הודאת נאשם בהליך גישור פלילי בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות

בגין פרשה זו יוחסה לנאשם בכתב האישום המקורי עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335 לחוק העונשין תשל"ז-1977, אולם במסגרת הליך גישור תוקן כתב האישום והעבירה שיוחסה לנאשם הנה פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 335 לחוק.

התביעה הדגישה את החומרה שבאלימות במגרשי הספורט ואת הפציעה הקשה שנגרמה לנפגעת אולם לאור אישיותו החיובית של הנאשם והודאתו באשמה הגבילה את עצמה לדרישה להטלת מאסר בן 18 חודשים.

לא אוכל להיתעלם מהעובדה שהנאשם הנו אדם חיובי ביסודו, אין לו כל עבר פלילי, הוא נוהג לעזור ולסייע לאנשים בעת צרה ובעיקר תומך ומסייע לאחיו המטופל עקב פציעתו הקשה במסגרת שרותו הצבאי.

...

מתחם העונש הראוי הינו בין 12 ל-30 חודשי מאסר, ובהתחשב בעובדה שהתביעה הגבילה עצמה לעונש שלא יעלה על 18 חודשי מאסר, אני גוזר על הנאשם עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי 24 ימי מעצרו מיום 22.10.17 ועד 14.11.17.

אני מחייב את הנאשם לשלם למתלוננת פיצוי בסך 20 אלף ₪ סכום של 12,500 ₪ הופקד בקופת בית המשפט ביום 24.6.18, וסכום נוסף של 7,500 ₪ הופקד כפיקדון במסגרת הליך השיחרור ממעצר.

כמו כן אני מורה על הרחקתו של הנאשם ממגרשי ספורט לתקופה של 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר.

מבוא האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בתום שמיעת ראיות ובפתח סיכומי המאשימה, לאחר הליך גישור שהתנהל לפני כב' השופט בני שגיא, בעבירות אלו: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + 335(א)(2+1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); נשיאת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק.

בנימוקים לעונש זה מציבה המאשימה מספר נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה, הפועלות לחובת הנאשם: המלטות מן המישטרה למשך ימים בהיותו דרוש לחקירה; אי-חשיפת פרטי האחר שפעל עמו ומקום האקדח; הבחירה בהסדר טיעון בשלב מאוחר, בבוקר סיכומי התביעה; היות הנאשם בעל עבר פלילי משמעותי, הכולל בעיקר עבירות רכוש, אך גם איומים ותקיפות שוטרים.

...

סיכומו של דבר, ב"כ המאשימה טען למתחם עונש בטווח שבין 2 שנים ל-6 שנים.

בע"פ 1017/10 אושרי ועקנין נ' מדינת ישראל (מיום 21.3.10) נדחה הערעור על עונש של 30 חודשי מאסר בגין דקירה שגרמה לפצע דקירה בחזה ופגיעה בריאה (העונש הוטל במסגרת הסדר שבו טענה המדינה לרף עליון של 55 חודשים).

דמיון מסוים לענייננו בין תוצאת מעשה הירי והחבלה החמורה שנגרמה מצאתי בע"פ 5717/14 מדינת ישראל נ' גדבאן (מיום 2.12.14), שם ירה המשיב 2 יריות לעבר הקרקע, וכתוצאה מירי זה נפגע הקורבן ברגלו "...בית המשפט מצא כי פוטנציאל הנזק היה רב אף אם למתלונן לא נגרם נזק חמור באופן יחסי..." (סעיף 3 לפסה"ד).

סיכום לאחר ששקללתי את נסיבות החומרא והקולא כפי שפורט לעיל, החלטתי לדון את הנאשם, דמיטרי פיודורוב, לעונשים הבאים: 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 21.8.16.

הנאשם הורשע על פי הודאתו, שהושגה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים כתוצאה מהליך גישור פלילי, בבצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

...

לפיכך הגעתי למסקנה לפיה יש לאמץ את הסדר הטיעון.

אשר לפיצוי, סבור אני שהוא ראוי ומתאים בנסיבות העניין.

לנוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים דלהלן: עונש מאסר בפועל לתקופה של 23 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (הנאשם שהה במעצר מיום 13.1.2021 ועד ליום 15.4.2021).

כללי הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום המתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין; נשיאה והובלת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא + סיפא לחוק העונשין; כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

ע"פ 82/22 תאמר אבו שייך נ' מדינת ישראל (10/05/2022) המערער הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן (לאחר שהתחיל הליך הוכחות), בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד וגניבה שביצע בצוותא עם אחר, וכן בעבירה של נשיאה והובלת נשק.

ע"פ 1186/15 יונס נ' מדינת ישראל (23/11/2016) המערער הורשע, לאחר הליך הוכחות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת ונשיאת נשק ותחמושת והפרת הוראה חוקית, כך שבשל עדות עתידה של המתלונן בהליך פלילי נגד המערער, הגיע לבית המתלונן, בזמן בו נתון תחת תנאים מגבילים, כשהוא נושא נשק טעון ורוך ועוטה כפפות על ידיו.

קביעת העונש המתאים בקביעת העונש, יש מקום להיתחשב בנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה, כדלקמן: יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו בבצוע העבירות, לאחר הליך גישור בעקבותיו תוקן כתב האישום באופן מהותי ומשמעותי.

...

לנוכח הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, מצא בית המשפט כי יש לגזור את עונשו ברף העליון של המתחם, ובשל הודאתו החליט שלא לצבור את העונשים ולהפחית מתקרת המתחם חודשים ספורים.

לסיכום – בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפני, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת כפי שהובאה לעיל, בשים לב לשינויים המחויבים בין האירועים (בהקשר של תוצאות, רקע, עבר פלילי ואי נטילת אחריות), הגעתי למסקנה כי טווח הענישה הנטען על ידי הצדדים, שתחתיתו ב- 6 שנות מאסר ותקרתו ב- 10 שנות מאסר, עומד בהלימה עם מתחם העונש לאירוע שלפני.

לאור כל האמור, ראיתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 7.5 שנים, החל מיום מעצרו 15/11/2022.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות כדלקמן: חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפת בן זוג, לפי סעיף 379 + סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, וחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

הנאשם נהג באלימות כלפי בת זוגו, ובכלל זה חנק אותה, היכה בפניה, בבטנה, כיבה סיגריה על גופה, איים עליה בעודו אוחז בסכין, משך בשערה, קרע את בגדיה ושבר את מכשיר הטלפון וזאת במסגרת מספר אירועים שונים; ע"פ 375/22 מדינת ישראל נ' ואסיל בסל (3.2.2022) עניינו בנאשם שנדון בבית המשפט המחוזי בגין ריבוי עבירות, ובכלל זה עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333+ 335(א1) לחוק העונשין – שכידוע העונש הקבוע בצידה הוא 10 שנות מאסר בעוד שהנאשם נותן את הדין בגין עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין שהעונש הקבוע בצידה הוא 7 שנות מאסר.

הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן, לאחר שנשמעו עדותיהם של המתלוננת וקרובות משפחתה, שוטרים ואורתופד מבית החולים לניאדו, פסע מסיום פרשת התביעה ולאחר שהתקיים הליך גישור בפני מותב אחר.

מידת הפצוי נקבעת בהתאם לעבירות ונסיבות ביצוען, הנזק שניגרם לנפגעת העבירה והסבל שניגרם לה. שיעור הפצוי בהליך פלילי הוא סמלי ונועד ליתן סעד מהיר ויעיל למי שניזוק ממעשי העבירה, ולבטח איננו ממצה את הסעדים בהן עשויה לזכות נפגעת העבירה בהליך אזרחי, כמובן מבלי להביע עמדה לגופו של עניין.

...

כידוע, סעיף 58 לחוק העונשין קובע כי ככלל, תקופת המאסר המותנה ותקופת המאסר שהוטלה בשל עבירה נוספת ירוצו "בזו אחר זו", קרי – באופן מצטבר, זולת אם מצא בית המשפט טעמים להפעלת המאסר המותנה, כולו או חלקו, בחופף למאסר שנגזר (ראו ע"פ 7907/2014 ואזנה נ' מדינת ישראל, פסקאות 18-12 (22.2.2015), ע"פ 2336/2016 מזראיב נ' מדינת ישראל פסקה 32 (14.12.2017).

לאור כל האמור ובאיזון בין הנסיבות לחובתו של הנאשם והנסיבות העומדות לזכותו, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 34 חודשי מאסר.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה מת.פ 26606-01-22 בן 6 חודשים בגזר דין מיום 12.4.2022 וזאת במצטבר לעונש המאסר שהוטל בסעיף א'.