הנאשם הורשע, על פי הודאתו בבצוע 20 עבירות של אי הגשת דוח מע"מ במועד לפי סעיפים 117(א)(6) ו- 88(א) בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן – חוק המע"מ) ולפי תקנה 23(ב)(1) לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו 1976, וכן בבצוע עבירה של אי תשלום המס במועד לפי סעיפים 118 ו- 88(א) בחוק המע"מ ולפי תקנה 23(ב)(1) לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו 1976,
על פי עובדות כתב האישום הנאשם, על אף היותו עוסק מורשה לא הגיש במועד 20 דוחות תקופתיים לרשויות מע"מ, בין התאריכים 2/16-4/20.
...
אמנם, אין וודאות שעצם ההרשעה תביא בהכרח לכך שרישיונו יבוטל, שכן הדבר מצוי בשיקול דעת של הגורמים הרלוונטים, ועם זאת, במקרה שבפני, בשים לב למכלול הנתונים, בפרט לסכום הנמוך של המחדל התחילי, ולחריגה הקלה מהקריטריונים לפיהם ניתן להמיר את ההליך הפלילי למנהלי, אני סבורה כי בנסיבות דנן, הגם שהנזק הרב להמשך עיסוקו של הנאשם הוא לא במאת האחוזים של ודאות, ניתן להגמיש מעט את הקריטריונים, ולהורות במקרה חריג זה על ביטול ההרשעה.
לו היה הנאשם מורשע, דינו לאור מכלול הנתונים היה נגזר ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, ובשים לב למתחם אותו קבעתי, עצם ביטול ההרשעה לא תביא לחריגה מאוד גדולה מהעונש אשר ראוי היה להטיל על הנאשם לו היה מורשע, חריגה שאף תאוזן בכך שההתחייבות שתוטל עליו תהיה גדולה באופן משמעותי מזו שהיתה מוטלת אילו היה מורשע, זאת על מנת לאזן עם הרכיבים אשר לא יוטלו עקב ביטול ההרשעה.
לאור כל המפורט לעיל אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם מבלי לבטל את הקביעה שביצע את העבירות בהן הודה ומטילה עליו התחייבות על סך של 15,000 ₪ וזאת לבל יעבור עבירות על חוק המע"מ תוך שנה מהיום.