הודאה והרשעה בעבירות תעבורה במסגרת הסדר טיעון

המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע על-פי הודאתו בעבירות הבאות: הריגה – לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) – שבע עבירות; סטייה מנתיב נסיעה – לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); מהירות מופרזת – לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה; אי האטה – לפי תקנה 52(8) לתקנות התעבורה; גרימת חבלה של ממש – לפי תקנה 1 לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; נהיגה ברכב לא תקין – לפי תקנה 27 לתקנות התעבורה; הובלת מטען חורג – לפי תקנה 58(א)(5) לתקנות התעבורה; שעות נהיגה – לפי תקנה 168 לתקנות התעבורה.

...

ואולם לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון העונש שנגזר על המערער חורג לקולא באופן ניכר מהענישה הנוהגת והראויה במקרים דומים, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן את מלוא המשקל הראוי לתוצאה הקטלנית החמורה של התאונה אשר נבעה מהתנהלותו המתמשכת של המערער.

בעניין זה, כבר נקבע בפסיקה כי ניתן לראות בתאונה אשר גרמה לריבוי קורבנות בנפש כריבוי מעשים לצורכי הענישה: "מניין החיים שנקטלו בתאונה הוא שישה ובנסיבות שתוארו תהא זו תוצאה לא מוסרית - הן מנקודת המבט של קורבנות התאונה והן בשל הקלות שאין לקבלה בהתייחסות אל מעשי המערער - לראות בכך מעשה אחד לצורך הענישה. מסקנה זו נטועה בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית המורים אותנו לכבד חיי אדם ולהגן עליהם באשר כל אדם הוא עולם מלא. קטילת חיי אדם בעבירה מחייבת, אפוא, הטלת עונש המבטא ערכים אלה" (ע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (10.10.2011)).

לנוכח כל האמור, אציע לחבריי לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעורו של המערער.

מבוא הנאשם הורשע, לפי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

לפי העובדות המוסכמות במסגרת הסדר הטיעון, הנאשם עזב במטרה להזעיק את בני משפחתו לסייע, והם אמנם הגיעו למקום מיד לאחר מכן, ואף הלכו לבקר את המתלונן בבית החולים.

...

לאור כל האמור עתר בא כוח התביעה להטיל על הנאשם עונש הכולל מאסר לתקופה של 20 חודשים, מאסר על תנאי, פסילת רישיון לתקופה של 5 שנים בפועל, פסילת רישיון על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

סיכום לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 9 חודשים שיבוצע בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 13.8.23.

המערער הורשע על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון.

כך גם עולה מלשונו של סעיף 69 א(ג) לפקודת התעבורה, לפיו: "אמצעי תיקון לפי סעיף קטן (ב) יהיו בנוסף לכל עונש שהטיל בית המשפט על בעל הרשיון בשל עבירה שהרשיע אותו בה." (ההדגשה אינה מקור) לנוכח כך שהניקוד אינו חלק מהעונש, בית המשפט אינו נידרש להעמיד נאשם בעבירת תעבורה על כך שהוא עתיד להיות מחויב בנקודות, ובנסיבות רגילות אין בחיוב בנקודות כאמור משום נימוק להתיר למי שהודה והורשע לחזור בו מהודאתו.

...

בפסיקה נקבע כי חרף נטייתו של בית המשפט שלא להחמיר עם נאשם שהתעכב בהגשת ערעורו, עליו להימנע מלהיעתר לבקשות להארכת מועד חדשות לבקרים באופן שיביא לזילות הוראות החוק ולפגיעה באינטרס של הצד שכנגד וביכולתו של בית המשפט לפעול ביעילות.

כך, ייבחנו הנימוקים לאיחור בהגשת הערעור, פרק הזמן שחלף מאז המועד האחרון להגשת הערעור, השאלה האם המערער מיוצג באמצעות עורך-דין, הסיכויים הלכאוריים לכך שהערעור יתקבל, האינטרס הציבורי בהכרעה בהליך וחשיבות הזכויות העלולות להיפגע אם לא תינתן ארכה (ראו: בש"פ 660/16 פלוני נ' מדינת ישראל 31/1/2016; ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מדינת ישראל 19/2/2009) איזון בין השיקולים האמורים במקרה זה מביא למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.

מנימוקים אלה אני מחליט לדחות את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

מכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · גיליון הרשעות תעבורתי של נאשם 1 (ת/1) – לחובת הנאשם, הרשעות בעבירות תעבורה, חלקן בגין עבירות חוזרות ונישנות, כדלקמן: נהיגה ללא רשיון נהיגה (מעולם לא הוציא); נהיגה ברכב שאינו תקין; אי ציות לתמרור; נהיגה שלא בכביש; סטיה מנתיב תוך הפרעה לתנועה; ציפוי שמשת הרכב בנגוד לתקנה 27(ב); עצירת רכב בתחום 12 מטר מצומת; ועוד.

להלן, תובא סקירה קצרה של הענישה במקרים דומים: · ת"פ 37744-04-21 מדינת ישראל נ' אסנוב – הנאשם הורשע, לאחר הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

...

בתום פרשת העונש, ובטרם ייגזר דינם של הנאשמים, נעתר בית המשפט לבקשת ההגנה, והפנה את הנאשמים לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס. לשם בחינת התאמת הנאשמים לריצוי עונשם בדרך של מאסר בעבודות שירות, נעתר בית המשפט לבקשה לדחיית מועד השמעת גזר הדין.

על כך, ראו דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים.

לאחר קבלת הערכת שירות המבחן למבוגרים, טענו הצדדים לעונש, ומכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, גיליון רישום תעבורתי של הנאשם (ת/2) – לחובת הנאשם, הרשעות בעבירות של נהיגה במהירות של 21 עד 30 קמ"ש בדרך עירונית ואי ציות לתמרור.

· ת"פ 51700-12-21 מדינת ישראל נ' אבו כף ואח' – הנאשם 2 הורשע, לאחר הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע; סיוע לגניבת רכב; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; החזקת כלי פריצה לרכב; זיוף סימני זהוי של רכב; קבלת רכב גנוב; הסתייעות ברכב לעבור עבירה; נהיגה ללא רישיון.

...

התביעה הפנתה לתסקיר שירות המבחן למבוגרים, ולכך, שהנאשם לא עבר הליך טיפולי כלשהו, אלא נפגש פעם אחת עם קצין מבחן, אשר התרשם מרמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק, ולכן ההמלצה על ענישה שיקומית בדמות צו של"צ אינה הולמת את תוכן התסקיר והן את העבירות ואין להיעתר לה. התביעה עתרה למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם ולהטיל עליו מאסר מותנה; קנס; פיצוי למתלוננים; פסילה בפועל ועל תנאי של רישיון הנהיגה.

סיכום לאחר שבית המשפט שמע טיעני הצדדים על פה; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בראיה שהוגשה לענין העונש; עיין בתסקיר שירות המבחן; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א שהיא מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א שהיא מסוג עוון; קנס בסך 5,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו; פיצוי לנפגעת העבירה באישום הראשון (ע.ת.1 בכתב האישום המתוקן) בסך 5,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השני (ע.ת. 3 בכתב האישום המתוקן) בסך 5,000 ₪; הקנס והפיצוי ישולמו ב- 15 שיעורים שווים ורצופים, החל מיום 15.04.24 ובכל 15 לחודש העוקב.