הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ביום 05.12.16 ובקש לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש כאשר החל מאותו מועד הוא נעדר מהדיונים שנקבעו לשמיעת הטיעונים לעונש ביום 16.03.17, וביום 14.05.17.
באותו דיון חזר בא כוח המאשימה על טיעוניו לעונש כפי שהובאו לפני בית המשפט ביום 02.07.17 ובקש להוסיף ולהדגיש את חומרת העבירה לאור הקף הבנייה (שטח של 300 מ''ר).
הנאשם ביקש כי בית המשפט יסתפק בעונש הצופה פני עתיד ויפסוק קנס ברף הנמוך מן הנימוקים הבאים: מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, העובדה כי כתב האישום מתייחס לעבירות שבוצעו לפני זמן רב, גילו של הנאשם והעובדה כי הוא אב למשפחה מרובת ילדים וחי מקיצבת הבטחת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי, הודאת הנאשם בשלב מוקדם של הדיון, העובדה שהנאשם הבין את חומרת מעשיו והביע צער על כך, נסיבות ביצוע העבירה (אותן לא פירט הנאשם), שתוף פעולה עם חוקרי המאשימה, עברו הנקי של הנאשם בתחום התיכנון והבנייה, העובדה כי זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם בתחום התיכנון והבנייה, נסיבותיו האישיות והמיוחדות של הנאשם ומצבו הכלכלי, העובדה כי לא מדובר במעשים במדרג הגבוה של העבירות בהן הורשע הנאשם והעובדה כי הטלת קנס גבוה עלולה להכביד ולפגוע פגיעה כלכלית קשה בנאשם ובבני משפחתו.
בעיניין זה ראוי להפנות למדיניות שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון בעיניין תופעת הבנייה הבלתי חוקית בישראל, אשר מחייבת נקיטת יד קשה :
"כפי שנקבע לא אחת, עבירות התיכנון והבניה הפושות בארצנו, הגיעו לכדי רמה של "מכת מדינה", דבר המחייב נקיטת יד קשה נגד העבריינים.
...
לאור מתחם העונש שקבעתי, ובהתחשב בנסיבות אשר הבאתי לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס בסך של 45,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.
אני מורה לנאשם לחתום תוך 14 ימים מהיום על התחייבות כספית על סך של 20,000 ש"ח וזאת להימנע למשך תקופה של שנתיים מהיום מביצוע אחת העבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה.
אני מורה לנאשם להרוס את המבנה שבנה כפי המתואר בכתב האישום ולהימנע מהשימוש במבנה ובמקרקעין ללא היתר כדין.
