הודאה והרשעה בסחיטה, נטילת נכס ופציעה בנסיבות מחמירות

לדבריו, בית המשפט הפעיל כנגד המשיב גם מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו, כך שבסך הכל ירצה 24 חודשי מאסר, ולכן "התוצאה סבירה ותואמת את הפסיקה המנחה של בית משפט זה". בהתייחסו לטענת המערערת כי היה מקום להטיל קנס על המשיב טען הסנגור כי בית המשפט קמא פעל על פי הוראות תיקון מספר 113 לחוק העונשין ולקח בחשבון והתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב בקביעת מיתחם העונש ההולם ובצדק קבע בית המשפט, כי המשיב לא יוכל לעמוד בתשלום קנס.

באשר למשיב אמיל אזטיאן (המשיב בע"פ 50248-03-14): א. משיב זה הורשע על פי הודאתו בבצוע 96 ארועי עבירה (84 אירועים באישום הראשון ו- 12 אירועים באישום השני).

למשיב זה הרשעות קודמות רבות בגין עבירות סמים, איומים, תקיפה סתם, הפרת הוראה חוקית, הטרדה באמצעות מתקן בזק, גניבת כרטיס חיוב, נסיון להונאה בכרטיס חיוב, היתחזות כאדם אחר במטרה להונות, הונאה בכרטיס חיוב, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לבצוע פשע וכן העבירות נשוא תיק זה. זמן קצר לפני שעבר את העבירות נשוא התיק הנוכחי, שוחרר המשיב ממאסר בן 40 חודשים בגין עבירות דומות.

הוא נדון בעבר בגין עבירות של אחזקת סמים לצריכה עצמית, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, חבלה במזיד ברכב, גניבה מרכב, נסיון להתפרצות למגורים, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, החזקת נכס החשוד כגנוב, חבלה במזיד ברכב ופרוק חלקים מרכב.

המשיב חאיקין היה מכור לאלכוהול במשך שנים והוכר כנכה בשל כך. למשיב זה עבר פלילי, אמנם ישן, בגין עבירות איומים, הונאה בכרטיסי חיוב, עבירות רכוש, אלימות וסחיטה בכוח.

...

לכן סבורני כי יש להחמיר בעונשו ולהעמידו כדלקמן: מאסר בפועל למשך 11 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 12.1.13 ועד ליום 18.2.13.

סבורני כי הענישה המוצעת על ידי לוקחת בחשבון כאמור את חומרת העבירות וריבויין אודות כל משיב ומשיב, תוך לקיחה בחשבון את נתוניו האישיים של כל משיב, השיקולים לקולא וחומרא כפי שבאו לידי ביטוי גם בגזרי הדין קמא, ותוך הדגשה כי אין דרכה של ערכאת למצות את הדין עם הנאשם (המשיב) בערעור על קולת העונש מצד המדינה.

חננאל שרעבי, שופט השופט סארי ג'יוסי: קראתי את חוות דעת חברי בעיון רב, ובמחלוקת שנפלה ביניהם מקובלת עלי התוצאה כפי שהתקבלה בחוות דעתו של אב"ד, כב' השופט גרשון.

הנאשם הורשע, על-יסוד הודאתו, בעבירות שלהלן: סחיטה באיומים – לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); נטילת נכס לשם סחיטה – לפי סעיף 430 לחוק; ופציעה בנסיבות מחמירות – לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק.

...

על-רקע האמור, המליץ שירות המבחן לנאשם להשתלב בטיפול, אולם הנאשם דחה את ההצעה, בציינו כי הוא רואה עצמו כאדם נורמטיבי שאינו זקוק לטיפול במסגרת שירות המבחן.

בהתחשב בעיקרון ההלימה שבענישה, בפגיעה בערכים החברתיים המוגנים שביסוד העבירות, בנסיבות ביצוע העבירות, וכן ברמת הענישה הנהוגה, בפרט בעבירות של פציעה באמצעות סכין – סבורני, כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירות הנדונות, הוא מאסר בפועל של ממש, לריצוי בין כותלי הכלא, הנע בין מספר חודשים לבין שנתיים.

על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן: לשבעה חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 2.10.12 ועד ליום 4.11.12.

ויגדרוביץ הורשע על פי הודאתו בשלושה אישומים בעבירות סחיטה בכוח, תקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד, קשר לפשע, כליאת שוא, שימוש במסמך מזוייף והפרת הוראה חוקית.

בע"פ 4906/09איאד אלנברי נ' מדינת ישראל נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל כאשר מדובר בנאשם בעל עבר פלילי עשיר בנוסף לעבירת הסחיטה באיומים אותו נאשם הורשע גם בעבירה של חבלה במזיד לרכב ועבירה של היזק בזדון לנכס כאשר נסיבות המקרה מצביעות כי לנאשם היתה נגיעה אישית לפרשה והוא היה יוזם העבירות.

גם מעורבותו של אמסלם עליו נגזרו 17 חודשי מאסר בפועל, היתה גדולה מזו של הנאשם, הן מבחינת סעיפי האישום בהם הורשע (סחיטה בכוח ושלוש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות) והן מבחינה זו, שלקח חלק לא רק במקרה הספציפי נשוא כתב האישום עסקינן, אלא במסכת התקיפות והאיומים כנגד המתלונן שהחלו כבר בארץ ולאחר מכן גם בחו"ל. באשר לפסיקה אותה הגישה המאשימה, יש לאבחן אותה מעניינו, שכן נסיבות העבירות היו חמורות יותר, דובר באישומים נוספים לעבירה דנן, בבצוע עבירת סחיטה במשך תקופה ארוכה, בנאשמים בעלי עבר פלילי עשיר, במקרה אחד הנאשם אף ביצע את העבירה כאשר היו תלויים ועומדים כנגדו עונשי מאסר על תנאי.

...

לסיכום טען ב"כ הנאשם כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולגזור על הנאשם עונש של עבודות שירות.

לאור הנסיבות האמורות אני קובע כי מתחם הענישה נע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

(עוד לעניין זה ראו: סנג'רו בועז, מי מעוניין במאסרים מרובים וממושכים יותר? על הצעת חוק העונשין (תיקון: הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה(תשס"ה- 2005), עלי משפט (התשס"ו) עמ' 247, 257-260) לאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרא ולקולא החלטתי להעמיד את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם ולהטיל עליו את העונשים הבאים כדלהלן: 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, תקופת מעצרו של הנאשם לא תנוכה.

לנאשמים 1, 2 ו – 3 הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון, לאחר שנשמעו עדים במספר ישיבות, בעבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חטיפה לשם רצח או סחיטה, עבירה לפי סעיף 372 בצרוף סעיף 29 לחוק; כליאת שוא, עבירה לפי סעיף 277 בצרוף סעיף 29 לחוק (ריבוי עבירות); סחיטה בכוח , עבירה לפי סעיף 427 (א) סייפא בצרוף סעיף 29 לחוק (ריבוי עבירות); סחיטה באיומים , עבירה לפי סעיף 428 סייפא בצרוף סעיף 29 לחוק (ריבוי עבירות); תיקפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות , עבירה לפי סעיף 380+382 לחוק (ריבוי עבירות).

עם זאת, לאור גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות; לאור הקשיים שעמדו בבסיס הסדר הטיעון ובעיקרם הקושי בהעדת המתלונן; ולאור הודאתו של הנאשם 1 במעשים, לקיחת האחריות והבעת חרטה מצידו, מצאתי – לא בלי לבטים – לכבד את הסדר הטיעון.

מעשיו של הנאשם 2 (מעשי הסחיטה) מקימים עבירה חמורה יותר מעבירת דרישת נכס באיומים ומגלמים בתוכם את רכיבי עבירה זו, ועל כן ברי כי אף עונש מאסר מותנה זה הנו בר הפעלה (ואף חב הפעלה לאור הרשעותיו של הנאשם 2 במספר עבירות) בעיניינו.

...

אשר לעתירת ב"כ הנאשמים לחפיפת עונשי המאסר סבורני כי לאחר תיקון 113 ניתן לומר כי ככלל ,חפיפה בין עונשי מאסר שונים המוטלים על נאשם בגין מעשים שונים, אינה מתיישבת עם עקרון ההלימה ועם עקרון ההרתעה (בין הרתעה אישית ובין הרתעת הרבים).

אשר לסוגיית ניכוי ימי המעצר, "ניכוי ימי מעצרו של מורשע מתקופת המאסר שנגזרה עליו הושרשה בפסיקה זה מכבר. הדבר נובע מהזכות לחירות, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומהימנעות מכפל ענישה, לא כל שכן מדובר בענישה בדמות מעצר. לפיכך, ימי מעצר לא ינוכו מעונש המאסר רק במקרים חריגים במיוחד (ראו למשל: רע"ב 4865/04 מדינת ישראל נ' סויסה [פורסם בנבו] (28.6.2005); על"א 9/82 סלומון נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד לז(3) 609 (1983))."(הש' הנדל בע"פ 4152/13 הראל ישראלי נגד מדינת ישראל).

בנוסף אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 6 חודשים מת"פ (נוער ראשל"צ) 2707/09 ועל הפעלת עונש המאסר המותנה בן 7 החודשים מת"פ (שלום ראשל"צ) 1998/09.

הנאשם הורשע, על-פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק; וכליאת שוא, לפי סעיף 377 רישא לחוק.

שירות המבחן המליץ להיתחשב בגזירת העונש בשינוי שערך הנאשם בדפוסי החשיבה ובהתנהגותו, באחריות המלאה שלקח על מעשיו, באמפטיה שגילה כלפי הנפגע, ובחרטה הכנה על היתנהגותו הפוגעת.

לנאשם שלוש הרשעות קודמות, מהשנים 2000, 2003 ו-2005, בעבירות תיגרה והחזקת נכס חשוד; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; ושימוש בסמים לצריכה עצמית.

...

באיזון הכולל בין מכלול השיקולים, אני סבורה כי בכל הנוגע למידת החריגה מהמתחם, אין לקבל את עמדת שירות המבחן במלואה.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות, כפי שנקבע במוסד רוחמה ברחוב תל אביב יפו 119 בכפר סבא הממונה על עבודות שירות בחוות-דעתו.