הודאת נאשם בהחזקת נשק שלא כדין במסגרת הסדר דיוני

כללי הנאשם 1 (להלן גם: "הנאשם") הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בריבוי עבירות מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה, ריבוי עבירות קבלת דבר במירמה ועבירת זיוף מיסמך בכוונה לקבל דבר.

המאשימה ונאשם 1 הציגו הסדר דיוני שבמסגרתו כתב האישום תוקן, הנאשם הודה במיוחס לו והורשע בבצוע העבירות.

הגם שהמניע לבצוע העבירות היה חיובי בבסיסו, הנזק הפוטנציאלי הכרוך בהחזקת נשק על ידי מי שאינו מורשה לכך הוא עצום, וכולל סכנה לשלמות הגוף ואף סכנה לחייהם של האזרחים שסבבו את הנאשם בעת שעבד בעבודות האבטחה כשהוא אוחזק בנשק מבלי שהיה לו רישיון לכך.

אכן, קשה לאתר פסיקה רלבאנטית, שכן במרבית המקרים שבהם אדם מחזיק בנשק שלא כדין הוא מואשם בעבירות נשק ולא בעבירות מירמה או מעשה פזיזות ורשלנות, ואולם ניתן להשוות לפסק הדין בת"פ (נצ') 15216-09-19 מדינת ישראל נ' חזאן (פורסם בנבו 17.7.21) וסקירת הפסיקה המפורטת המופיעה שם. לנוכח האמור לעיל, לאור מכלול נסיבות ביצוע העבירות והסכנות הכרוכות בה, מיתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם הוא בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות לשנת מאסר בפועל לצד מאסר מותנה.

...

אני מתקשה לקבל את הטענה כי עניינו של הנאשם 2 חמור פחות מעניינו של נאשם 1, עד כדי ביטול כתב האישום שהוגש נגדו, ואני סבורה כי ההחלטה לבטל את כתב האישום בעניינו מהווה הקלה מופרזת עמו, כפי שיפורט להלן; בימינו, שבהם האלימות פושה ברחובות וכמעט מדי יום נשמעות חדשות על מעשי רצח או אלימות חמורה, המבוצעים, לעיתים קרובות, באמצעות שימוש בכלי נשק חם שהוחזקו באופן בלתי חוקי, הכל מצווים להילחם בתופעת החזקת הנשק הבלתי חוקית על כל מופעיה, בין אם המחזיק שלא כדין הוא חבר בארגון פשע ובין אם הוא אדם מן השורה שרישיונו נשלל או לא חודש מטעמים מהותיים והוא מקבל לחזקתו, שוב ושוב, נשק שלא כדין.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 250 שעות שירות לתועלת הציבור בהתאם לתוכנית שתוגש על ידי שירות המבחן עד ליום 2.1.22.

כללי הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בשתי עבירות החזקת נשק ובעבירה של החזקת תחמושת.

במשך כשנתיים וחצי ועד יום 11.2.19, החזיק הנאשם בנגרייה הממוקמת מתחת לבית משפחתו בכפר עקב, רובה M1, נשק מאולתר המכיל חלקי רובה צייד, 37 כדורים בקליבר 5.56*45 מ"מ, 30 כדורים בקליבר של Magnum22 ו-10 כדורים בקליבר 63*7.62 מ"מ. הצדדים הציגו הסדר דיוני במסגרתו כתב האישום תוקן, הוסכם כי הנאשם יודה במיוחס לו ויורשע.

בית המשפט העליון היתייחס לחומרתה של עבירת החזקת נשק בע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (פורסם בנבו 9.6.10) וקבע: "המציאות השוררת בארץ המתבטאת בזמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמת האלימות העבריינית, מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה. יש לעשות כן עוד בטרם ייעשה באקדח שימוש קטלני, באמצעות הרחקת המחזיק בו מן החברה לפרק זמן, והעברת מסר מרתיע באמצעות עונש מאסר ממשי לריצוי בפועל." וראו גם האמור ע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סולימאן (פורסם בנבו 19.1.14): "...הסיכון שנשקף לשלום הציבור צריך להלקח בחשבון על-ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין – גם אם אינו מחזיק בו למטרת ביצוען של עבירות אחרות. עצם החזקת נשק בעל פוטנציאל קטילה מבלי שיש עליו ועל בעליו פקוח מוסדר של הרשויות טומן בחובו סיכון, באשר המחזיק בו נתון תמיד לחשש שיתפתה לעשות בו שימוש, ולו ברגעי לחץ ופחד..." הקף הנשק והתחמושת שהחזיק הנאשם בבית המלאכה הסמוך לביתו אינה מבוטלת, והיא כללה רובה חצי אוטומאטי תקין, שפוטנציאל הפגיעה שלו גדול, רובה נוסף מאולתר, שעל פי חוות הדעת שהוגשה, מנגנון הירי בו פגום ולכן מידת הסיכון שנשקפת כתוצאה מהחזקתו נמוכה.

...

ראו למשל דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד (פורסם בנבו 28.11.11): "אכן נראה לנו כי הגיעה השעה להחמיר בעבירות של החזקת נשק ושימוש בו. נשק המוחזק שלא כדין עלול למצוא דרכו לידיים עוינות ועלול גם לשמש למטרות פליליות." ואמנם, עיון בפסיקה מלמד כי בגין עבירות שבוצעו בנסיבות דומות נגזרו, ככלל, עונשי מאסר בפועל, ובמקרים חריגים בלבד, בהן התקיימו נסיבות מיוחדות שהצדיקו זאת, ובראשן- שיקולי שיקום, נגזרו גם עונשי מאסר בעבודות שירות.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: עשרה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 11.2.19 עד 7.4.19.

הודאת הנאשם באה במסגרתו של הסדר דיוני, אשר כלל תיקונים בכתב האישום, ללא הסכמה בעיניין העונש.

חברה חפצת חיים אינה יכולה להסכין עם מצב זה, ועל בתי המשפט לתת את חלקם למאבק בתופעה של החזקת נשק שלא כדין.

...

על אף שאני סבור כי די בנסיבות המקרה כדי לקבוע את המתחם אשר נקבע, אדרש לשאלת היחס הראוי שבין תיקון 113 לחוק ובין העונשים המזעריים הקבועים בו. סעיף 355(א) לחוק קובע עונש מרבי לעבירת המעשה המגונה של עשר שנות מאסר.

אכן, אני סבור כי העונשים המזעריים מהווים מדד לחשיבותו של הערך הנפגע ולמידת הפגיעה בו, ועל כן יש לתת להם משקל בכורה בקביעת מתחם העונש ההולם.

הודאת הנאשם באה במסגרתו של הסדר דיוני, אשר כלל תיקונים בכתב האישום, ללא הסכמה בעיניין העונש.

אך באחרונה עמד בית משפט זה על כך שעבירות אלו הן בבחינת "מכת מדינה" ועל הצורך בהחמרת הענישה בעיניינן: "החזקת נשק שלא כדין מאיימת על שלום הציבור וביטחונו [...]. לנוכח הקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק, הזמינות הבלתי נסבלת של נשק בידי מי שאינו מורשה לכך, מהוה כאמור סיכון של ממש ומגבירה את הסיכון לבצוע עבירות חמורות נוספות [...] כמו גם לאסונות נוראיים. יעידו על כך ריבוי המקרים במיגזר הערבי בעת האחרונה, כאשר אזרחים תמימים – כמו ילד רך בשנים ועלמה צעירה – נפגעים ואף מוצאים את מותם בביתם-מבצרם או בגן השעשועים, כל זאת כתוצאה משימוש בנשק של אחרים. מציאות קשה זו מחייבת לנקוט ביד מחמירה כלפי מעורבים בעבירות נשק, אף אם הם נעדרי עבר פלילי [...]. ענייננו ב'מכת מדינה' שהצורך להלחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים [...]. ידע כל מי שמחזיק בנשק בלתי חוקי כי צפוי הוא להענש בחומרה, בבחינת 'אם מחזיקים – למאסר נשלחים'" (עניין קדורה, פסקה 6).

...

על אף שאני סבור כי די בנסיבות המקרה כדי לקבוע את המתחם אשר נקבע, אדרש לשאלת היחס הראוי שבין תיקון 113 לחוק ובין העונשים המזעריים הקבועים בו. סעיף 355(א) לחוק קובע עונש מרבי לעבירת המעשה המגונה של עשר שנות מאסר.

אכן, אני סבור כי העונשים המזעריים מהווים מדד לחשיבותו של הערך הנפגע ולמידת הפגיעה בו, ועל כן יש לתת להם משקל בכורה בקביעת מתחם העונש ההולם.

לסיכום התסקיר, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

הנאשמים, אב ובנו, הורשעו במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן.

במעשיהם אלה, החזיק נאשם 1 נשק ותחמושת שלא כדין ונאשם 2 סייע בידו.

בהיתחשב בעברו הפלילי הישן, חלוף הזמן ומנגד הודאתו המהירה וייעול ההליך המשפטי, גזרתי דינו למאסר בן 15 חודשים.

רבע העונש המירבי הקבוע בצדה של החזקת נשק עומד על 21 חודשי מאסר, אלך כברת דרך נוספת לקראתו, תוך היתחשבות בסכום קנס גבוה שיוטל עליו במסגרת הסדר הטיעון, אחרוג חריגה קלה לקולא מהמתחם, ואקבע שחלק מתקופת המאסר יוטל כענישה צופה פני עתיד.

...

בהתחשב במידת הפגיעה בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנוהגת, ולאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה, החזקת אקדח טעון על גופו של הנאשם, מצאתי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 15-36 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות האמורות, לא שוכנעתי מקיומן של נסיבות מיוחדות המאפשרות להטיל על הנאשם ענישה החורגת לקולא ממתחם הענישה בדרך של עבודות שירות.

סוף דבר אני גוזרת, אפוא, על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 14 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו 29.3.22 עד ליום 9.5.22.