הודאת נאשם בנשיאת נשק והובלתו בניגוד לחוק העונשין

הנאשם הואשם בעבירה של נשיאת נשק (לפי סעיף 144(ב) רישה וסיפה בצרוף סעיף 144(ג)(1) בחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן – החוק)), בעבירה של החזקת נשק (לפי סעיף 144(א) רישה וסיפה בחוק) ובעבירה של שבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 בחוק).

עבירת החזקת נשק נעברה בכך שעל-פי הודאת הנאשם, הוא החזיק בו במשך כחודש וחצי ואילו העבירה של נשיאת נשק נעברה בנשיאת הנשק ובהובלתו מהמכולה, שבה לטענתו הוסתר במשך כחודש וחצי, עד מקום תפיסת הנשק והנאשם.

טענה נוספת שטען בא-כוח הנאשם היא, כי הנאשם לא נתפס בעודו בתוך הרכב ולכן לטענתו, בנגוד לטענת המאשימה, לא ניתן ללמוד כי התכוון להמשיך לנסוע עם הנשק ברכבו אל מקום אחר.

...

בהתאם לכך, הנאשם מורשע כי עבר עבירה של נשיאת נשק (לפי סעיף 144(ב) רישה וסיפה בצירוף סעיף 144(ג)(1) בחוק) ועבירה של החזקת נשק (לפי סעיף 144(א) רישה וסיפה בחוק).

הנאשם מורשע גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 בחוק), אשר לגביה לא הייתה מחלוקת.

העבירות שבעשייתן הורשע הנאשם עניינן החזקת נשק, הובלתו ונשיאתו שלא כחוק, בנגוד לסעיפים 144(א) רישא וסיפא ו- 144(ב) וכן סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין או "החוק") וגניבה, בנגוד לסעיפים 383, 384 ו-29(ב) לחוק העונשין.

עונש שזה הוטלו על הנאשמים בהתאם להודאתם בביצוען של עבירות שעניינן רכישת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט (לנאשם 2 בלבד).

...

אחר הדברים האלה, ומבלי להביע עמדה כלשהי ביחס לעונש הראוי להיגזר על הנאשם, מצאתי (במסגרת החלטתי מיום 6 אוקטובר 2019) לנכון להפנות את הנאשם אל הממונה על עבודות השירות, על מנת שיבחן אם הנאשם כשיר לריצוי מאסר על דרך של עבודות השירות.

לאור המקובץ, ולאחר שבחנתי את הערכים החברתיים שבהם פגעו מעשיו של הנאשם, את מידת הפגיעה בערכים הללו, את מדיניות הענישה הנהוגה בכגון דא ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, תוך שימת דגש על החזרתו של כלי הנשק וכנגזרת מכך הקטנת "פוטנציאל הנזק" מצאתי לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 9 חודשי מאסר שיכול שירוצו בדרך של עבודות שירות לבין 3 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים.

על עקרון האחידות בענישה עמד כב' השופט מ' מזוז במסגרתו של ע"פ 1987/15 דורי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.8.15) בציינו כדלהלן: "...אכן עקרון אחידות הענישה, מורה כי יש להחיל על עבריינים שהורשעו בעבירות דומות ובמערכת נסיבתית דומה, ובעיקר כאלה המורשעים במסגרת פרשה אחת, שיקולי ענישה דומים... ברם, כפי שנקבע לא פעם, מלאכת קציבת העונש איננה בגדר יישום נוסחה אריתמטית מדויקת, אלא פרי איזונים בין מכלול רחב של נתונים ושיקולים הצריכים לעניין. "עקרונות הענישה משלבים ערכים חברתיים כלליים לצד נסיבות אישיות קונקרטיות של הנאשם, בין כאלה הקשורות בביצוע העבירה ובין כאלה שאינן קשורות בביצוע העבירה. הענישה היא לעולם ענישה אינדיווידואלית הנגזרת מהנסיבות והשיקולים הפרטניים שבכל מקרה לגופו... על כן קשה עד מאוד, ולרוב אף בלתי אפשרי, לבודד ולכמת את המשקל שניתן במסגרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית לכל נתון ונתון בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, וממילא קשה להשוות בין גזרי דין שניתנו לנאשמים שונים ובנסיבות עובדתיות ואישיות שונות ...יתר על כן, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול. השיקול בדבר אחידות הענישה הינו שיקול אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול על מנת להגיע לתוצאת מאוזנת המגשימה את תכלית ההגנה על עניינו של הציבור והפרט..." עיינתי עיין היטב בחלקו של גזר הדין (שהותר לעיוני) ושניתן בעניינו של ע.מ. (ת"פ 11216-10-18, מיום 15.8.19)).

האקדח הנו כלי שמסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם, המחסניות והכדורים הנם אביזר ותחמושת התואמות לכלי זה. במעשים המתוארים לעיל, נשא הנאשם את הנשק, האביזר והתחמושת, בלא רשות על פי דין להחזקתם ולנשיאתם עבירות בנשק (נשיאה) - עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין.

הנאשם הורשע בהודאה בגין עבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות נשק (הובלה), בנגוד לסעיף 144(ב) רישא + סיפא לחוק העונשין.

...

לאחר ששקלתי את הפגיעה בערכים המוגנים, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, באתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שבהן הורשע הנאשם, נע בין 18-36 חודשי מאסר בפועל, וכן עונשים נלווים.

בשקלול כל האמור לעיל, אינני סבורה כי יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם, ויש לגזור את עונשו של הנאשם בסמיכות לחלקו הבינוני של המתחם, וזאת בעיקר מפאת גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הריני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: · 20 חודשי מאסר בפועל, אשר ימנו החל ממעצרו ביום 04.12.2021.

רקע: הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק, בנגוד לסעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977.

בנגוד לפרשות שנידונו בפסקי הדין הנ"ל, הנאשם לא נשא את הנשק, הובילו או סחר בו. הנאשם לא החזיק את הנשק על גופו, לא שהה עמו ברחובה של עיר, ולא נטען כי הנשק היה טעון ומוכן לירי.

...

לאור האמור, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנהוגה (ראו: ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל 30/12/2009, רע"פ 5921/08 רג'בי נ' מדינת ישראל 6/5/2009, ע"פ 7955/06 כרכור נ' מדינת ישראל 1/1/2007, ע"פ (חי') 4318-10-11 מדינת ישראל נ' רפאלוב 5/1/2012, ת.פ. (מחוזי י-ם) 207/08 מדינת ישראל נ' בלטי 2/11/2008, עפ"ג 22065/09 מדינת ישראל נ' ריאד 26/10/2009, ת"פ (מחוזי חי') 4206-01-09 מדינת ישראל נ' עלוואי 3/3/2010, ת"פ (מחוזי חי') 10774-06-09 מדינת ישראל נ' אגבריה 21/10/2009, ת"פ (מחוזי נצ') 134/09 מדינת ישראל נ' אמין 3/11/2009, ת"פ (מחוזי נצ') 1074/07 מדינת ישראל נ' שלבי 6/3/2008, ע"פ (חי') 11877-07-09 מדינת ישראל נ' כהן 26/11/2009), נראה לי כי מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר לבין 15 חודשי מאסר בפועל.

בהתחשב במכלול השיקולים האמורים נראה לי כי העונש המתאים לנאשם מצוי לפני מרכז מתחם הענישה.

ביום 14.03.2023 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו במסגרת הסדר טיעון, (בת"פ 12606-07-22 וכן בת"פ 24527-07-22, והורשע בעבירות כניסה וישיבה בישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), בעבירות נשק (החזקה, נשיאה והובלה) לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא + סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן עבירת סחר בנשק שלא כדין לפי סעיפים 144(ב2) + (ג) + 29 לחוק העונשין.

"   (ע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 14.09.2022)‏‏) מדיניות הענישה הנוהגת: כידוע מדיניות הענישה הנוהגת בשל עבירות סחר בנשק, החזקתו, נשיאתו והובלתו בנגוד לחוק, הנה בעלת מינעד רחב, התלויה בנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה, לרבות הנשק עצמו, כמות הנשק הנסחר שלא כדין, פוטנציאל המסוכנות הנשקף ממנו, הקף הפעילות העבריינית במסכת העובדות הכוללת, מאפייניו האישיים של הנאשם, סכויי השקום של הנאשם וכיו"ב. מבין אסופת הפסיקה שהגישו הצדדים, מצאתי להתייחס לחלקם בלבד, וכן להוסיף עליהם, כדלקמן: ע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 14.09.2022) - ערעור המדינה על גזר הדין שניתן ביום 13.07.2022 על ידי בית המשפט המחוזי חיפה (השופט א' סלאמה) בת"פ 19130-12-21 [פורסם בנבו], שם נגזר על המשיב מאסר בפועל של 18 חודשים בעקבות הרשעתו על פי הודאה בנשיאת נשק שלא כדין וכן בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובכניסה ושהייה בישראל בנגוד לחוק.

...

באשר לטענת ב"כ הנאשם כי עסקינן בנאשם המעוניין להשתקם, אכן רצון זה עומד לטובתו ולבטח יעמוד לטובתו בעתיד, אך סבורני כי אין עניין זה כדי לגבור על הצורך בשיקום המרחב הציבורי.

" באשר לטענת ב"כ הנאשם כי אף אדם לא נפגע בשל העבירות שעבר הנאשם הואיל והנשק לא היה "נשק מלוכלך" (לא נעשה בנשק שימוש פלילי או ביטחוני), סבורני כי אין לקבל טענה זו כלל.

סבורני כי ברור לכל, גם למאשימה וגם לב"כ הנאשם, כי אילולא היה נתפס הנאשם במעשיו, הנשקים היו פועלים ויורים בסופו של דבר, שלא כדין, בין אם למטרות חבלניות, למטרות פליליות, עברייניות וכיו"ב. העניין האמור כוחו זהה גם לטענה בדבר משך זמן נשיאת הנשקים, בין אם לזמן קצר או ארוך.