הודאה בעובדות כתב אישום עקב תשלום כספי

משנתבעים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו על יסוד הודאתם, עובדות כתב האישום ובהן שיעור הכספים שהנתבעים קיבלו במירמה ושיעור הכספים שמשרד הבטחון שילם בגין כספים אלה הפכו חלק מהכרעת הדין בהליך הפלילי, ולממצאים, אשר בהתאם להוראת סעיף 42ד' לפקודת הראיות, מהוים ראייה חלוטה בהליך זה שאינה ניתנת לסתירה והתובעת לא נידרשת להבאת ראיות נוספות בעיניין הנזק, מעבר להצגת כתב האישום, הסדר הטיעון ופסק הדין המרשיע בהליך הפלילי.

...

אותה מסקנה, בשינויים המחויבים, יש להחיל ביחס לטענת הנתבעים לקיזוז שכרם.

מדובר בתביעה נגררת אשר בהתאם להוראת סעיף 77 ניתן להגישה נגד המורשע.

סוף דבר התוצאה, אפוא, היא שנתבע 1 (אבי) ישלם לתובעת סך של 524,883 ₪ ונתבע 2 (חיים) ישלם לתובעת סך של 710,175 ₪.

העיד כי מבוטח התובעת טען שהוא לא אשם בתאונה אך לאור הראיות לעיל ובדיקת התובעת היא החליטה לשלם מאחר והסרטון הראשון מראה חצי מהתאונה והוא מטעה והטעה את התובעת ולאור טעות זו שולם כסף לנתבע.

ודוק; ת"א (שלום ת"א) 164043-09 מיכאל צירולניק נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 01.06.2010) "מקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו ובשל כך בגדר "הממצאים" שבפסק הדין" (ע"א 71/85 אריה בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327; ע"א 285/80 שיף נ' אליאסי, פ"ד לד(4) 752).

...

הנתבע לא ביקש להביא ראיות לסתור, קל וחומר לאחר שעיינתי בפסק הדין של המותב בבית המשפט הפלילי לתעבורה בתל אביב בעניין הנתבע, שם נחשף המותב לכלל הראיות בתיק וקבע באמירה שלא משתמעת לשני פנים כי "לאחר שראיתי סרטונים מהאירוע... אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים" [הדגשות שלי א.ל.].

סוף דבר לאור האמור דלעיל אני קובע כי דין התביעה להתקבל באופן מלא, על הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה על סך 34,725 ₪ .

הנתבע ישלם את התשלומים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

הנאשם שלפניי הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 333 + 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

שירות המבחן ביקש להמנע מהטלת פיצוי כספי נוסף עקב תשלום פיצויים למתלונן.

...

בשורות הבאות אסביר מסקנה זו, אך אציין כבר עתה, כי בשים לב לתקופה בה שהה הנאשם במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים, כשלושה חודשים, הרי שסטייה זו מן המתחם היא סטייה מזערית ביותר אשר עולה בקנה אחד עם הליך השיקום המשמעותי אותו עבר ועובר הנאשם כפי שהוסבר לעיל וכפי שיפורט להלן.

בעניין זה, של סטייה לקולא ממתחם העונש ההולם, על פי סעיף 40ד(א) לחוק, יצוין, כי היה ומצא בית המשפט כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם שקבע.

סוף דבר השורה התחתונה מכל האמור, היא שאני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשעה (9) חודשי מאסר בפועל.

הנאשם 3 לא הודיע לרשויות המס על התקבולים ועל ההוצאות, לא ניהל ספרים כנדרש על-פי פקודת מס הכנסה והוראות מכוחה ולא שילם את המס שהיה חייב לשלם בשל אותם תקבולים ולא הגיש את הדו"ח המתחייב מכך.

בהקשר זה הפניתה באת-כוח המאשימה בין השאר, אל שתיים-עשרה הדוגמאות אשר פורטו בכתב האישום לגבי דרכי פעולתם של הנאשמים 1 ו-3, אשר מהן עולה חומרת מעשיו של הנאשם 3, אשר פעל לכך שהנאשם 1 ינקוט פעולות אכיפה מסוימות או יימנע מנקיטתן בהתאם לאינטרסים הכספיים של הנאשם 3.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולכן העובדות המחייבות הן רק עובדותיו, כך שאין מקום לפרשנויות או להסברים אשר תכליתם בפועל הם שינוי העובדות, סילופן, פרשנותן או ניסיונות להסברים העולים לכדי כפירה בהודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן.

האחת, בפירוט עבירת התחבולה בכתב האישום לא צוינו שמות מתלוננים, לא נטען כי מי מהלקוחות לא קיבל תמורה לתשלום ששילם לנאשם ואף לא נטען כי נגרם להם נזק; השנייה, אל כתב האישום המקורי (בנוסחו המתוקן מיום 2.11.2023), צורף נספח הכולל רשימה של למעלה מארבעים מלקוחותיו של הנאשם וסכום התקבול שהוא קיבל מכל אחד מהם אשר לא דווח לרשויות המס (להלן – הנספח), אך נספח זה לא צורף אל כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר הטיעון ואף לא נטען כי מי מהם קשור בעבירת התחבולה; שלישית, לא הוגשה הצהרת נפגע של אחד הנפגעים ולטענתו, היה זה בשל בקשתו לחקור אותו; רביעית, הנאשם כופר בכך שהמתלוננים שפורטו בהודעה הם נפגעי עבירת התחבולה.

...

עם זאת, מקובלת עליי עמדת המאשימה כי מאחר שכל אחת מהעבירות מבוססת על מסכת עובדתית שונה, יהיה זה נכון לקבוע שלושה מתחמי ענישה נפרדים, אף אם בעת קביעת העונש, תיקבע חפיפה מסוימת בין המתחמים.

הערעור נדחה (עפ"ג (מחוזי ירושלים) 28691-11-17 מיום 18.3.2018); (4) ת"פ (שלום ירושלים) 11468-10-15 מדינת ישראל נ' חמורי (7.1.2019) – הרשעה על-פי הודאה במספר עבירות מרמה והפרת אמונים.

"כך במיוחד כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, אז מקבל עיקרון זה משנה תוקף" (ע"פ 27/17  בסל נ' מדינת ישראל (12.12.2017)‏‏, כבוד השופט י' אלרון, פסקה 11 והפסיקה שם).

כתב האישום המתוקן: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון דיוני, בשתי עבירות של סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 רישא + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1997.

בין היתר, הנאשם אמר למתלונן שהם התקשרו אליו לפני שבוע וכי יש כסף שהוא חייב לשלם בשל "סיפור שאתה התחלת אותו, שלם את הכסף ונגמר העניין". בנוסף, הנאשם אמר למתלונן: "אתה לא חייב, אם אתה רוצה את שלומך ושלום ילדייך תשלם 200,000 ₪ ותגיד שלום". בהמשך, לאחר שהמתלונן אמר שאין באפשרותו לשלם את הסכום המבוקש, הנאשם השיב: "אז מישתתף בצערך". כל זאת כשאייל עומד ליד הנאשם ומאזין לשיחה.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, הדגיש את ממדי התופעה והיקפיה, ולאור חומרתה, דן את הנאשם ל-3 שנות מאסר תחת עונש המאסר של 9 חודשים שהוטל בבית משפט השלום.

חוששני שאין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן.

אשר על כן, אני גוזר על נאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות במשטרת צפת – דרך הגליל 1, צפת.