיף 413ט לחוק והשמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק.
על פי התסקיר, לנאשם שני תיקים פתוחים נוספים בגין חשד לבצוע עבירות איומים, היזק לרכוש, הפרעה לשוטר והחזקת סמים, אשר בוצעו טרם כניסתו לטפול בקהילה.
בהמשך, הנאשם ברח מהשוטר, ובעודו נוהג ברכב, סיכן עוברי אורח ונהגים נוספים בכך שנסע במהירות מופרזת, נגד כיוון התנועה, פגע בשני כלי רכב, עלה עם הרכב למדרכה, ובהמשך היום נסע לשטחי הרשות ומכר את הרכב לשם מניעת השמוש בו כראיה.
...
המאשימה, טענה כי לחובת הנאשם הרשעות קודמות בשל העדר מן השרות, בגינן ריצה עונשי מאסר, ומהתסקירים בעניינו עולה כי חרף הזדמנויות חוזרות ונשנות, הנאשם לא השלים את הטיפול ומצבו אף התדרדר והומלץ על השתת עונש מוחשי ומציב גבולות; המאשימה סבורה, כי יש באמור ללמד על מסוכנותו הרבה של הנאשם ולאור כל האמור לעיל, יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף האמצעי של המתחם המוצע, מאסר מותנה, פסילה למשך 5 שנים, פסילה מותנית, קנס ופיצוי הולם למתלוננים (הכספרית שבסניף הדואר ושני בעלי הרכבים שרכביהם ניזוקו ממנוסת הנאשם).
נוכח גילו הצעיר של הנאשם, ועל מנת לעודד אותו לחדש את הניסיון השיקומי בו הוא הצליח במשך כשנה, אך בסופו של דבר נכשל, אני סבור שבמקרה זה נכון לחרוג במעט לקולא ממתחם הענישה אותו קבעתי, משיקולי שיקום וכיוון שיש סיכוי שלאחר שירצה הנאשם את עונשו הוא ישתקם, ולהשית על הנאשם עונש של 13 חודשי מאסר בפועל.
על כן, אני סבור שיש לחייב את הנאשם לפצות את כל אחד מבעלי הרכבים בסכום של 1,000 ₪.
גזירת העונש
אשר על כן הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 13 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו, מיום 2/3/15 עד ליום 16/6/15.
