הרשעתו של אבו ריא התבססה, בראש וראשונה, על הודאתו החלקית בשימוש בסם מסוכן ויציאה מן הארץ שלא כדין.
אשר לאבו-ריא, הודתה המדינה בעקרי הטיעון מטעמה, כי אין מקום להרשיעו בעבירה של הקלה על יבוא סם, שהיא עבירת חוץ, ואילו את עבירת הסחר בסם מפרשת המדינה בהקשר לאבו ריא כמתייחסת לניסיון יבוא הסם, לאור התוכנית שנודעה לו אך בירדן, להביא את הסמים לישראל.
לאור האמור, בהנתן קולת העונש בהליך נשוא העירעור, מצד אחד, וכדי לתת ביטוי למשמעות זיכויו של מזאריב בעירעור מעבירת הקשר הפלילי, מצד שני, אציע להפחית חצי שנה מעונש המאסר בפועל שהוטל על מערער זה בגין עבירות הסמים ויציאה שלא כדין מהארץ, כך שבמקום מאסר בפועל של שש שנים, עונש זה יעמוד על חמש וחצי שנים.
...
לעומת זאת, בעניינו של מזאריב, מצא בית המשפט שלא ליתן אמון מלא בגרסה מסתייגת זו באמירותיו של אבו ריא, ולראות בה ניסיון סרק לייפות ולעדן את חלקו בפרשה (עמ' 8 שורות 25-6 להכרעת הדין).
יתר על כן, וחשוב מכך, קשה ליישב מצב שבו בעבירת הקשר הפלילי, שמטבעה שותפים לה לפחות שני קושרים, ייקבע על סמך אותה פרשה ראייתית עצמה כי מכל הנאשמים בקשר פלילי נותר קושר אחד בלבד המורשע בעבירה זו. בהקשר זה ראוי גם לציין כי אינס לא הורשעה כלל בעבירת הקשר, והוסכם בעניינה כי לא היתה מודעת כלל לתכנית החטיפה (עמ' 23 לפרוטוקול משפטה), ואילו ג'ון זוכה מכל העבירות נשוא כתב האישום, ובכללן עבירת הקשר (עמ' 16 להכרעת הדין בעניינו).
לעונש זה יצטרפו העונשים הנוספים שנגזרו בגזר הדין המקורי, כך שבסיכומו של דבר ירצה המערער מזאריב עונש מאסר בפועל של שש וחצי שנים.
