הודאת התיישנות חוב בדוחות כספיים

חוב זה מופיע בדו"חות הכספיים המבוקרים של המבקשת, המתייחסים לשנת 2012.

התשלום מהוה הודאה בחוב ובהתאם להוראות חוק ההתיישנות יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום ההודאה.

...

בהיעדר התייחסות לשאלת הסמכות המקומית בתגובת המשיבה, הרי שיש לקבל את הבקשה.

נוכח האמור ובהתאם להוראותיו של סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, אני מורה על העברת הדיון בתובענה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

המשיבה תשלם למבקשת את הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

עוד טוענת התובעת, כי דין טענת ההתיישנות להדחות, הן מאחר שהחוב הופיע כאמור בכל הדוחות הכספיים של התובעת לאורך השנים, והנתבע ראה חוב זה ואישר אותו למעשה מדי שנה ושנה משנת 2008 ועד שנת 2016, הן מאחר שביתן הסכים לאור חברותם "בדיעבד" בשם התובעת לרישום החוב בספרי התובעת, מבלי לקבוע מועד לפרעונו על ידי הנתבע, ורק בסוף שנת 2016 ותוך הכנת הדוחות הכספיים של שנת התובעת לשנת 2015, דרש ביתן מהנתבע לראשונה את פרעון החוב.

בזיקה לכך מצאנו לציין, כי הנתבע ביקש ללמוד מהודעת דוא"ל שנשלחה ממשרד רו"ח התובעת לביתן ואליו ביום 15.12.2016, במענה לטיוטת הדוחות הכספיים ומאזן הבוחן (נספח 7 לתצהיר ביתן), במסגרתה נכתב "מאיר וידל ביטול ריבית 3ט' 2010-2013 (ראה 3י בדוח התאמה)", כי רישום החוב תחת סעיף 3י' לפקודה במאזן התובעת, מהוה דוקא הודאה מפורשת מצד התובעת וביתן, כי התובעת היא זו שחבה במס בגין המענקים.

...

עוד טוענת התובעת, כי דין טענת ההתיישנות להידחות, הן מאחר שהחוב הופיע כאמור בכל הדוחות הכספיים של התובעת לאורך השנים, והנתבע ראה חוב זה ואישר אותו למעשה מדי שנה ושנה משנת 2008 ועד שנת 2016, הן מאחר שביתן הסכים לאור חברותם "בדיעבד" בשם התובעת לרישום החוב בספרי התובעת, מבלי לקבוע מועד לפירעונו על ידי הנתבע, ורק בסוף שנת 2016 ותוך הכנת הדוחות הכספיים של שנת התובעת לשנת 2015, דרש ביתן מהנתבע לראשונה את פירעון החוב.

בזיקה לכך, לא מצאנו ליתן משקל של ממש לטענת הנתבע, שלפיה התובעת לא הראתה כי שילמה את המס הנטען על ידה לרשויות המס, ומשכך אין קיימת עילת תביעה.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

בשים לב לכללם של דברים ולנוכח התנהלותו של הנתבע, לא מצאנו לפסוק הוצאות לטובתו וכל צד יישא בהוצאותיו.

פסגות טענה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות על יסוד הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), אשר עניינה הודאה בזכות; ולחלופין על יסוד הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינה "היתיישנות שלא מדעת". הטענה הנוגעת להודאה בזכות מבוססת על הרישום בדו"חות הכספיים של דראל, אשר לטענתה של פסגות מהוים "הודאה בקיום זכות", אשר בשלה החוב "מתחדש" מדי שנה ולכן מירוץ ההתיישנות נעצר מדי שנה.

...

לטענת הנתבעת-דראל דין התובענה להידחות על הסף, ואף לגופה.

הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובעת כך: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". הטענה כי תחילת תקופת ההתיישנות נדחית עד לסוף שנת 2007 לא הוכחה.

מטעמים אלו סבורה אני כי הכף נוטה למסקנה שהתביעה דנן התיישנה, ואולם כאמור לא נדרשת בענייננו הכרעה בסוגיית ההתיישנות, נוכח מסקנתי כי דין התביעה להידחות לגופה.

סוף דבר - התביעה נדחית, מכל הטעמים שפורטו לעיל.

בשלב זה, כאשר המחלוקת הטעונה הכרעה היא אך בשאלה האם יש לסלק את התביעה על הסף, מניח בת המשפט שיעלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה בדבר קיומו של החוב, והשאלה הנשאלת היא האם ככל שהתביעה תוכח יהיה מקום לדחותה בשל היתיישנות, או שמא קיימת בדוח הכספי הודאה בזכות העוצרת את מירוץ ההתיישנות.

...

יחד עם זאת, כפי שציינתי, אני סבורה כי רצוי לשמוע תחילה ראיות, גם לעניין ההתיישנות וטענת ההודאה בקיומה של זכות, כגון עדויות של רואי חשבון, שכן טרם התברר עובדתית מהו היקף ההודאה, אם בכלל, והאם ההודאה היא אכן ביחס לחוב הנתבע בתביעה.

סיכום אשר על כן אני דוחה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף.

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאותיה בגין הבקשה בסכום של 5,000 ₪.

בסע' 18 לכתב התביעה, טוענים התובעים, במסגרת "פירוט החוב", לשירותים הבאים שניתנו על ידם בשנים 2019-2020: "...שירותי ניהול ספרי חשבונות שניתנו בשנת 2019 - 18,000 ₪"; "...שירותי ניהול ספרי חשבונות שניתנו בשנת 2020 (בנכוי הנחת קורונה 30%) – 12,600 ₪"; "שירותי דוחות כספיים לשנת 2019 שטרם הוגשו – 12,000 ₪;

כאמור, בהתאם לסע' 9 לחוק ההתיישנות מתחילה תקופת ההתיישנות מיום ההודאה, הטבלאות נערכו בשנת 2021 - ולפיכך החוב האמור לא התיישן.

...

לפיכך, אני מקבל את טענת הקיזוז של הנתבע בתצהיר עדותו הראשית, על הסך של 4,500 ₪, בשל רכישת תוכנת "חשבשבת" לצורך עבודתה של הפקידה מטעם התובע – וזאת ללא תועלת.

סוף דבר לאור כל המקובץ, מאחר שחלק מטענות הנתבעים התקבלו, הרי שמפירוט החוב וחישובו בסע' 18 לכתב התביעה, יש להפחית את הסכומים הבאים: 1,800 ₪ בגין כל שנה – בין 2013 ל- 2018 – עבור שירותי הפקידות שלא ניתנו; 750 ₪ בגין כל שנה – בין 2013 ל- 2018 – עבור רכישת תוכנת "חשבשבת"; 18,000 ₪ - בגין שירותי ניהול ספרי חשבונות בשנת 2019; 12,600 ₪ - בגין שירותי ניהול ספרי חשבונות בשנת 2020; 12,000 ₪ - בגין שירותי הכנת דוחות כספיים לשנת 2019; 8,400 ₪ - בגין שירותי הכנת דוחות כספיים לשנת 2020; 5,940 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2018; 2,160 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2019; 5,400 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2020; 1,000 ₪ - בגין סיוע בהשגת פטור ניכוי מס במקור חריג בשנת 2020.

לסכום זה יש לצרף ריבית בשיעור של 10% מיום 31.12.2020 ועד למועד פסק הדין, בסך כולל של 13,390 ₪, ולפיכך: אני קובע כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך כולל של 53,844 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא סכום זה ריבית בשיעור שנתי של 10%.