הודאת נאשם בהסדר טיעון בעבירות הסגת גבול, גניבה ושהייה בלתי חוקית

כתב האישום: הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) (נאשמות 1 ו-2) ואיומים – סעיף 192 לחוק העונשין (נאשם 3).

באותה עת שהו במקום נאשמות 1-2 שהן אחיות, וכן נאשם 3 ואנשים נוספים.

עוד נטען כי עבירות נגד שוטרים הן מהבודדות בחוק העונשין אשר לגביהן קבע המחוקק כי קיים עונש חובה, דבר המצביע על חומרת העבירה בראי החוק.

בעיניין עברה הפלילי של הנאשמת 1, מדובר בעבר פלילי שאינו מכביד, הכולל הרשעה אחת בעבירה של גניבה והסגת גבול.

...

לפיכך, סבורני כי על העונש המתאים להיות ברף התחתון של מתחם הענישה.

לפיכך, ובשים לב עקרון אחידות הענישה, בין הנאשם ליתר הנאשמות, סבורני כי על עונשו להיות ממוקם אף הוא ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע ביחס לנאשמות.

אשר על כן, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שכל אחד מהנאשמים לא יעבור את העבירות נשוא תיק זה – תקיפת שוטרים ו/או איומים.

· הנאשם הודה במסכת העובדתית שתוארה לעיל, ועל יסוד הודאתו זו, הורשע בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והסגת גבול פלילית לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין .

למען שלמות התמונה יצוין, כי הנאשם 2 -אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק - נידון לעשרים ואחת ימים מאסר בנכוי ימי מעצרו, לצד ענישה נלווית; ואילו הנאשם 1 - אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הסעת שוהה בלתי חוקי, גניבה, התפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה והונאה בכרטיס חיוב (8 עבירות) - נידון ל 12 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו, לצד ענישה נלווית.

...

כן ראו דבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן בע"פ 207/14 פלוני נ' מדינת ישראל, (01.02.2015): "אכן, אני סבור כי העונשים המזעריים מהווים מדד לחשיבותו של הערך הנפגע ולמידת הפגיעה בו, ועל כן יש לתת להם משקל בכורה בקביעת מתחם העונש ההולם. רק במקרים חריגים, בהם מתעוררים טעמים מיוחדים להקל עם הרף התחתון של המתחם, יהיה ראוי לסטות מהעונש המזערי". פסיקתו של בית המשפט העליון אשר הובאה לעיל אמנם ניתנה מקום בו נדון עניינם של נאשמים אשר הורשעו בביצוע עבירות מין, אולם ברי כי הדברים שנקבעו שם בכל הנוגע לשאלת היחס שבין מתחם העונש ההולם לבין קיומו של עונש מזערי בצד העבירה, יפים גם לעניינינו.

אין בידי לקבל טענה זו שכן, לשני הנאשמים יוחסו עבירות שונות בגין האישום הראשון ומטבע הדברים המדובר בנסיבות שונות.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 3 חודשים ויום מאסר מאחורי סורג ובריח, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה ובמצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת.

כתב האישום המתוקן; הודאת הנאשם; והסדר הטיעון הנאשם, יליד 1958, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון ולאחר הליך גישור שהתנהל לפניי, בכתב אישום מתוקן המייחס לו 4 אישומים כדלקמן – אישום מס' 1 – ביום 20.8.20 בשעה 13:15 הגיע הנאשם לבנין מגורים בנס-ציונה.

הוא ביקש לשהות במהלך השליש האחרון של חייו במחיצת ילדיו אותם הוא חש שהזניח במרוצת השנים כאשר יצא וניכנס אל כתלי בית הכלא, כ"דלת מסתובבת" ובילה 30 שנה מחייו במאסר.

ההגנה הגישה, בין היתר, את פסקי הדין הבאים – ת"פ (שלום ב"ש) 31895-10-19 מדינת ישראל נ' מאמו (21.4.20) – 3 אישומים בעבירות של כניסה למקום מגורים לשם גניבה וגניבה; הסגת גבול וגניבה; הסגת גבול וגניבה – מיתחם עונש כולל הנע בין 12 ל-24 חודשי מאסר, על הנאשם נגזרו 15 חודשי מאסר.

...

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים לענין, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 27 חודשי מאסר החל מיום מעצרו, 25.8.20.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי בן ה-5 חודשים התלוי ועומד נגד הנאשם מת"פ (שלום ת"א) 54166-07-17 (גזר דין מיום 28.5.18), וזאת במצטבר לעונש המאסר שהוטל על הנאשם בס"ק א' לעיל.

אני מחייב את הנאשם לשלם לכל אחד מהמתלוננים הבאים פיצוי כספי, כמפורט להלן – לקטין י.ל. (ע"ת 9) – סך של 2,000 ₪.

על פי הנטען בחלק הכללי לכתב האישום המתוקן, הרי שבמסגרת ת"פ 3342-08-19 (שלום אילת), הורה בית-המשפט בהחלטתו מיום 03.03.2020, כי הנאשם ישהה בתנאי מעצר בית לילי החל מהשעה 22:00 ועד לשעה 07:00 (להלן: "ההוראה החוקית").

בהמשך לכך סברה המאשימה כי יש לראות בחומרה את העבירות מתחום התעבורה שאותן עבר הנאשם (במסגרת התיק הראשון שצורף), המסכנות את חיי המשתמשים בדרך עת הלה נהג באופן פוחז ובנגוד לכיוון התנועה ונהג בשיכרות משסרב לשתף פעולה ולמסור בדיקת שתן ובהמשך עת נהג הנאשם בקטנוע בדרך נמהרת ורשלנית כשהוא בפסילה, הפר את ההוראה החוקית שניתנה בעיניינו והחזיק בקטנוע שבו הוא נהג בסם מסוכן לצריכה עצמית– כשאלה מעידים לשיטתה על כך שהוראות אנשי אכיפת החוק אינם נר לרגליו של הנאשם וכי יקשה ליתן בו אמון.

ובכל הקשור לת"פ (שלום באר שבע) 35125-08-15 מדינת ישראל נ' אלקיעאן [פורסם בנבו] (22.12.2015), הרי ששם המדובר היה בנאשם בגיר, בעל עבר פלילי, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הסגת גבול וכן בעבירה חמורה נוספת של גניבה, וכל זאת בשונה מענייננו, הן מבחינת נסיבות העושה והמעשה, שעה שהנאשם שלפניי הורשע בעבירה של הסגת גבול בלבד בהיותו קטין.

וכך, ובכל הנוגע לפסיקה שאליה הפניתה ההגנה, הרי שבת"פ (שלום חיפה) 19699-02-17 מדינת ישראל נ' מזעל, [פורסם בנבו] (05.07.2018), שם הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובמעשי פזיזות ורשלנות.

...

לצד אותו "שיקום מוסדי" שעבר הנאשם ועודנו עובר, שוכנעתי, כאמור, כי בעצם שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן, המוטיבציה שאותה הוא מביע להשתקם ולשנות מאורחות חייו והעובדה כי מזה תקופה ממושכת הוא נקי מסמים ולא שב עוד לדרכיו הרעות, יש כדי ללמד על אודות השינוי החיובי שהנאשם עבר ועל הסיכויים לשיקומו (ראו והשוו, רע"פ 7683/13 פרלמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.02.2014); רע"פ 1441/14 חמיס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (09.12.2014); ועפ"ג (מחוזי באר שבע) 37682-03-13 גרניק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.11.2013)).

ברוח זו, בהתאם לסעיף 39(א) לפקודת התעבורה אין מנוס אלא להשית על הנאשם פסילת חובה בת שנתיים.

מכל המקובץ לעיל, הריני גוזרת על הנאשם עונש כולל אחד כדלקמן: 9 חודשים מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות.

כתבי האישום המתוקנים; הודאת הנאשמים; הסדר הטיעון הנאשמים, אחים ילידי 1996 ו-1992 בהתאמה, הורשעו על פי הודאתם, ובמסגרת הסדר טיעון שהושג לאחר הליך גישור שהתנהל לפניי, בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל ועבירות רכוש מגוונות.

ב"כ נאשם 2 טען שבעניינו מדובר ב-4 עבירות של התפרצות וגניבה, עבירה אחת של הסגת גבול, עבירה אחת של ניסיון התפרצות, עבירה אחת של נהיגה ללא רישיון נהיגה ועבירה אחת של שהייה בלתי חוקית.

...

אני קובע שעונשי המאסר שהוטלו על הנאשם ירוצו בחופף ובמצטבר, לכדי 7 שנות מאסר.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי בן החודשיים התלוי ועומד נגד הנאשם מת"פ (אשקלון) 18681-11-20 (גזר דין מיום 8.2.22) במצטבר לעונש המאסר שהוטל בס"ק א'.

אני מורה על הפעלת ההתחייבות בסך 1,500 ₪, אשר הוטלה על הנאשם במסגרת גזר הדין הנזכר בס"ק ב'.