כללי
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
הסדר הטיעון גובש בתום הליך גישור וכלל את תקונו של כתב האישום ואף מתוה עונשי, בגדריו הגבילה התביעה עתירתה לעונש של 5 שנות מאסר (הכולל הפעלת מאסר מותנה בן 8 חודשים) ורכיבי ענישה נלווים, בעוד ההגנה תוכל לטעון באופן חופשי ביחס לכל רכיבי הענישה.
אל מול התמונה האופטימית שתוארה על-ידי גורמי הטיפול במרכז "התחלה חדשה", הפגין שרות המבחן גישה מתונה יותר, וציין כי הגם שנראה שהנאשם עובר הליך שקומי חיובי וממושך מזה כשנתיים, ובשים לב לחומרת העבירות, קיים קושי להמליץ באופן חד משמעי על ענישה שאינה כוללת רכיב של מאסר, ועל כן ההמלצה היא לראות בהליך השיקומי כשיקול אחד מבין שקולי הענישה.
...
נתונים אישיים - נתתי דעתי לנתוני המוצא של הנאשם, ואף שמדובר בנתונים אישיים לא פשוטים, סבורני כי משקלם בקביעת העונש המתאים אינו רב, שכן אלה הובילו להתחשבות מסוימת בעבר, ובמידה רבה - נשחקו תחת "גלגלי ההליכים הקודמים".
שקלול הנתונים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה לפיה אלמלא הליך השיקום, היה מקום לאמץ את עמדת התביעה, כפי שזו שוקללה במסגרת הסדר הטיעון, ולהטיל על הנאשם עונש של 5 שנות מאסר (כולל הפעלת המאסר המותנה).
וכך ציינה הקרימינולוגית, גב' כהן גיל:
"הנאשם מתמיד וממשיך בטיפול, פעם בשבוע פרטני ופעם בשבוע קבוצתי. הוא מתמיד בשניהם, מגיע לזמן. על אף הקושי הכלכלי מתמיד גם בתשלום, וזה חשוב בפני עצמו. הנאשם נמצא באותו מקום תעסוקה, ממשיך ומתמיד. על אף הקשיים שעולים בדרך, ה- 7.10.23 טרף את הקלפים אצל כולם ובטח במי שנמצא בסיכון למצבים של כעס. הנאשם מתמודד במקום התעסוקה שלו גם עם חשיפה לאוכלוסייה הערבית והביא את זה לטיפול. הנאשם אמר שהבין כי מדובר בשני עולמות שונים ולא מדברים על פוליטיקה, זאת על-מנת להפחית את מצבי הסיכון שלו. בארבעה החודשים האחרונים אני יכולה לתת כותרת ובעצם לראות את ההטמעה של ההליך הטיפולי שעבר בשנתיים האחרונות ולהתחיל לקצור פירות. אם זה ביכולת שלו לפתור בעיות, ואפילו בניהול חיפוש הזוגיות שלו ההתנהגות היא אחרת, הסתכלות על בת הזוג כחלק מגורמי התמיכה שלו, ועל כן לא כל מי שתגיע לאיזה מערכת יחסים מתאימה לו, אלא ממש לבחון האם זה מתאים לו או לא, דבר שלא ראינו בעבר. לדעת לנהל את גורמי הסיכון שלו, זו דרך משמעותית".
וכן:
"אלי מבחינתי הוא דוגמא חיה לסיבה בגללה אני נמצאת במקצוע. השינוי שהבן אדם הזה לקח על עצמו עם המורכבות איתה הוא מגיע, אם זה מהלידה, ואם זה שהיה מאושפז בתור תינוק עם תסמיני גמילה. על-פי מחקרים הוא תואם אחד לאחד לילד שנולד תחת שימוש של אמא. מה הסיכויים שלו מראש? הרצון לעשות שינוי שהוא קשה, כי זה גם לשנות את הסביבה, תחת הגבלות של ההליך הפלילי, ולבחור להיות אחר, להתרחק מגורמי הסיכון ולהאמין בעצמו ולהסתכל על עצמו כמישהו שהוא שווה. לעשות את כל השינוי במורכבות עימה הוא הגיע בבסיס, לי יש הערכה מאוד גדולה לשינוי שעשה. אני חושבת שכליאה הוא סיכון ממשי לכל ההליך שעשה וזה להחזירו לביצה ולבור שנאבק בשנתיים האחרונות לצאת ממנו. גורמי הטיפול בכליאות קצרות הם מאוד נקודתיים, מפגש פעם בכמה זמן עם עו"ס, ולא משהו תומך שאלי זקוק כדי להטמיע את זה בחייו".
גב' כהן גיל נשאלה ביחס לכישלון הליכי הטיפול הקודמים אל מול הנטען ביחס להליך הנוכחי, וציינה:
"תהליך של שיקום ושינוי בחיים דורש בשלות וגם איזה בגרות. לא הכרתי בזמנו את אלי. בהתחלה כשהוא נכנס אלינו, במפגשים השונים, אלי הביע התנגדות ואמר שהוא לא מאמין שזה יכול לעזור לו. עם זאת, הלכה למעשה, אנו רואים את השינוי ואת התהליך שהוא בחר לעשות בסופו של דבר. כנראה שמשהו בבשלות הרגשית והתנאים והבגרות איפשר לו לעשות את השינוי בשונה מפעמים קודמות" (פרו' מיום 6.2.24 עמ' 26 – 27).
טענה זו אין בידי לקבל.
