הודאה והרשעה בנהיגה בשכרות (640 מיקרוגרם)

בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שהגישה המבקשת, אשר הורשעה ביום 12.2.15, לפי הודאתה, בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (תת"ע 65113-06-14), בנהיגה בשיכרות, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בצרוף תקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה את ערעורה (3.3.16), ובקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה אף היא (17.3.16).

עובדת שכרותה של המבקשת נקבעה על יסוד דגימת אוויר נשוף מפיה, בה נמצא רכוז של כ-640 מקרוגרם לליטר אחד של אוויר נשוף.

...

הכרעת דין: על יסוד הודאת הנאשמת, אני מרשיעה אותה בעבירה של נהיגה בשכרות כמפורט בכתב האישום".

בעקבות ההתייחסות ומעיון באמור בפרוטוקול לא אוכל לומר כי היה כשל בייצוג; וגם בהיבט זה סבורני כי לא נתעורר חשש ממש לעיוות דין.

על יסוד האמור, אין בידי להיעתר לבקשה, והמבקשת תתייצב לריצוי עונשה ביום 1.11.16, כנקבע.

כנגד הנתבעת 1 הוגש כתב אישום המייחס לה נהיגה בשיכרות ונהיגה ברשלנות וביום 10.6.2015 הורשעה הנתבעת 1 על ידי בית המשפט לתעבורה בצפת, על פי הודאתה, בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום (שתוקן).

אפתח בציטוט עובדות כתב האישום בהן הורשעה הנתבעת 1: "הנאשמת נהגה בקלות ראש וברשלנות בכך שבהיותה ביציאה של חניה של חמי טבריה נהגה עם רכבה אחורנית ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת ופגעה עם אחורי רכב בחזית רכב ב. הנאשמת נהגה את רכבה כשהיא שיכורה בכך שבדוגמה של אוויר נשוף שלה נמצא כי רכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הנו 640 מ"ג". בהתאם לפרוטוקול אותו הדיון, הורשעה הנתבעת 1 בכתב אישום מתוקן.

...

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב למחלוקת שהוגדרה על ידי בעלי הדין, הרי שאני קובע כי הנתבעת 1 אחראית לתאונה וכי המקרה חוסה תחת פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת 2.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע בתוך 30 יום סך 43,252 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (25.8.2015), בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור 7,000 ₪.

אשר לעניין ההוצאות בהודעה לצד שלישי, ששלחה הנתבעת 1 למר אליאור זיתוני, לאחר ששקלתי את הטענות שנשמעו בדיון אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לצד השלישי בתוך 30 יום הוצאות בסך 3,000 ₪.

בבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא, כי רכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו עמד על 640 מקרוגרם.

עובר להכרעת דינו של בית משפט השלום, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו שונתה העבירה בה הואשם המבקש לעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, לפי סעיף 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).

לדידה, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית אשר תצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. המשיבה מציינת, כי המבקש הורשע על פי הודאתו, ובית המשפט המחוזי לא התיר לו לחזור בו מן ההודאה, משלא נמצאה סיבה לכך.

...

זאת, ואישור הינשוף לפני תקופת הביניים ואחריה, תומכים לדעתי במסקנה, שאין מדובר בפגיעה בזכות המצדיקה פסילה חוקתית של תוצאות הבדיקה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בקשת המבקש להוספת ראיות חדשות נדחית אף היא, משלא נמצא טעם לקבלה.

מייחסים למשיב עבירה של נהיגה בשיכרות, כאשר הראייה היחידה בתיק בשלב זה, הנה הראייה המעבדתית ולפיה על פי בדיקת הינשוף נימצאו בגופו של המשיב 590 מק"ג של אלכוהול לליטר אחד של אוויר נשוף, לטענתו המדובר בתוצאה לא תקינה.

באשר לטענה אפשרית בעיניין קבילות ההודאה, זאת לאור הדרישות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב – 2002 , גם אם הייתה מועלית כזאת, התרשמותי הנה כי בשלב זה לאור היצטברותם של מכלול ראיות כעולה מתיק החקירה הרי שמקומה אם בכלל להתברר בתיק העקרי.

בנשיפה הראשונה בשעה 16:10 : נמצאה רמה של 660 מק"ג אלכוהול בבדיקת IR ו– 605 מק"ג אלכוהול בבדיקת EC , בנשיפה השנייה בשעה 16:13: נמצאה רמה של 640 מק"ג אלכוהול בבדיקת IR ו- 590 מק"ג אלכוהול בבדיקת EC .

יודגש כי ביום 8/10/15 דהיינו: רק לפי כשנה וארבעה חודשים הורשע המשיב בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בבית משפט לתעבורה בפסק דינו של כב' הש' ויטלסון בתת"ע שמספרו 4380-06015 בו נגזרו עליו בין היתר 9 חודשי פסילת רישיון הנהיגה בפועל אותם סיים לרצות רק לפני כ- 8 חודשים.

...

בנסיבות אלה החלטתי כי בשילוב של תנאי מעצר בית לילי במשך ימות השבוע ומעצר בית מלא ביום שבת לצד ערבויות ופסילת רישיון יש כדי להוות חלופת מעצר ראויה ואמצעים מידתיים כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב כפי שיפורט בהמשך החלטתי זו. אין חולק כי נהיגה בזמן שכרות הפכה למכת מדינה וכי על רשויות אכיפת החוק להילחם בתופעה בכל האמצעים.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים ולאחר שבחנתי את הפסיקה אשר הוגשה כתימוכין לטענות ב"כ המשיב ואבחונה מהנסיבות שבפנינו והתרשמותי מהמפקחת שבפניי אשר הינה היחידה המוצעת רעיית המשיב, המטופלת בתינוק על כל המשמע מכך מצאתי לנכון לקבוע כי קיימות חלופות ראויות משולבות ומשלימות לעתירת המבקשת כדלקמן: אני מורה על שחרור המשיב בפיקוחה של רעייתו הגב' קונסטנטין אידה אירה גרקו ת.ז. 342419942 בתנאים הבאים וזאת עד תום ההליכים בעניינו: מעצר בית לילי בביתו של המשיב, ברחוב הרב עוזיאל 9 בת-ים, בימים א-ה, בין השעות 20:00 ל- 06:00 בבוקר וביום ו' החל מהשעה 18:00 .

במידה ולמשיב יותר מדרכון אחד הוא יפקיד את כל הדרכונים שברשותו עד לאותו היום ה - 22/2/17 אני מורה בזאת כי אני פוסלת את המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים, אני קוצבת את הפסילה ל- 9 חודשים מיום הפסילה המנהלית דהיינו מיום 29/1/17.

הנאשמת הודתה והורשעה בעבירה של נהיגה בשיכרות וזאת בגין ארוע מיום 14.6.14, במהלכו, נמצא כי הנאשמת נהגה ברכבה בשיכרות ובבדיקה שנערכה לה במכשיר "ינשוף", נמדדו בגופה 640 מקרוגרם אלכוהול, לליטר אויר נשוף.

...

כך, למשל, נקבע ברע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.9.07):   "עסקינן בתופעה מאיימת שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית (ראו בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.3.2007)). המבקש כאמור טוען, כי בנסיבות בהן הוא היה צלול בדעתו, על אף העובדה שריכוז האלכוהול היה כמעט פי שניים מהמותר, היה מקום לבוא לקראתו בעניין העונש. עם כל הכבוד, טענה זו אינה מקובלת עליי. מעשהו של המבקש חמור מאוד. במעשה זה, הוא יצר סכנה בכביש שעלולה הייתה לגבות מחיר פגיעה בגוף. באורח נס לא קופדו חייהם של המתהלכים כמו גם הנוהגים בכביש. סכנה זו נגזרת מהתנהגותו".  ברע"פ 7002/13 פשקוב נגד מדינת ישראל, במקרה של נהיגה בשכרות בפעם הראשונה, של מי שנמצא כמכור לאלכוהול וסמים, נאמר: "... בנידון דידן, הוטלו על המבקש 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, ופסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך 24 שנים. אכן, לא נעלם מעיניי כי עונש המאסר שהוטל על המבקש אינו עונש קל. ואולם, סבורני כי עונש זה אינו סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת. טענותיו של המבקש נדונו על ידי הערכאות הקודמות, אשר ראו עין בעין, וקבעו כי אין מנוס אלא להטיל על המבקש עונש של מאסר לריצוי בפועל, הן כדי להגן על שלום הציבור מפניו, והן כדי להגן על המבקש עצמו. הערכאות הקודמות לא התעלמו מנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, מגילו הצעיר, וממותה הפתאומי של אמו, וחרף נסיבות לא קלות אלה, קבעו כי אין בכך כדי להצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. זאת, לנוכח חומרת העבירות אותן ביצע המבקש; בשים לב לכמות האלכוהול הגבוהה, באופן בלתי נתפס, אשר הייתה בגופו באותה עת; המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו; והתמכרותו רבת השנים לסמים ואלכוהול. בנוסף... יצוין, כי למבקש ניתנה הזדמנות לעבור הליך גמילה מקיף, בטרם שהוכרע עניינו בבית המשפט המחוזי, אך הוא כשל בכך. בנסיבות אלו, אין מדובר לטעמי בעונש החורג מרף הענישה המקובל והראוי, בגין ביצוע עבירה שעניינה נהיגה בשכרות. כבר הודגש פעמים רבות בעבר, כי נהיגה בשכרות היא עבירה בעלת השלכות חמורות עבור כלל הציבור, אשר מצדיקה, ככלל, נקיטת יד קשה עם הנכשלים בביצועה:

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אני דנה את הנאשמת ל-6 חודשי מאסר בפועל.

בחופף לתקופת מאסר זו, אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה מתיק 4978-05-11 בית המשפט לתעבורה בתל אביב, גזר דין מיום 5.4.12, למשך 8 חודשים, כפי שהוארך בפל"א 6294-06-14, בית המשפט לתעבורה בתל אביב, גזר דין מיום 7.7.14.

אני דנה את הנאשמת ל-10 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.