ת"פ (ראשל"צ) 16887-05-15 מ"י נ' אלמליח, (1.10.13) – במסגרת הסדר טיעון, הורשע הנאשם עפ"י הודאתו בעבירות של הפרת צו שנועד להגן על אדם, איומים, תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה ותקיפת סתם.
...
עם זאת, מצאתי כי מדובר בנאשם אשר האירוע המתואר בכתב האישום אינו אופייני כלל וכלל למסכת חייו, ומהווה אירוע קיצוני ביותר בנוף חייו, תוך שהנאשם מתקשה להבין כיצד נקלע אליו, ומביע צערו שוב ושוב, גם באוזני המתלונן ואף באולם ביהמ"ש. הנאשם מצא לנכון לתאר עד כמה חש בושה לאור האירוע, ושוכנעתי לחלוטין כי מדובר בהתנצלות כנה ואמיתית, מעמקי ליבו של הנאשם.
אני סבורה שאף שיתוף הפעולה המלא של הנאשם עם גורמי הטיפול, יחד עם נכונות לקבל כלים להתמודד עם מצבי משבר עתידיים, ככל והנאשם ימצא עצמו שוב בסיטואציה דומה, מלמדים אף הם על החרטה הכנה ונטילת האחריות של הנאשם.
לאחר ששקלתי כל זאת, באיזון הראוי, שבין מכלול השיקולים כפי שפורטו, ובהם האינטרס החברתי בדבר הגנה על קשישים, תוך התחשבות בהליך השיקום המשמעותי בו לוקח הנאשם חלק, והכל כפי שפורט בהרחבה לעיל, וכן בהתחשב בעובדה כי הנאשם שהה במעצר מאחורי סורג ובריח במשך כ – 30 יום, ותחת פיקוח מעצר במשך שנה, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.
