הודאה בעבירות תקיפה ואיומים בנסיבות מחמירות

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והחזקת סכין.

...

לאור הדרך השיקומית שעבר הנאשם מזה תקופה ארוכה, ביקש ב"כ הנאשם להיעתר להמלצת שירות המבחן, לחרוג ממתחם העונש ההולם, ולהימנע מהשתת מאסר מאחורי סורג ובריח.

ר' למשל האמור בע"פ 242/07, אובלימוב נ' מדינת ישראל, שם נפסק: "ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה.

ר' גם דברי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 5953-03-09, אבו לשין נ' מדינת ישראל: לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא.

ת"פ 55150-09-12 מד"י נ' ר' ג' (20.11.13): הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות איומים ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות.

...

מכל המקובץ, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש כולל של 12 חודשי מאסר בפועל ולצידו מאסר על תנאי וקנס כספי משמעותי.

לא התעלמתי מבקשת הסנגור להסתפק בעונש של של"צ, ואולם סבורני כי לאור חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ולאור מעמד הבכורה של עקרון ההלימה, לא יהיה בעונש של של"צ כדי לאזן כראוי בין שיקולי הענישה.

נוכח חומרת העבירות סבורני כי האינטרס הפרטי של הנאשם נסוג מפני האינטרס הציבורי והצורך לנקוט מדיניות ענישה מרתיעה.

סוף דבר אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

בת"פ 55150-09-12 מד"י נ' ר' ג' הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות איומים ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות.

...

לאחר שנדרשתי למכלול השיקולים הרלוונטיים ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40יג'), אני קובע מתחם עונש הולם שהינו החל ממספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל– 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי למתלוננת.

עם זאת, אני סבור, כי אין מקום להקל עמו ובפרט שלא נטל אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה וצער.

סוף דבר אשר על כן הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים של תקיפת הגורמת חבלה של ממש - הוטלו על נאשמים עונשים, במנעד רחב, כמפורט להלן: בע"פ 6040/13 מדינת ישראל נ' נעמאן (19.3.14), היתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, בעיניינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של איומים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ועוד.

...

לאור כל האמור לעיל מתחם העונש ההולם בגין עבירות התקיפה הגורמת חבלה של ממש ושימוש בכוח או איומים למנוע מעצר (ת.פ. 56081-12-13) הנו בין 3 חודשי מאסר עד 12 חודשים, שיכול וירוצו בעבודות שירות בהתאם לאורך המאסר שיוטל.

עם זאת, בנסיבות העניין, לאו מצבו הכלכלי של הנאשם, ההתפייסות החלקית עם האב במהלך הדיון וחלוף הזמן מהאירועים, אני סבור כי מתן פיצוי היום רק יפגע ביחסי הנאשם ואביו ואין מקום להטלת פיצוי מעין זה. ריבוי עבירות כאמור בסעיף 40יג (ב) לחוק העונשין, לאחר קביעת המתחמים רשאי בית המשפט לקבוע עונש נפרד לכל אירוע או לחילופין לקבוע עונש כולל לכל האירועים.

על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה.

* בת"פ (שלום י-ם) 39535-01-13 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 28.12.201) הורשע נאשם, בהתאם להודאתו, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים.

...

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט מ' חשין בע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.1998) לפיהם: "נוהגם של מקצת אנשים ליישב חילוקי-דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא. ראוי הוא לתגובה קשה של בתי-המשפט. תת-תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תיעקר, והעושים ייענשו בכל חומרת הדין. יצא הקול מבית-המשפט ויידעו הכל, כי הנועץ סכין בגופו של הזולת ייסגר בבית-האסורים לתקופות-שנים". סבור אני כי המאבק ב"תת-תרבות הסכין" רחוק מלהגיע לסופו ומשכך מוטלת עלינו החובה לשרש תופעה נפסדת זו וזאת על ידי החמרה בעונשם של מי שבחרו לפגוע בגופו של הזולת בסכינים או בכלי משחית אחרים".

במקרה הנוכחי מדובר במעשים חמורים שמחייבים תגובה המשקפת חומרה זו. אני סבור כי החומרה מחייבת ענישה עם דגש על שיקולי גמול והרתעה, ולא כזו שבמרכזה השיקול השיקומי.